בנין דוד א רלג

כלל משא"כ במעילה איירי ששופכן לעזרה מכד לצלוחית וכששופך מכלי עליון לתחתון הרי כופלים בו המים בזא"ז א"כ מיד כשבאו לצלוחית הג' לוגין נתקדשו שהרי הם ראויין לו וכשבא אח"כ היתרון וודאי לא פקע הקדושה מאלו שנתקדשו כבר עכ"ד, וכ"כ בחבצלת השרון סי' ל"ו א"כ א"ש קו' הנ"ל דשפיר נתקדש השמן בהחצי לוג כיון דהקידוש הוא בעזרה ואז ראשון ראשון קדוש שוב לא פקע ודמי לההיא דמעילה והבן. ומעתה א"ש דברינו הנ"ל דכיון דבשעת השפיכה אי אפשר להשמן שיתקדש שוב לא יתקדש גם בהדלקה דאז הרי הכל בא בב"א וכבר יש יותר מכשיעור ודו"ק: כח) ולפי"ז י"ל בפשיטות קו' התוס' הנ"ל דהנה בכל"ת פ' בהעלתך כ' דאע"ג דההטבה הוא עבודה וההדלקה לאו עבודה מ"מ אינו מתחכך ומתקדש המנורה לדורות רק בשעת ההדלקה דזה עיקר מצותו ע"ש א"כ א"ש דהי' צריכין למשוח חצ"ל לפמש"כ בשם הת"ס דבאותו משיחה הוה כאילו נמשחו הכלים לדורות ולדורות ל"ה אפשר לקדש במנורה כיון דל"ה יכולין לחנכו דבשעת הדלקה הוה יתר מכשיעור: כט) והנני חוזר למש"כ באות א' ליישב קו' הא הפך כפסל בלינה ומה שתירצתו שהמכורה יפקיעו זה לא יתכן רק לשי' האב"נ משא"כ לשי' המפו' דהמנורה אין עלי' דין מזבח רק מצות שריפה בעלמא, עיין תפ"י [מנחות פ"ו] ותשו' מהר"י ברונא סי' ל"ט, ונ"ל דהנה [בזבחים ק"ה ע"א] מיבעיא ליה להש"ס אי לינה מועלת בפרים הנשרפים ושעירין הנשרפים ופרש"י דהאיבעיא אי בלינה צריך שיהי' אכילת אדם או אכילת מזבח משא"כ בפרה"נ ושעה"כ ובש"ס לא איפשטא האיבעיא ועיין ירושלמי סוכה פ"ד ומעתה לשי' הרמז"ל ודעימיה דסד"א מה"ת לקולא ולדעת הרבה מפו' אף בבעי' דלא איפשטא הדין כן עיין כפ"ת בסופה ואהבת אברהם סי' כ"ט נמצא דבדבר שאין בו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח לא יפסול לינה מה"ת וכן מורא לשון הרמז"ל בפי"ט מה' פסוהמ"ק ה"ג שכ' ופוסלין אותה להחמיר וישרפו בעזרה ע"ש ולפי"ז א"ש דממנ"פ אי מכורה יש לו דין מזבח שפיר מפקיע ואי אין עליה דין מזבח שיב לא פסול ביה לינה מה"ת [ואף דמדרבנן פסול לזה י"ל דבמקום מצוה לא גזור]. ודו"ק: ל) ועפי"ז נ"ל קו' כ"ק זקיני מרן הגה"ק מאוה"ג מצאנז זי"ע בהא דכ' התוס' דאם כבר גזרו על העכו"ם כזבים צ"ל שהי' מוכח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי [וכן אי' בפייטן חפשו ומצאו בשיתין] והק' זקיני ז"ל הא עכ"פ לא חשיב טפי מספק אם הסיטו או לא וכיון דעזרה הוא רשהיר הוי ס"ט ברשה"ר וספיקו טהור, וכ"ל עפימש"כ האחרונים דבס"ס להחמיר אפי' ברשה"ר אזלינן לחומרא וא"כ הכא בהפך דבאמת הי' עלי' חשש לינה רק אנו מתירין מספק דילמא אין לינה פוסלת אלא במה שיש ממנו למזבח וכ"ז ניחא אם אין עלי' רק ספק זה אבל אי הי' על הפך גם ספק טומאה שוב הי' אסור למנורה משום דהוה ס"ס לחומרא ספק א' דילמא הסיטו הפך ואת"ל דלא הסיטו דילמא קיימ"ל דלינה מועלת אף בדבר שאין ממנו למזבח וא"ש שהוצרך הפך להיות חתום וטמון. והבן: לא) באופן אחר י"ל קו' כ"ק זקיני מאוה"ג מצאנז זי"ע דהנה הרא"ם הק' כיון דהי' כולם טמאי מתים הלא נטמאה המנורה בעשייתה והי' מטמא להשמן ותי' בבכו"ש עפי"ד הגמ' [ע"ז מ"ז] דעשו מנורה של עץ והוה כלי עץ העשוי לנחת שאינו מק"ט והמפו' הק' לשי' הצל"ח דכ"ש מקבלין טומאה אפי' מראשון ושני דדל חשובות הכלי והוי פשוטי כ"ע שג"כ מק"ט כאוכל ואפי' מרו"ש ע"ש, וה"ה כלי עהל"נ מק"ט בכ"ש עיין מכ"ת מ' ק"ס ועטרת יהושיע ס"א אך יש לומר דהנה עיקר קו' הרא"ם כראה דלא קשה רק על ההדלקה דלכאורה לפי"ד התוספתא פ"ב דטהרות והביאו הר"ש ורא"ש שם דשמן הקרוש אינו לא אוכל ולא משקה ואין עלי' טומאה רק בעודו כימות א"כ הי' להם עצה שנתינת השמן יהי' בשמן שנקרש ולא יק"ט מהמכורה רק הקו' על אחר ההדלקה דאז כיון דנימוח וניתך השמן שוב יהי' מק"ט מהמנורה ומעתה י"ל לפימש"כ הח"ס ז"ל לפרש והדליקו כרות בחצרות קדשיך וקבעו שמונת ימי חנוכה ולכאו' הוא תמי' הא ההדלקה הי' בפנים ומ"ט שביק לשון היכל ודביר ונקט בחצרות קדשיך וכ' הח"ס לפי"ד הרמז"ל דאם הטיב הכהן בפנים והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן וכיון דאז הי' ההיכל מלא גילולים וע"ז עד שפינו ההיכל וטהרו המקדש ולכן לא הדליקו אז הנרות בפנים בהיכל רק בחצרות קדשך הוא העזרה שכבר נגמר טהרתה מקודם לכן ונוכח הוא רק לכוללת הבית אבל לא לעכב עכ"ד והכה קיימ"ל דעזרה הוי רשה"ר כדאי' בפסחים י"ט ולא ההיכל כמש"כ המפו' ולענין חבה"ק אי מטמא אחרים הוא בחולין ל"ו איבעיא דלא איפשטא א"כ לענין שיקב"ט השמן מהמנורה כיון דעיקר טומאת המנורה הוא מחמת חבה"ק ובטו"א הוה ספק, נמצא דכשנולד הספק בעזרה אז ספיקו טהור ולא מטמא המנורה להשמן א"כ מיושב קו' הרא"ם דממנ"פ נתינת השמן הי' יכול להיות בשמן קרוש וההדלקה הרי הי' בעזרה שספיקו טהור א"כ ל"ה המנורה יכול לטמא את השמן ודו"ק. וכ"ז נכון בדליכא רק ספק אחד משא"כ