בנין דוד א רלב

כא) ועפי"ד הנ"ל יש ליישב מה שהקשה בשו"ת רמ"ץ או"ח סי' כ"ה דאף אי נימא דהשמן לא כטמא במנורה דהוה כלי עץ העשוי לנחת כמש"כ בבכו"ש מ"מ קשה דהאיך הי' יכולין לקדש בהחצי לוג כיון דגם הכ"ש הי' טמאין כמש"כ הרא"ם ובזה ל"ש לומר דהוה כ"ע העשוי לנחת אף אי נימא דהי' של עץ. ולהנ"ל א"ש דאז באמת ל"ה צריכין לקדש בהחצי לוג כלל דשפיר הי' יכולין לקדש בהמנורה כיון דל"ה אפשר בענין אחר. והבן: כב) ועדה"פ אמרתי ליישב קו' הרמ"ץ הנ"ל דנטמא השמן בהכ"ש, דהנה הגה"ק מאסטראווצע ז"ל הק' באור תורה דהא הי' עצה לטהר השמנים ע"י שיקרשו פחות מכביצה וכדתנן בטהרות פ"ג מ"א] קרשו הרי אלו שניים חזרו ונמוחו כביצה מכוון טהור עכ"ק, [ועיין בבנין צבי סי' ל' מש"כ בזה] ונ"ל כיון דבקדשים פסול דיחוי א"כ גם זה ל"ג משאר דיחוי ואיל דכל שבידו ל"ה דיחוי דאז ל"ה בידם להגיע אל השמנים ועיין מש"כ לעיל באות ז' ועיין צל"ח [פסחים ל"ה] וכ"ז בטומאה דלשעבר שפיר י"ל דנעשה נדחה ושוב איכו חוזר ונראה משא"כ הכא דנטמא ביד הכהן כעת שפיר הוה בידו לבטל הדיחוי דמיד אחר הקידוש יכול להקרישו וילך לו הטומאה. ודו"ק: כג) ענ"ל קו' הרמ"ץ הנ"ל דהנה מקשין נימא טוהב"צ ותי' דקיימ"ל ט"ד ואינו על מצחו אינו מרצה ובשעת המלחמה ל"ה הציץ על מצח הכ"ג כדאי' [ביימא ס"ט] דאסור לצאת בבג"כ חוץ למקדש אך קשה לפי' הגבורת ארי' דאינו על מצחו אין הכונה בשעה שאירעה הטומאה רק הפי' בשעת ההקרבה וא"כ קשה דהא כעת שפיר הי' יכול ללבוש הציץ. ונראה לפימש"כ בב"י יו"ד קמ"ז דהא דמהני כתיבת הציץ לאחר שאירעה הטומאה ול"א דנעשה נדחה כשלא הי' על מצחו ועל פסול דיחוי אין הציץ מרצה דלא הותרה מכללו בציבור ה"ט משום דבידו ללבוש הציץ וכל שבידו ל"ה דיחוי א"כ בשעת המלחמה דל"ה ביד הכ"ג ללבוש הציץ שפיר כפסל משום דיחוי וכ"ז בטומאה דלשעבר משא"כ כעת שפיר הי' ביד הכ"ג ללבוש הציץ ולרצות על הטומאה, וד"ק: כד) עוי"ל דבאמת הק' באב"נ הא מנורה מפקיע טו' אך לפי"ד הרמ"ץ דהשמן לא הי' עדיין מקודש בכ"ש א"ש דאין המזבתח מפקיע רק פסולו בקודש היינו משנתקדשה בכ"ש עי' תוס' [זבחים ס"ט] אך ק' לד' השמ"ק זבחים פ"ד דפסולו בקודש הוא בב' ענינים או שנפסל משנתקדשה בכ"ש אף שאין לו הכשר במק"א כגון נשפך הדם או שיש לו הכשר במק"א אף דנפסל קודם שנת' בכ"ש ובזבחים פ"ד חשוב טמא יש לו הכשר במק"א שהותר בציבור א"כ לכאו' פ' טמא המזבח מפקיע אף דלא נתקדש בכ"ש, אך י"ל דחששו לשרץ או זב או ע"ז להירושתי דלא הוב"צ וכ"ז בשאר שמנים אבל שמן שבפך אף שנטמא בכ"ש טומאת מת המכורה יפקיעו: כה) ובגוף זה קו' התו' [במנחות פ"ט] הנ"ל אות י"ט יש להעיר לענ"ד לפי"מ דקיימ"ל כ"ש אין מקדשין אלא מדעת ופירש"י [בסוטה י"ד] שהנותנו בכ"ש צריך שיתננו לשם קידוש וכ"פ [במנחות ז'] ולפי"ז צריך הכהן לכוון בשעת קידשו בכלי שדבר זה יתקדש בקדוה"ג, והנה קיימ"ל דמצות צריכות כונה ונראה ברור דה"ה בהטבה ונתינת השמן למנורה דהוא עבודת המנורה שצריך פנים וכהן ובגד"כ בודאי צריך כונה כמו שאר מצות, ומעתה כיין דאי אפשר לכוין לב' דברים כמש"כ התוס' [במ"ק ח' ע"ב] ועי' בראב"ד פ"ז מפ"א ה"ב שוב אי אפשר להשמן שיתקדש בשעת מצותו כיון דאז צריך הכונה למצוה ואי אפשר לכוין כונת הקידוש ע"כ צריך לקדשו מקודם בחצי לוג דשם ליכא עדיין שום מצוה וא"צ לכוון אלא בשביל הקידוש לבד. ודו"ק: כו) אך עדיין יקשה למה שהערתי במק"א דכשנדלק השמן במנורה אז נתקדש השמן אפי' בליכא דעת לפימש"כ בחמדת שלמה דבתנור נתקדש הלחם אפי' שלא מדעת כיון דניכר פעולת ההקדש בגוף החפץ כגון אפיי' דניכר כח האפיי' בפת דמתחלה הי' עיסה וכעת הוא פת ובאחרונים ביארו דאף דאין הכלי עושה הפעולה רק חום האש עושה הפעולה והאש והעצים נותנים כח האפיי' ולא התנור ואף בלי תנור רק תחת אויר השמים ג"כ אש ועצים עושין אפיי' ובישול אעפ"כ מיקרי פעילות התנור כיון שבתנור כעשה ונאפה הוי ניכר פעילות הכלי, מעתה ה"ה בשמן דמנורה אחר ההדלקה דניכר בהשמן פעילות הכלי שפיר נתקדש אפילו של"מ, וא"כ לכאו' הדק"ל הרי אף במנורה יכול השמן להתקדש אחר ההדלקה דלא בעי דעת. [ולפימש"כ לעיל באות י"ט א"ש אכן יקשה לתי' התוס' בסוכה נ'] כז) ונראה לתרץ דכיון דאינו יכול להתקדש קודם ההדלקה שוב גם אח"כ אינו יכול דהנה באמת הק' המפו' איך הי' מקדש החצי לוג הא בכל שאר ימות השנה חוץ מלילי טבת הוי יתר מכשיעור ואינו מקדש כדאי' [בסוכה מ"ט] ועיין צו"ק, אמנם לענ"ד י"ל דנודע קו' הפמ"א [ממעילה י"ג ע"ב] דעכ"פ השיעור נתקדש ותי' בציונים לתורה כלל ב' דבסוכה איירו שמלאוהו מן השילוח שהיא חוץ לעזרה וכיון דאין כ"ש מקדשין אלא מבפנים כמבואר בזבחים כ"ח וכשהביאו לעזרה הרי כבר הי' בכלי יותר מכשיעור ולא נתקדש