בנין דוד א רכח

ז) עוד נ"ל קושייתי דמאי הועילו בפך הנמצא הא כיון דהי' קדוש קדוה"ג הי' נפסל בלינה ונראה בהקדם ליישב קו' אבני נזר הנ"ל דלמה הי' צריכין לשמן חדש הא הי' יכולין להדליק אף בשמן טמא דכשיגיע למנורה יפקע פסולו וכ"ל דהכה בהא דמזבח מפקיע פסולין הקשו האחרונים דנימא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה וכעין סברת הרי"ם בזבחים דבקדשים ל"מ ביטול דמ"מ הי' נדחה קודם הביטול ואי"ל דגם הדיחוי יתבטל ז"א דענין דיחוי הוא דאף כשנראה אח"כ מ"מ כיון שהי' נדחה פ"א שוב לא נסתלק ואף אם יתבטל הפסול דיחוי מ"מ אחרי כן יחזור ויתחדש עליו פסולו וכן יהי' תמיד ואפי' אי נימא דגם הפסול דיחוי יתבטל מ"מ לענין שהמזבח יקדש פסולין נ"ל דל"ש לומר דגם פסול דיחוי יש עליו רק שיפקע דא"כ הי' מהראוי דלא ליפקע כלל כיון דאין המזבח מקדש שני פסולין כמש"כ באות א' ואף דגם הדיחוי הוא מכת פסול הראשון מ"מ לא הוה משם אחד כיון דכעת שנעשה נדחה נתהוה עליו שם פסול חדש והוה שני פסולין פסול העצם ופסול הדיחוי] ונ"ל לפימש"כ בקונטרס ע' פנים לתורה אות מ"ג דזה דהוה דיחוי הוא רק להשי' דאין מבטלין איסור לכתחלה מה"ת משא"כ לשי' דמבטלין איסור לכתחלה מה"ת ל"ה דיחוי דכל שבידו ל"ה דיחוי עכ"ד מעתה הכא דליכא שום איסור תורה בהעלאה לגבי המזבח שפיר ל"ה דיחוי ושפיר מזבח מפקיע פסולין, ולפי"ז מיושב קי' האבני נזר דכל זה היכי שבידו בכל עת להעלותו לגבי מזבח משא"כ כאן דל"ה בידם להעלותו למנורה דהא הבית נמסר לידי היונים ודמי למד"א [זבחים ל"ד] במת המשתלח דל"ה בידו לקנות אחר משום דמי יימר דיהבי לי' אחריני וה"נ שפיר הוה דיחוי, ודו"ק היטב: ח) ואף לפימש"כ במק"א לחדש דבשמן למנורה ל"ש פסול דיחוי לפי"ד התוס' במס' [ב"מ דף כ"ג ע"ב] ד"ה לא פלוג דדוקא זבחים שעושין מהן עבודות כיון שנדחו אין חוזרין ונראין אבל בשר זבת לאחר עבודה ושירי מנחה או מעשר אף שנדחו חוזרין ונראין ע"ש נלמד מדברי התוס' דל"ש דיחוי רק באכילת מזבח א"כ ה"ה מנורה אי נימא דהשמן במנורה יש לו דין שריפה בעלמא ולא דין אכילת מזבח יעיין במשנה [מנחות פ"ו ע"א] ובתפ"י, מ"מ נכונים דברינו ליישב קו' האבני כזר דאי מנורה יש לו דין מזבח יפקיע פסולין דהא ממנ"פ אי אין לו דין מזבח שוב הקושיא מעיקרא ליתא ואי יש לו דין מזבח שוב שייך דיחוי וזה פשוט: ט) והנה בספר שבת של מי ומלא העומר פ' מקץ כ' דהפך שמצאו הי' של כ"ג שהי' מביא בכל יום מנחת חביתין עשירית האיפה סולת ולזה צריך שלשה לוגין שמן לכן חתם לו הפך לקרבן היום ואף דלמנורה הי' צריכין שלשה ומחצה עכ"ז כיון דאז ל"ה עדיין הלילות היותר ארוכין והי' יכולין לצמצם מעט מכל חצי לוג ונתנו לכר המערבי שהי' מלומד בניסים וכוונת הש"ס באומרו שהי' בו על יום א' היינו מלבד כר המערבי ע"ש והקשה בשו"ת הרי בשמים מ"ת סי' ל"ג דאיך הי' יכולין ליקח שמן זה למנורה הא מבואר [בתמורה ל"ב] אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב אין משנין אותה מקדושה לקדושה ובבכורות כ"ג אי' דאפי' מקדושה קלה לקדושה חמורה אין משנין אותה וכן במנחות ע"ט שמן שהופרש לשם מנחה זו פסול לשל מנחה אחרת ואיך הי' רשאין להדליק בשמן זה הנמצא, ונראה ליישב עפי"ד הטו"ז או"ח סי' קנ"ד דרק כשראוי עדיין לאותה קדושה אז אין משנין מקדושה לקדושה אבל כשאינו ראוי לקדושה שהי' ראוי מקודם אז מותר לשנות אפי' לקדושה קלה ועיין בבכור שור על מס' מגילה דף כ"ו ותשו' רד"ד סי' ז' ובי"צ סי' כ"ד ומעתה י"ל לפי"מ דקיימ"ל דדיחוי מעיקרו ל"ה דיחוי א"כ שמן זה של חביתין כיון דבאמת כפסל בלינה ולמזבח אין להעלותו דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה כנ"ל שוב שפיר ראוי למנורה דלמנורה ל"ה רק דיחוי מעיקרא כיון דקודם שנפסל בלינה לא הי' יכולין לשנותו דלקדושה הראשונה אינו ראוי משא"כ לקדושה שני' שפיר ראוי ובכה"ג מותר לשנות ודו"ק וממילא מיושב לפי"ז קושיא הנ"ל דהא הפך כפסל בלינה דזה אינו כיון דלענין המנורה הוה דיחוי מעיקרא ול"ה דיחוי א"כ שפיר ראוי להמנורה ויפקע פסולו, ודו"ק היטב: י) וראיתי בשם הגה"ק מאסטראווצע ז"ל ליישב קו' האבני כזר הנ"ל, דכיון דהמנורה א"י להפקיע הטומאה רק אחר המשלת האור וברגע הראשונה עדיין השמן טמא שוב השמן יטמא מיד להמנורה קודם שהדליק וכיון שנטמא המנורה שוב איכו יכול להפקיע טומאת השמן. והוא תמי' דהא מבואר בע"ז מ"ז דעשו מנורה חדשה של עץ והו"ל כלי עץ העשוי לנחת ואינו מק"ט ועיין בבנין צבי סי' כ"ט ונראה עדה"פ דהמנורה של חשמונאי ל"ה עשוי לנחת דהנה המפורשים הקשו האיך עשו מנורה של עץ הא מבואר בסוף פ"א דתמיד דאין עושין אכסדראות בעזרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' א' ונראה ליישב דהנה במשנת