בנין דוד א רכה

אמר לה יוסף ואיך אעשה (אעשה) הרעה הגדולה האת הא די בקטנה ועוד וחטאתי לאלקים שכבר חטאתי יש בידי די על מה להשב ודפח"ח, ויל"פ ג"כ באופן הנ"ל עפי"ד החוזה הק' מלובלין ז"ל שא"א לבוא לשפלות רק לאחר שידע שחטא עכ"פ פ"א [עי' לעיל בראשית אות נח] ע"כ באתה בערמה שיחטא שיבוא לשפלות וז"א הלא די בקטנה וגם כבר חטאתי כנ"ל: פ) וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור ונ"ל עפי"ד האוה"ח ז"ל עה"פ לאמר יכו' שפוטיפר לא האמין להדברים ולכן לא נעשה דבר המשפט הנעשה לעבד הנותן עיניו באשת אדוניו אלא לצד שאמרה אשתו עשה תנועה קטנה לתת אותו לבור ע"ש, וזש"א וגם פה לא עשיתי מאומה כי שקר כל הדברים והראי' כי שמו אותו בבור ואם לא הי' יודעים שהוא שקר הי' עונשין אותי בעונש גדול: פא) וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור ונ"ל עפיד"ק דו"ז אדמו"ר הגה"ק ז"ל בדברי יחזקאל פ' חי' עה"פ ותשא רבקה את עיני' וכו' ופרש"י כמו ותקבר ותשבר דעשתה עצה בנפשה שלא יהי' לה תאוה ח"ו ע"כ שברה התאוה ע"י שחשבה ותקבר היינו יום המיתה וזהו ותקבר עי"ז ותשבר שברה התאוה ע"ש דבה"ק, [ועי' לעיל ויצא אות כ"ה,] וזש"א וגם פה לא עשיתי מאומה עם אשת פוטיפר ע"י שחשבתי כי שמו אותי בבור לקבורה ועי"ז שברתי התאוה כנ"ל: מקץ ולחנוכה א) ויהי מקץ שנתים ולמעלה כ' ולא זכר וכו' וישכחהו ונ"ל ההמשך דבכזה"ק כ' דלכן שכח את יוסף דמגלגלין זכות ע"י זכאי ולא ע"י חייב וה"ט דלא חטא יוסף שלקח אסנת בת פוטיפר לאשה דמבואר בפרדר"א דפוטיפר רצה להרוג את יוסף ע"ד אשתו ונשבעה לו אסנת בתו שיוסף חף מפשע וניצול וראה היא צדיקת דמגלגלין זכות ע"י זכאי ולקח אותה והנה נודע דהשבטים דכו את יוסף למיתה שראו שנשמתו מגולגל בירבעם על שנשא את אסנת לאשה, אבל באמת לא יפו עשו כי אסנת הי' צדיקת ולא חטא בזה שלקח אותה ע"כ כשמתו של יוסף נסתלק מירבעם קודם שהשתחוה לעגלים עי' בתפ"י מזה, והכה איתא בסה"ק לפ' ויהי מקץ שנתים רצ"ל דלעולם קורין פ' מקץ בחנוכה, וזש"א ויהי מקץ שאז הוא פ' מקץ שנתים נוטריקון נר שמאל תדלק מזוזה ימין היינו חנוכה עכ"ד, והטעם שקורין פ' מקץ בחנוכה כ' בפני ארי' עפ"י חשבון דהסעודה שעשה יוסף לאחיו שאמר כי אתי יאכלו האנשים בצהרים וטבוח טבת והכן הי' בחנוכה, ע"כ קורין פרשה זו על הסעודה הנזכרת בפרשה ע"ש, והכה כ"ק ש"ב הגאה"ק הדר"ת ז"ל ברשומי דברים לספרו צבי תפארת הביא ד' הפני ארי' הנ"ל וכ' טעם לשבת על שעשה יוסף אז סעודת חנוכה, דמבואר באו"ח סי' תר"ע דחנוכה לא קבעום למשתה ולשמחה כמו בפורים וכ' ז' הלבוש ז"ל לחלק דפורים הי' הצלת נפשות ובחנוכה הי' רק הצלת הדת, וז' הטו"ז ז"ל דחה דבריו דהא גדול המחטיא את האדם יותר מההרגו ע"ש, והכה השבטים הבינו שבא עליהם העונש על שדנו את יוסף למיתה יען שירבעם יחטיא את הרבים שלא יפו עשו בזה א) שקודם שחטא ירבעם נסתלק נשמת יוסף ממנו ב) דהמחטיא את האדם אין ענשו גדול כמו ההרגו כמש"כ הלבוש הנ"ל א"כ אע"ג שיחטיא את הרבים אין להרגו, וע"כ התחכם יוסף ועשה סעודת חנוכה ובע"כ יבינו דלא ס"ל כחילוקו של הלבוש אלא כהטו"ז דהמחטיא לאדם עונשו גדול מההורגו א"כ חייבים בסעודת חנוכה כמו בסעודת פורים א"כ אא"ל דנענשו השבטים על שדנו את יוסף למיתה דהא יפו עשו דהא המחטיא עונשו גדול מההורגו א"כ יבינו דלכן נענשו דיוסף לא הי' כלל במעל הזה שעשה ירבעם דנסתלק נשמתו עוד קודם שחטא כנ"ל, ולכן שפיר עשה הסעודה למען ידעו שיוסף חף מפשע של ירבעם עכ"ד ודפח"ח, ולפי"ז מובן ההמשך ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו דמגלגלין זכות ע"י זכאי ולא ע"י חייב א"כ שפיר לקח יוסף את אסנת לאשה ונסתלקה נשמתו מירבעם עוד קודם שחטא כנ"ל, ולכן עשה סעודת חנוכה לדעת שהוא חף מפשע ירבעם כנ"ל א"כ שפיר קורין מקץ בחנוכה, וזש"א ויהי מקץ שיהי' קורין פ' מקץ שנתים היינו בחנוכה בעת נר שמאל תדלק מזוזה ימין, ודוק: אמרתי ליתן פה מקום לקונטרס שמן למאור מאהובי נכדי תלמידי חביבי ה"ב הגדול בתורה חו"ב עצום העילוי כמר יקותיאל יהודא שיחי' בן בני חביבי הגאון האב"ד דק"ק סארוואש שליט"א: א) במס' שבת [כ"א:] מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו וכו' וטמאו כל השמנים שבהיכל וכו' ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מוכח בחותמו של כה"ג וכו' ע"ש ויש להעיר דמה הועילו בפך הנמצא הא נפסל בלינה במשך זמן המלחמה שהי' נמשך זמן רב כמש"כ בחי' מהרצ"א, ואי"ל דלא הי' על השמנים