בנין דוד א רכד

עד) עי"ל דהנה הקשו המפורשים הא מבואר בסוטה [י' עא] שאמרה תמר יתומה אני ופרש"י שהיתה קטנה ואין בנשואין ער ואונן לאסור לשום אדם א"כ אפילו היא בת כהן הלא היא כפנויה אולם בגור ארי' כ' דכשנשאה היתה קטנה ואח"כ נתגדלה אצלן ע"ש א"כ הרי קיימ"ל ביבמות [קט עא] דבבעל אמרינן דחזקה דאאעב"ז ובעל לשם קדושין ושוב אסורה משום כלתו ע"ש וכ"ז לשיטת הרמב"ם דהבא דהבא על הפנוי' איכא לאו דל"ת קדשה אבל לפי"ש הראב"ד דהבא על הפנוי' ליכא איסור תורה ליש החזקה דאאעבב"ז כמש"כ המ"מ פ"א מה"א ה"ד ע"ש והנה מבואר בראב"ד דמש"ה ליכא לאו דל"ת קדשה בבעל ולא קידש דהיא פילגש הכתובה בתורה דמתייחדות עצמו לאיש אחד וקדשה היינו המפקרת לכל אדם ע"ש והנה במלה"ר ערך פילגש העיר מנ"ל דפילגש היינו בבעל ולא קידש נימא דבעל ולא קידש עובר בלאו דל"ת קדשה ופלגשים היינו בקדושין אבל בלא כתיבה וכ' לת' דהא קיימ"ל דכתובה היא מדרבנן עי' טוש"ע אהע"ז סי' ס"ו א"כ אא"ל דפילגש היינו בקדושין בלא כתובה הא מן התורה גם לנשים אין להם כתובה לכן שפיר ס"ל להראב"ד דקדשה אינה אלא המפקרת לכל אדם ע"ש וכ"ז נכון לדידן אבל לר' מאיר דס"ל דכתובה דאודייתא כמבואר בכתובות [נ"ו ע"ב] ועי' שם בתוס' [י' ע"ב] ד"ה הואיל א"כ שוב י"ל דפלגשים היינו בקדושין בלא כתיבה אבל בלא קדושין הוה בעולת זנות [עי' בספרי שו"ת בנין דוד ח"א סי' א' אות י"ג דבר נכון] ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר א"כ סבר כר"מ דכתובה דאורייתא ובעל ולא קידוש איכא איסור תורה ואמרינן חזקה אאעבב"ז א"כ היה קדושין ער ואונן קדושין לכן דנוה בשריפה דהוה כאשת איש כיון שזקוקה ליבום דבבעל אמרינן חזקה דאאעבב"ז ובועלו ער ואונן לשם קידושין ודוק ונכון הוא בס"ד: עה) עי"ל לפי הנ"ל דלכן היתה תמר אשת ער ואונן דאאעבב"ז דהבא על הפנוי' עובר בלאו דל"ת קדשה כנ"ל, אמנם הראב"ד ז"ל דחה דברי הרמב"ם וס"ל דהבא על הפנוי' אינו עובר בלאו דל"ת קדשה דאל"כ איך משכח"ל קנס הא אין לוקה ומשלם ע"ש א"כ לר"מ דס"ל דלוקה ומשלם שפיר ס"ל דהבא על הפנוי' עובר בלאו דלת"ק, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל אפרים תקשאה תלמידו של ר' מאיר שהי' תלמידו א"כ ס"ל דלוקה ומשלם והבא על הפנוי' עובר בלאו דלת"ק א"כ הרי תמר כאשת איש דזקוקה ליבם לכן שפיר דנוה בשריפה, ודו"ק: עו) ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף וכו' ותאמר הכר נא וכו' והמטה האלה, וכ"ל דהרמב"ן ז"ל הקשה הא שומרת יבום שזינתה אינה במיתה כלל וכ' לת' דיהודה הי' מלך והכלה אשר תזכה עליו איננה נדונת כמשפט שאר האנשים אך כמבזה את המלכות לכן אמר ותשרף ע"ש והנה הח"ס ז"ל הקשה איך בתן יהודה לתמר המטה הא אין משתמשין בשרביטו של מלך וכ' לת' דירד כבר מגדולתו כמחז"ל ולא הי' לו עוד דין מלך ע"ש דבר נחמד, וזש"א הכר כא וכו' והמטה א"כ אין אתה עוד מלך ולא מגיע לי עונש מיתה: עז) ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף וכו' ותאמר הכר נא ופרש"י הכר כא בוראך ואל תאבד שלש נפשות ונ"ל עפימש"כ המפורשים הא דדנוה אותה לשריפה בלא התראה דהי' להם דין ב"כ דא"צ התראה עכ"ד, והכה ב"נ מוזהר על שפיכת דמים גם על עוברין אבל בנ"י אינם מוזהרין על העוברין [עי' לעיל אות לך כ"ו ] וזש"א ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף א"כ עכצ"ל דהי' להם דין ב"כ ולכן ותאמר הכר בא בוראך ואל תאבד שלש נפשות כי אתה מיזהר על העוברין ג"כ, והבן: עח) ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי' יוסף יפה תואר ויפה מראה, ונ"ל דיפלא איך עזב את כל אשר לו ביד יוסף נער עברי הלא לא הכיר יקרת ערכו, אמנם כי ראה שהוא איש שאינו מבקש מותרות רק לאכול לחם ואינו מצער עצמו שאין לו מותרות דאם הי' מצער עצמו לא הי' יפה תואר ויפה מראה שהי' פניו רעים ע"כ האמין לו לעזוב כל אשר לו בידו כי ידע שלא יגע בממון של אחרים כי הקב"ה מזמין להאדם מה שצריך לו ואינו צריך ליגע בממון של אחרים אם אינו מבקש מותרות, וזש"א ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה ר"ל שלא ידע ולא הכיר כלל ערכו כי אם רק זאת ידע הלחם אשר הוא אוכל ולא מותרות ועכ"ז ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה שאינו מבקש מותרות ע"כ האמין לו ונכון בס"ד: עט) וימאן ויאמר וכו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים דתמוה דמשמע דלרעה קטנה הי' מסכים ח"ו וגם וחטאתי משמע לשון עבר ובעיר דוד מזקיני הגאון שה"ת ז"ל הביא בשם זקינו הגה"ק מופת דורו מ' דור צבי ממאהלוב ז"ל [ועי' בייט"ל שכ"כ בשם אביו הגה"ק ז"ל] דהענין שבאתה בערמה לומר לו שיחטא שיעשה תשובה אח"כ דמקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים א"י לעמוד ע"ז