בנין דוד א רכב

גם הוא כאחיו ונ"ל לאז"ל דחשש יהודה שימות דקטלנית היתה ואסורה אפילו במקום יבום והנה הפוסקים האריכו אי שייך חשש קטלנית במקום יבום דהא שומר מצוה לא ידע דבר רע, וכ"ל לפי"ד זקיני הגאון ז"ל בעיר דוד הטעם ששומר מצוה ליד"ר דהא האדם חייב במצות ואם יהי' לו יסורים יבלבלו מחשבתו ולא יהי' יכול לעשות המצות ע"ש א"כ כ"ז נכון שלא יבוא יסורים על האדם אבל לא שישמרו את האדם ממיתה דהא לא שייך לומר שלא יהי' יכול לקיים המצות הא כיון שמת הוא חפשי מן המצות, וזש"א שבו אלמנה וכו' דחשש מחשש קטלנית דל"ש לומר שומר מצוה ליד"ר כי אמר פן ימות ובכה"ג ל"ש לומר שומר מצוה ליד"ר כנ"ל: סו) וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וכו' ותשב בפתח עינים ואחז"ל סוטה [י עא] שנתנה עינים לדברי' אמר לה יהודה לתמר שמא אשת איש את אמרה לי' פנויה אני ונ"ל דאיתא ב' טעמים שמתה אשת יהודה א) על שאמר יהודה מה בצע וכו' וכל העושה מצוה ולא גמרו ובא אחר וגמרו קובר את אשתו שנאמר ותמת בת שוע כמחז"ל סוטה [יג עב] ע"ש ב) דמתה כדרך כל הארץ ולכן וירבו הימים עד שמתה ולא מתה תיכף לאחר שאמר מה בצע וכו' והכה הטעם דהמתחיל במצוה ולא גמרו מתה אשתו דכיון שהתחיל להשתדל בהמצוה הוה כנדר ואם לא גמרו הוה כאיחר נדרו לקיים הדבר ובעון נדרים אשתו מתה עי' בתו"ת מזה אולם הלא אחז"ל ר"ה [ו עא] והי' בך חטא ולא באשתך חטא דאין אשתו מתה בשביל איחר נדר. אמנם הד"נ לפימש"כ בכ"ח דלכאורה יקשה הלא אשתו כגופו ואמאי ל"א דאשתך בכלל בך. אולם הש"ס ס"ל דכיון דיכול האדם להפרד מאשתו ע"י גירושין או ע"י מיתה דמיתת הבעל מתיר אותה ע"כ אין אשתו בכלל בך וכ"ז בישראל אבל בב"נ להמד"א בירושלמי דבב"נ לא מהני גירושין ובפנ"י מבואר דמיתת הבעל אינו מתיר בב"נ א"כ הוה הבעל והאשה כגוף אחד לא שייך למעט אשתך מבך [עי' לעיל פ' וישלח אות ל"ו מזה,] א"כ י"ל דהי' לו ליהודה דין ב"נ ואשתו בכלל בך ולכן מתה, והנה לכאורה יקשה איך אמרה תמר פנויה אכי הא מת בעלה ובב"נ מיתת הבעל אינו מתיר ועכצ"ל דסברה דמיתת הבעל מתיר גם בב"נ, ולפי"ז מובן ההמשך וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה א"כ כיון שראתה תמר שלא מתה תיכף לאחר שאמר מה בצע וכו' ע"כ דלא מתה בשביל איחר כדר דכ' בך חטא ולא באשתך חטא דגם בב"כ אשתו אינה בכלל בך דיכול להפרד ממנה ע"י מיתה דמיתת הבעל מתיר גם בב"נ [וה"ה גירושין דאיתקש להדדי], ע"כ ותשב בפתח עינים שאמרה פנויה אני דכיון דמיתת הבעל מתיר הרי היא כפנויה ולא כא"א והדבר נחמד בס"ד: סז) עיל"פ לדחז"ל הנ"ל דמתו בניו ואשתו על שאמר מה בצע וכו' וכ' כ"ק מוחז"ל דלכן נענש דאם הי' יהודה מסכים עם אחיו להרוג את יוסף הי' פקוח נפש והי' רשאי להציל עצמו ע"י כתרה של תורה להראות צדקתו שלא דיבר לשה"ר מדלא ניזוק ע"י הנחשים ועקרבים כמבואר לעיל אות כ"ט עש"ה, וה"ט שלא הי' לשה"ר דהצדק הי' באמת עם יוסף שבני השפחות בנים המה ולא עבדים כי הבא על שפחתו אמרינן דבודאי נשתחררה דאאעבב"ז דהבא על השפחה איכא לאו דל"ת קדשה דלא קאי הלאו על הבא על הפנוי' דהבא על הפנוי' הוא רק איסור דרבנן עי' מזה לעיל [פ' לך אות פז] ומבואר בנזה"ק דהאבות שמרו רק האיסורי תורה ולא איסורי דרבנן זולת אאע"ה, וזש"א וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה יען שאמר מה בצע כמחז"ל א"כ כשמע שהי' ניצול מנחשים דלא דיבר לשה"ר דהצדק עמו דבני השפחות המה בנים דחזקה דאאעבב"ז שלא יעבור על לאו דל"ת קדשה כנ"ל א"כ הבא על הפנויה ליכא אלא איסור דרבנן ולכן ותשב בפתח עיניים ואח"ז שנתנה עינים לדברי' שאמרה ליהודה פנויה אני ע"כ ליכא איסור תורה רק איסור דרבנן ומותרת אני לך ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד: סח) ויגד לתמר הכה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו וכו ותשב בפתח וכו' ונ"ל דלכאורה יש להעיר איך הלך יהודה לגז צאנו הא הי' מלך ומלך אסור' במלאכה, אמנם הד"נ דהא כ' וירד יהודה ואאחז"ל שהורידוהו אחיו מגדולתו א"כ לא הי' עוד מלך, והנה הח"ס ז"ל העיר הלא נודע מדחז"ל דהענין של יהודה ותמר הי' כוונתה של תמר שיהודה ייבם אותה הלא הי' מלך ומלך אינו מייבם וכ' לת' דכבר ירד מגדולתו ולא הי' עוד מלך ע"ש דפח"ח, וזש"א ויגד לתמר לאמר הכה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו, א"כ נשמע שאינו עוד מלך כנ"ל ע"כ ותשב בפתח וכו' לייבם אותה ונכון בס"ד: סט) ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ופרש"י הבה נא הכיני עצמך, ונ"ל דאחז"ל ריש מגילה על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין, ונודע בזה ד"ק של הגה"ק שר שלום מבעלזא ז"ל דענין הכנה לא שייך אלא למצוה ולא לעבירה לתלות את מרדכי ולזה תנא לו הכין לתלות את המן והוה דבר מצוה ודפח"ח [עי' לעיל כח אות לז] וזש"א ויאמר הבה כא אבוא אליך ופרש"י הבה נא הכיני