בנין דוד א רכא

ולפ"ז מובן המדרש שאמר יהודה אם הורגין אנו את אחינו שדיבר שלא כדין יען דהשפחות לא נישתחררו א"כ ה"ה הגר לא נשתחררה וישמעאל לא מקרי זרע אברהם ולא נשלם הזמן א"כ עכצ"ל דהגאולה הי' ע"י שליח א"כ אא"ל דהפי' המוציא מתחת סבלות מצרים דהקב"ה בעצמם הוציאם ונשמע דהמוציא דמפיק משמע ממילא אין לברך המוציא, ודוק: ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא במדרש במעשה בלהה, ונ"ל דהראשונים הקשו איך נענש יוסף הא הי' פחות מעשרים אמנם לפי"ד קדוש זקיני הח"צ ז"ל סי' מט דרק פעמים אין בי"ד של מעלה עונשין לפחות מבן עשרים וע"ז התפלל יצחק אבינו שבת [פט עב] שלא יענשו אבל בסתם מענשין ע"ש ע"כ שפיר נענש יוסף, והנה איתא במדרש הובא בבנין אריאל דבמעשה בלהה הי' ראובן בן י"ז שנים ע"ש וזש"א דכיון שראה שהילד איננו אע"פ שהוא עוד ילד פחות מעשרים ונשמע דמענשין גם לפחות מבן כ' לכן אמר ואני אנה אני בא במעשה בלהה דאע"ג שלא הי' בן עשרים דהא בסתם מענשין גם לפחות מבן עשרים: סב) עי"ל עפי"ד המדרש וישמע ראובן ויצילהו מידם אמר הוא מוכה אותי עם אחי ואני איני מצילו, וכ' בארץ חמדה לפ' כי ידוע דע"ב אותיות הי' חקוקים באפוד נגד שם ע"ב וביניהם שמות השבטים ולפי דעתם שחשבו שיוסף אינו צדיק א"כ יחסרו ד' אותיות מן האפוד ולא יושלם שם ע"ב ועכצ"ל שיהי' רק ס"ג אותיות כנגד שם ס"ג שגם ראובן ידחה משום דחטא במעשה בלהה וישארו ס"ג אותיות וזש"א ראובן כיון דמונה אותי עם אחי עכצ"ל דשמי יהי' ג"כ על האפוד ושוב מוכרח שגם שמו יהי' חרות על האפוד שהוא צדיק ואיך לא אצילו ודפח"ח, וזש"א המדרש דכיון שראה שיוסף איננו א"כ בודאי חטא ולא יהי' שמו חרות על האפוד ע"כ אמר אנה אני בא עם מעשה בלהה דבודאי גם שמי לא יהי' חרות על האפוד דחטאתי במעשה בלהה: סג) והמדינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר וכו' וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אלי' ונ"ל ההמשך דנודע דברי המדרש דבחטא שנשא יעקב ב' אחיות נמכר יוסף למצרים. והנה בתפ"י כ' דלכן לקח יהודה בת כנעני דאיתא במדרש שאמר דוד המע"ה אתם אומרים שאני פסול לבוא בקהל על שאני בא מרות המואבי אף אתם אסורים לבוא בקהל דיעקב נשא ב' אחיות והנה מבואר בקידושין [סט עא] דיכולים ממזרים ליטהר הא כיצד שיקח שפחה והולד הולך אחר אמו והוא עבד ואח"כ ישחררו ומותר לבוא בקהל ולכן לקח יהודה בת איש כנעני דכנען הוא עבד כדי לטהר בניו ודפח"ח וזש"א והמדינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר א"כ ראה יהודה דחטא יעקב בב' אחיות כנ"ל, ולכן וירא שם יהודה בת איש כנעני ויקחה ויבא אלי' ליטהר את בניו, והבן: סד) וימת גם אותו ויאמר יהודה לתמר כלתו שבו אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא ונ"ל דאחז"ל סוטה [יג עב] ובמדרש דלכן מתו בניו של יהודה על שאמר מה בצע כי נהרג וכו' לנו ונמכרנו ולא הצילו גם ממכירה והקשה כ"ק מוחז"ל בי"מ וכי בשביל שלא הצילו ממכירה יגרע עוד מאחיו שרצו להמיתו, וכ' לת' [עי' לעיל אות כט] ותו"ד דאם הי' יהודה מסכים עם אחיו להרוג את יוסף הי' ענין פקוח נפש והי' רשאי ליוסף להשתמש בכתרה של תורה להראות לאחיו כי צדיק הוא מדלא ניזוק מהנחשים ועקרבים ולא הי' עושים לו עוד שום רע א"כ ע"י דבריו שאמר מה בצע גרם מכירת יוסף לכן נענש ודפח"ח, אמנם יש להעיר הא יוסף הי' אז פחות מבן כ' שאין בי"ד של מעלה עונשין לפחות מבן כ' ובבי"ד של מטה עונשין מבן י"ג א"כ הרי לא הי' יוסף יכול להציל עצמו אפילו אם הי' משמש בכתרה של תורה להראות כי ניצול מנחשים ועקרבים דהא י"ל דלכן לא ניזוק דבי"ד של מעלה אין עונשין לפחות מבן כ' אבל השבטים שדנו אותו לפי דין בי"ד שלמטה שפיר מגיע לו עונש, אולם הדבר נכון דנודע דברי הרא"ם והגור ארי' דיוסף כיון שהי' בר חכים הגיע לו עונש גם בהיותו קטן א"כ שפיר נענש יהודה על שאמר מה בצע וכו' דיוסף הי' יכול להציל עצמו להראות צדקתו מדלא ניזוק ע"י הכחשים כנ"ל, והנה הרמב"ן והרבינו בחיי ז"ל כ' דלכן אמר יהודה שבו וכו' עד יגדל שלה וכו' פן ימות כי חשש יהודה יען כי קטן הוא ואינו ראוי להוליד ע"כ ישחית זרעו ויהי' חייב מיתה ע"ש, ולכאורה יקשה הא אין בי"ד של מעלה עונשין פחות מבן עשרים, אמנם לפי הנ"ל א"ש דהא גם שלה הי' בן חכים ויהי' עונשין אותו גם בעודו קטן, וזש"א וימת גם אותו א"כ ראה יהודה דמגיע לו עונש על שאמר מה בצע דהי' יוסף יכיל להציל עצמו דכיון שהי' בר חכים עונשין בי"ד שלמטה גם לקטן כנ"ל, לכן אמר שבו וכו' עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימית דלבר חכים עונשין גם בהיותו קטן כנ"ל, והבן והדבר נכון בס"ד: סה) שבו אלמנה בית אביך וכו' כי אמר פן ימות