בנין דוד א רכ

מזה אמנם מבואר לעיל אות י"ז לת' דלר"ש דס"ל דאם מכרו לקרובים פטור א"כ הרי ישמעאל הוא ג"כ זר אברהם וכיון שנמכר להישמעאלים ליכא עונש מיתה ואע"ג דהוא בן האמה וולדה כמותה מ"מ הרי קיימ"ל דהבא על שפחתו אמרינן דבודאי שיחררה שלא יהי' בב"ז ע"כ הוא שפיר זרע אברהם ולפי"ז מובן ההמשך והבור רק אין בו מים ואחז"ל אבל נחשים יש בו א"כ דנו אותו למיתה ואפ"ה וישבו לאכל לחם עכצ"ל דס"ל דמפרכסת אסור א"כ לא אכלו מפרכסת והא דרצו לדונו למיתה על שמורד במלכות דדן אינו עבד דאמרינן דהבא על שפחתו בודאי נשתחררה כנ"ל, א"כ ישמעאל הוא זרע אברהם ולז"א אמר יהודה מה בצע כי נהרג את אחינו לכו ונמכרנו לישמעאלים כי המה קרובים ואם מכרו לקרובים פטור, ודו"ק כי הדבר נכון בס"ד: נט) וישלכו אותו הברה והבור רק אין בו מים וישבו לאכל לחם וכו' ויאמר יהודה מה בצע כי נהרג את אחינו וכו' לכו ונמכרנו ונ"ל ההמשך דהנה אמחז"ל והבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו שדנו השבטים את יוסף למיתה ואיתא בהקדמונים ע"ז ב' טעמים א) על שדיבר עליהם לשה"ר שאוכלין אבמה"ח ב) שדנו אותו על העתיד שעתיד ירבעם לצאת ממנו, וכנודע דברי המפורשים שאכלו מפרכסת וסברו דמפרכסת מותר ויוסף סבר דמפרכסת אסור לכן אמר שאוכלין אבמה"ח והכה אחז"ל סנהדרין [סג עא] מניין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה שנאמר לא תאכלו על הדם ור"ע אומר מניין לסנהדרין שדנו להרוג את הנפש שאין אוכלין כל אותו היום שנאמר ל"ת על הדם ע"ש והנה כ"ק מוחז"ל בי"מ העיר הערה נפלאה מה פעל יהודה שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו לכו ונמכרנו הלא עוד עי"ז גרם רעה ליוסף לפי"ד המזרחי דהשבטים לא ידעו שיש בהבור נחשים דאל"כ לא הי' מוכרין אותו אחרי שנעשה לו נס גדול כזה בודאי הוא צדיק גמור א"כ לכאורה יקשה למה לא הציל יוסף א"ע להראות צדקתו שנעשה לו נס ולא יעשו עוד עמו רעה ועכצ"ל דלא רצה יוסף להשתמש בכתרה של תורה כמחז"ל נדרים [פב עא] גבי ר' טרפון שהצטער שהשתמש בכתרה של תורה, אולם מבואר שם בגמרא ובתוס' דלכן הצטער ר' טרפון כיון שהי' יכול לפדות עצמו בממון הא בלא"ה אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש א"כ אם לא הי' אמר יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו לכו ונמכרנו הי' רשאי ליוסף להשתמש ולהציל עצמו ע"י כתרה של תורה א"כ יקשה למה אמר יהודה מה בצע וכו' הא הרע עוד ליוסף בזה דכיון שאמר לכו ונמכרנו א"כ אין עוד פקוח נפש אין רשאי יוסף להציל עצמו ע"י כתרה של תורה ע"ש, אמכם יש לת' קו' מוחז"ל אם נימא כטעם הב' דלכן דכו השבטים את יוסף למיתה על שעתיד ירבעם לצאת ממנו ולא בשביל שדיבר עליהם לשה"ר שאוכלין אבמה"ח, והנה נודע דברי היפ"ת דבי"ד של מעלה אין דנין על העתיד ורק בבי"ד של מטה דנין גם על העתיד א"כ שפיר אמר יהודה מה בצע וכו' לכו ונמכרנו להצילו ממיתה עכ"פ דיוסף לא הי' יכול להציל עצמו אע"ג שישתמש בכתרה של תורה דניצול מנחשים ועקרבים דהא אע"ג דניצול מנחשים בדיני שמים היינו טעמא דבי"ד של מעלה אין דנין על העתיד אבל בדיני אדם שפיר מגיע לו מיתה על שעתיד ירבעם לצאת ממנו ומתורץ קו' מוחז"ל לנכון, ולפי"ז מובן המשך הפ' וישלכו אותו הברה והבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בי שדנו אותו למיתה, ואפ"ה וישבו לאכל לחם הלא אסור לבי"ד לאכל ביום שדכו את נפש למיתה א"כ עכצ"ל דסברו השבטים דלא תאכלו על הדם קאי דאסור לאכל מבהמה קודם שתצא נפשה דמפרכסת אסור כאבמה"ח א"כ לא הי' לשה"ר במה שאמר שאוכלין אבמה"ח ועכצ"ל דלכן דכו אותו למיתה על העתיד שיצא ירבעם ממנו א"כ לא הי' יכול יוסף להציל עצמו שלא להרע לו מזה דניצול מהכחשים דהא י"ל דרק בי"ד של מעלה אינם דנין על העתיד ולא בי"ד שלמטה א"כ שפיר הציל יהודה את יוסף במה שאמר מה בצע וכו' ולזה אמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו לכו ונמכרנו. ודוק והדבר נחמד בה"ד: ס) וישבו לאכל לחם וכו' מה בצע במדרש פליאה שאמר יהודא הורגין אנו את אחינו ואיך נברך ברכת המוציא, ונ"ל דאיתא בברכות (לה ע"ב] ת"ר מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ר"נ אומר מוציא וכו' רבנן סברו המוציא דאפיק משמע וכו' ור"נ סבר המוציא דמפיק דכ' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ורבנן ההוא ה"ק קב"ה לישראל כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מילתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקות יתכון ממצרים ופרש"י שאני הוא שהוצאתי אתכם ע"ש, והנה נודע דלכן הוציאם הקב"ה בעצמו ממצרים דכבר הי' נשלם הזמן של הד' מאות שנים דאם לא כשלם הזמן הי' יוצאים רק ע"י שליח ולכן כשלם הזמן דחל חצי הגלות על בני ישמעאל דהוא ג"כ זרע אברהם ולא בן האמה דהבא על שפחתו אמרינן דבודאי שיחררה שלא יעשה בב"ז, והנה הדיבה הי' שקורין לבני השפחות עבדים ובאמת נשתחררו שלא יהי' בב"ז והמה בנים כמבואר בקדמונים ז"ל