בנין דוד א ריח

כבר מתה דסבר כהתרגום דהי' במעי לאה ודינה במעי רחל ונתחלפו הולדות א"כ לאה היא אמו ליצירה והיא תשתחוה לו והנה איתא במדרש ב' טעמים דנענשה דינה בשכם א) שיעקב קרא לעצמו אל ובאמת לא נקרא אל ב) בשביל שיצאנית היתה שאף לאה יצאנית הי' וכאמה כבתה, והנה בנחלת בנימין [עי' לעיל פ' ויצא אות כט] כ' דלפי תרגום הנ"ל א"א לומר הא דלקח שכם את דינה דיצאנית היתה כלאה אמה דהא באמת נולדה דינה מטיפת רחל רק נתגדלה בבטנה של לאה א"כ אין סברה לומר שדינה נגררת אחר לאה להיות ג"כ יצאנית ע"ש, א"כ עכצ"ל הא דלקח שכם את דינה יען שקרא יעקב לעצמו אל ובאמת לא כקרא אל, ומבואר לעיל דה"ט דלא כקרא אל כיון דבני השפחות המה עבדים דולד שפחה כמותה ואינם בני יעקב להצטרף עם השבטים להיות מספרם אחד כמו שהשי"ת הוא אחד להיות נקרא אל, ולפי"ז מובן דרש"י הנ"ל ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ר"ל בזה שאמר שאמו תשתחוה לו וע"כ סובר כשיטת התרגום הנ"ל א"כ אא"ל דנענשה דינה בשכם משום דיצאנית היתה כנ"ל, ועכצ"ל דהעונש הי' בשביל שקרא יאע"ה לעצמו אל ובאמת לא נקרא אל דבני השפחות המה עבדים ואינם בני יעקב כנ"ל, וזש"א דשנאו אותו על דבריו וברש"י על דבתם רעה שהי' מביא לאביהם שאחיו קורין לבני השפחות עבדים כמחז"ל הלא יוסף בעצמו מאמת דבריהם ע"י החלום שהמה עבדים ולא בני יעקב ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: נא) עי"ל עפ"י אופן הנ"ל עפי"ד התפ"י כי לפי"ד התרגום הנ"ל דיוסף הי' מתחילה במעי' לאה ודינה במעי רחל אא"ל דהי' ליאע"ה העונש בדינה על שלא נתן אותה לעשו כי שרש עשו יש לדבק בבני לאה כי היתה ראוי להנשא לו אבל לא בזרע רחל ויען כי הריון של דינה הי' מרחל ע"כ מאן יעקב לתת אותה לעשו ע"ש, א"כ עכצ"ל דהי' העונש דקרא לעצמו אל ובאמת לא נקרא אל דבני השפחות המה עבדים ולא בנים כנ"ל, וזש"א ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו וברש"י על דבתם רעה שהי' מביא לאביהם היינו שהמה קוראין בני השפחות עבדים הלא ע"י סיפר החלום דאמו תשתחוה לו היינו לאה דהי' במעי לאה ודינה במעי רחל כנ"ל, א"כ לא חטא יעקב בזה שלא נתנה לעשו' כד' התפ"י הנ"ל ורק חטא בזה שקרא עצמו אל ובאמת אינו אל דבכי שפחות המה עבדים, א"כ הוא בעצמו מאמת דבריהם של השבטים שהמה עבדים ע"כ שנאו אותו על שהביא דב"ר שהמה קוראין לבהש"פ עבדים דגם לדבריו כן הוא: נב) עי"ל עפי"ד הר"י ארזא ז"ל הובא בבגדי אהרן דיוסף אינו ראוי למלוכה אלא א"כ בא מפסול ב' אחיות ע"ש ונודע דאי קדושי רחל הי' קודמין לקדושי לאה א"כ לא הי' נשואי רחל באיסור ב' אחיות ולא בא יוסף מפסול ב' אחיות, והנה מבואר לעיל פ' ויצא אות מ"ב דאי אמרינן דלא תהי' קדשה לא קאי להבא על השפחה אלא להבא על הפנוי' ל"ה קדושי לאה קדושי טעות דחזקה דאאעבב"ז והוה קדושי לאה קודמין לקדושי רחל, וממילא אמרינן דהבא על שפחתו ולדה כמותה דל"ש לומר דחזקה דאאעבב"ז ובודאי שיחררה דהא ליכא איסור תורה כלל להבא על השפחה עש"ה, והכה אחז"ל דהדבה היתה שקורין לבני השפחות עבדים ובאמת אינם עבדים כי בודאי שיחרר יאע"ה אותם שלא יהי' בב"ז כמבואר במפורשים וזש"א ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו שאומר שיהי' מלך וע"כ סובר דבא מפסול ב' אחיות דקדשי לאה הי' קודמין לקדושי רחל דלא הי' ק"ט דחזקה דאאעבב"ז א"כ ממילא ע"כ סובר דהבא על שפחה אינו עובר בלאו דל"ת קדשה וולדה כמותה, א"כ שפיר הי' קורין השבטים לבני השפחות עבדים וזהו ועל דבריו וברש"י על דבתם רעה שהביא לאביהם שקורין לבני השפחות עבדים הא גם לפי דברי החלום עכצ"ל דהמה עבדים ודו"ק והדבר נכון בס"ד: נג) עי"ל עפי"ד השל"ה ז"ל דלכן הי' יוסף ראוי למלוכה שלא בא מפסול ב' אחיות ע"ש והנה זקיני הגאון בעיר דוד ז"ל אות שמ"ג הביא בשם הפענח רזא דרחל ולאה הי' אחיות מצד האם וקיימ"ל כמד"א דאין חוששין לזרע אב נמצא דאין כאן איסור ב' אחיות כלל ע"ש, והנה אחז"ל שהדיבה היתה שאוכלין אבמה"ח וכ' במשכיל לדוד וז"ל דבחולין [סט עא] פליגי איכא מאן דאמר חוששין לזרע אב ואיכא מ"ד דאין חוששין ואמר ר"מ למד"א חוששין בן פקועה שגדל ובא על בהמה דעלמא אותו הולד אין לו תקנה בשחיטה כלל והשתא אינהו סברי כמד"א אין חוששין והי' אוכלים כה"ג ולעולם ע"י שחיטה יוסף סבר כמ"ד חוששין וכיון דלא מהני להו שחיטה חשיב כאמה"ח עכ"ל, וזש"א ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו שיהי' מלך א"כ סובר דאין חוששין לז"א ולא בא מפסול ב"א כנ"ל א"כ לא אכלו אבמה"ח דאין חוששין לז"א כנ"ל, וזהו על דבריו וברש"י שהביא דיבתם רעה לאביהם שאוכלים אבמה"ח הא גם לפי"ד החלום לא אכלו אבמה"ח, והבן ונכון בס"ד: נד) עי"ל עפ"י הנ"ל דלכן אמר דאמו תשתחוה לו היינו לאה דיוסף הי' במעי לאה ודינה