בנין דוד א ריז

מדה כנגד מדה לדון אותם על שם סופם כנ"ל ע"ש והנה מבואר בבני יששכר ז"ל תשרי מאמר ג' דהא דהקב"ה משלם מדה כנגד מדה לאו ויתור עפי"ד מדה"ר רק הוא משפט אלקים גם עפ"י מדת הדין ע"ש, וזש"א לכו וראו מפעלות אלקים היינו גם מצד מדה"ד הפך ים ליבשה למה רצ"ל למה הסכים גם מדה"ד ולז"א וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם דלכן שנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם מדה כנגד מדה כנ"ל ומדה כנגד מדה הוא משפט אלקים גם לפי מדה"ד: מח) ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו וכו' ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו ויחלום עוד חלום אחר ויספר לאחיו וכו' והנה השמש והירח וכו' משתחוים לי ועמדו הראשונים ז"ל לפ' ועל דבריו ונ"ל עפי"ד האו"ת הא דאמרו המלוך תמלוך עלינו הכוונה דהא אמחז"ל כבד וכו' ואת לרבות אחיך הגדול וע"כ אינו בדין שיוסף ישתרר על אחיו הגדולים ענ"ד אמנם יש להעיר לפי"ד הזוה"ק דדוקא אחיו מן האם מחויב לכבד הגדולים ממנו אבל לא אחיו מן האב כי הלימוד מאת אמך הוא לרבות אחיך הגדול ואמרינן היכא דקאי קאי לרבות אחיו מן האם ולא מן האב. א"כ הרי יוסף הי' אחיו מן האב ולא מן האם א"כ בדין יכול יוסף להשתרר על אחיו, אמנם נכון הדבר לפי"ד התרגום דיוסף הי' במעי לאה וניתן למעי רחל א"כ הוא אחיו מן האם ביצירה וחייב בכיבוד אחיו הגדולים ושפיר אמרו המלוך תמלוך עלינו, והנה הא דאמר יוסף דגם הירח היינו אמו תשתחוה לו אע"ג שכבר מתה כ' הקדמונים לת' דהי' הכוונה על לאה שהיא היתה אמו ביצירה דהי' במעי לאה כנ"ל וזש"א ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו ויוסיפו שנוא אותו על חלומותיו שהוא ימלוך עליהם הלא הוא דבר שא"א שאחיו הקטן ישתרר על הגדולים כנ"ל דאין לומר שאינו אחיו מן האם אלא מן האב דאינו מחויב בכיבוד אחיו הגדול ולזה אמר ועל דבריו, ר"ל שהי' דבריו ויחלום עוד חלום אחר ויספר לאחיו וכו' והכה השמש והירח וכו' משתחוים לי היינו אמו לאה א"כ הרי הוא בעצמו מודה שהוא אחיו מן האם לכן ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו שאמר בעצמו דלאה היא אמו א"כ אינו בדין שהוא ישתרר עליהם, והבן כי נחמד הוא בס"ד: מט) ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו ופרש"י ז"ל ועל דבריו על דיבתם רעה וצ"ב ונ"ל דאחז"ל דיוסף סיפר שהחלום הי' שגם אמו תשתחוה לו ואמר לו אביו הלא הוא דבר שא"א דהא רחל כבר מתה והיטב אשר דיבר בנפתלי שבע רצון עפי"ד התרגום יוב"ע דרחל היתה מעוברת מדינה ולאה היתה מעוברת מיוסף וע"י שדנה דין בעצמה ואמרה שאם יהי' זה העובר ג"כ זכר לא תהי' אחותי רחל כאחת השפחות נתחלפו הולדות יוסף בא למעי רחל ודינה למעי לאה א"כ מצד הריון יוסף הוא בן לאה ולזה אמר שאמו תשתחוה לו היינו לאה ע"ש דפח"ח אבל בדברי חז"ל ברכות [ס עא] מבואר שדינה היתה זכר במעי לאה וע"י שדנה דין לעצמה מיד נתהפכה לנקבה ולכן ילדה רחל את יוסף ע"ש, והנה איתא במדרש ב' טעמים דנעניש יעקב בדינה בשכם א) על שקרא לעצמו אל ובאמת לא נקרא אל ב) שמנעה את דינה מעשו ונתנה לאיוב ע"ש, אמנם בברכת שמואל מהברכת הזבח כ' להצדיק את יאאע"ה עפי"ד הזוה"ק פ' פנחס דאיוב לא הי' לו בת זוג ע"ש ואמחז"ל דדינה היתה מתחילה זכר וע"י תפלת לאה שדכה דין לעצמה נתהפכה לנקבה והכה אחז"ל שארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני וכאן כיון דהיתה מתחילה זכר ואח"כ גרם תפלת לאה דנעשית נקבה לא הי' לה ג"כ בן זוג לכן הי' הכרח שתנשא לאיוב דהוא הי' גוונא דכוותה לכן נתנה יאע"ה לאיוב ולא לעשו ודפח"ח ואיתא בשל"ה ז"ל דלכן נקרא יאע"ה אל דהוא והי"ב שבטים המה מספר י"ג מספר אחד כמו שהקב"ה כקרא אחד ע"ש, ומבואר במפורשים דכ"ז נכון אי נימא דהשפחות נשתחררו כמש"כ ז' המהרש"א ז"ל א"כ הבנים המה בכי יעקב ולא עבדים ומצטרפים למספר אחד ושפיר נקרא יעקב אל אבל א"נ דהמה שפחות א"כ ולד שפחה כמותה ואינם בני יעקב ואינם מצטרפים למספר י"ג א"כ לא נקרא יעקב אל, והכה אחז"ל דיוסף הביא דבה שאומרים האחים על בני השפחות שהמה עבדים ובאמת אינם עבדים ע"כ הי' דיבה, ולפי"ז מובן דברי הרש"י הנ"ל וזש"א ויוספו עוד שנוא אותו על חלומותיו שאמר שאמו תשתחוה לו דסובר דהוא הי' במעי לאה ודינה במעי רחל ולאה הוא אמו כנ"ל א"כ לא ס"ל כמחז"ל דדינה היתה זכר ונתהפכה לנקבה אלא דהיתה מעולם נקבה, א"כ שוב י"ל דנענש יאע"ה בדינה על שלא נתנה לעשו ושפיר י"ל דיעקב נקרא אל דהוא והי"ב שבטים המה מספרם אחד דגם בני השפחות אינם עבדים אלא בנים דהשפחות נשתחררו כנ"ל, וזהו ועל דבריו וברש"י על דיבתם רעה ר"ל שע"י סיפר חלומותיו דנשמע דנשתחררו השפחות והבנים אינם עבדים א"כ דבריו בזה שדיבתם שקוראין לבני השפחות עבדים רעה כי הלא בנים הם ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: נ) עיל""פ ויוספו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו על דבתם רעה שהי' מביא לאביהם עפ"י הנ"ל דלכן אמר דאמו תשתחוה לו אע"פ שרחל