בנין דוד א ריב

כנ"ל לכן אלה תולדות יעקב יוסף שיוסף הוא תולדות יעקב דאם ישמעאל לא הי' בכלל זרע אברהם א"כ הי' יוסף משלים לי"ב שבטים ולא הי' כקרא תולדות יעקב והבן ונכון בס"ד. לב) ולפי"ז יל"פ וישב יעקב וכו' אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ויבא יוסף דבתם רעה אל אביהם, דמבואר לעיל דלכן ביקש לישב בשלוה דישמעאל כקרא ג"כ זרע אברהם ולכן הי' יוסף תולדות יעקב ולא תולדות אברהם כנ"ל וה"ט דישמעאל נקרא זר אברהם ולא בן האמה דולדה כמותה דשיטת ר"כ גאון ז"ל ביו"ד סי' רס"ח דהבא על השפחה דידי' אמרינן דבודאי כשתחררה שלא יהי' בעילתו בעולת זכות כנודע דברי הקדמונים ז"ל והנה בתפ"י כ' לפ' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם דסיפר שהם מזלזלין בבני השפחות לקרותם עבדים ולדעת ר"כ גאון הנ"ל בודאי שיחרר יעקב אותם שלא יהי' בב"ז א"כ הם שקראו עבדים לבני שפחות דלא נשתחררו א"כ הי' רעה ליאע"ה שח"ו עשה בב"ז וזש"א ויבא יוסף את דבתם שהי' רעה לאביהם ודפח"ח ולפי"ז מובן ההמשך וישב יעקב שבקש שלוה דהגלות חל גם על ישמעאל דנקרא זרע אברהם דבודאי כשתחחרה הגר שלא יהי' בב"ז כד' ר"כ גאון הנ"ל, וע"כ אלה תולדות יעקב יוסף שהי' תולדות יעקב ולא תולדות אברהם דישמעאל הי' בכלל הי"ב שבטים כנ"ל, וזש"א ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם דהיתה דיבה דבודאי כשתחררו השפחות כדי שלא יהי' בב"ז כד' ר"כ גאון והמה אמרו שלא כשתתחרו א"כ הי' ח"ו בב"ז והבן ונכון בס"ד: לג) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען וכו' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ואחז"ל שסיפר שאחיו מזלזלין בבני השפחות קרותן עבדים, וכ"ל דאחז"ל וישב יעקב שביקש לישב בשלוה וכ' המפורשים דמבואר במדרש דהי' ירא מעשו מפני ב' דברים א' כי עשו הי' לו זכות כיבוד אב ב' זכות ישיבת א"י ויאע"ה הי' חסר מכל אלה לכן לא ביקש שלוה אך לאחר שהי' דר אצל אביו ובארץ ישראל אז ביקש שלוה שלא ירא עוד מעשו וזש"א וישב יעקב דלכן ביקש מעתה שלוה יען בארץ מגורי אביו בארץ כנען שהי' יכול לקיים מצות כיבוד ומצות ישיבת א"י שהי' אצל אביו בא"י עכ"ד, ולכאורה גם מקודם הי' כאנוס מלקיים מצות כיבוד וישיבת א"י שהי' ירא לשוב לביתו מפני עשו עד שנולד יוסף שטנו של עשו כמחז"ל, אמנם הד"נ לפי"ד הירושלמי הובא בש"ך סי', כ"א זקיני ז"ל דאונסא כמאן דלא עביד אמרינן כמאן דעביד לא אמרינן לכן שפיר לא הי' מבקש שלוה עד שקיים מנות כיבוד וישיבת א"י כי מקודם לא הי' מקיים המצות, הנ"ל דאונסא כמאן דעביד ל"א והנה שיטות הקדמונים דהבא על שפחתו בודאי שיחרר אותה שלא יעבור על לאו דל"ת קדשה ולכן לקח אאע"ה את הגר האמה אמכם האוהב ישראל ז"ל כ' די"ל דלא שיחררה אאע"ה את הגר ואפ"ה לקח אותה דעשה דפו"ר דל"ת [עי' לעיל וישלח אות כ"ו תולדות אות ס' מזה] אולם יש להעיר איך אפשר לומר דעדל"ת הא אפשר לקיים שניהם לשחררה, אמנם י"ל דהא דאמרינן באפשר לק"ש ל"א עדל"ת יהי' תלי' בהשני טעמים דעדל"ת א) דהעשה חמיר מל"ת ע"כ אמרינן עדל"ת א"כ גם באפשר לק"ש אמרינן עדל"ת כנודע דהישיע"ק דמה"ת עדל"ת גם באפשר לקיים שניהם ב) לפימש"כ המפורשים דה"ט דעדל"ת לפי"ד הירושלמי הנ"ל דאונסא כמאן דלא עביד אמרינן וכמאן דעביד ל"א ומבואר בתוס' שבת [ד עא] דאם נמנע בעשיית הדבר מצד תקנת חז"ל מקרי אנוס ע"ש ולכן כיון שהוא חייב בעשה הרי כאנוס וכמאן דלא עביד ולא עבר על הלאו ע"כ אמרינן עדל"ת דיקיים העשה ועל הלאו לא יעבור אבל אם לא נימא עדל"ת אע"ג דלא יעבור על הלאו מ"מ העשה לא יקיים דאונסא כמאן דעביד ל"א ודפח"ח, א"כ לפי"ז שפיר י"ל דאם אפשר לקיים שניהם ל"א גם מה"ת עדל"ת דהא הוא אינו אנוס לקיים המצוה דהא יכול לקיים שניהם לקיים המצוה ושלא יעבור על הלאו א"כ לפי"ז י"ל הא דלקח יאפ"ה את השפחות אם נימא דעדל"ת כטעם הראשון א"כ י"ל דעדל"ת ולא שיחרר אותם א"כ הבנים המה עבדים אבל א"נ כטעם השני א"כ ל"א עדל"ת באפשר לק"ש א"כ עכצ"ל דשיחרר אותם א"כ הבנים אינם עבדים וזש"א וישב יעקב בארץ כנען כי כעת ביקש שלוה שיקיים מצות כיבוד וישיבת א"י ולא ביקש שלוה מקודם דאע"ג דהי' אנוס מ"מ אונסא כמאן דעביד ל"א כנ"ל א"כ שוב י"ל דה"ט דערל"ת משום דאונסא כמאן דלא עביד אמרינן וכמאן דעביד ל"א ואין מהצורך לומר דה"ט דעדל"ת משום דעשה חמיר מל"ת א"כ באפשר לקיים שניהם ל"א עדל"ת הרי אא"ל דלכן לקח יאע"ה את השפחות דעדל"ת ועכצ"ל דשיחררם, א"כ המה בנים הם ולא עבדים לכן ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם שאומרים שבני השפחות המה עבדים הא השפחות נשתחררו ובנים המה ולא עבדים, ודו"ק וב"ה הדבר נחמד בס"ד: לד) עיל"פ ויבא יעקב וכו' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם שמזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים עפ"י הנ"ל דלכן ביקש יאע"ה לישב