בנין דוד א רי

כנען א"כ די הגירות שיהי' בארץ לא לו ושיהי' לו עכ"פ שלוה ולז"א וישב וכו' בארץ כנען שהי' בארץ לא לו שהוא ארץ של כנען ע"ש והנה הטעם דלא קנה אאע"ה את א"י אע"ג דהלך לארכה והוא קנין חזקה מבואר ביפ"ת הובא בלקט יוסף דהקב"ה אמר לו שילך לארכה ולרחבה ואמרינן כמד"א דוי"ו כוספת לומר דבעינן שילך לארכה ולרחבה והוא לא הלך גם לרחבה ולא כמד"א דוייו מחלקות שדי שילך או לארכה או לרחבה ע"ש והנה בדברי אמת מהגה"ק מ' יוסף אשר מפרמיסלא ז"ל כ' הא דאמר הקב"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול אי הוה הבטחה על שניהם שדן אנכי ואח"כ יצאו ג"כ ברכוש גדול או הבטחה היתה רק על אחד מהם או שדן אנכי לענוש אותם או שיצאו בנ"י ברכוש תלי' ג"כ אי אמרינן דוי"ו מחלקות או נוספת דא"כ דוי"ו מחלקות הי' הבטחה רק על אחד אבל א"כ דוי"ו נוספת הי' הבטחה על שניהם ע"ש, ב) הנה הפר"ד הקשה איך דן הקב"ה את המצרים בעונש ובממון הא קיימ"ל דאין לוקה ומשלם וכ' לת' דישראל קדושים הם ובהקדש אמרינן דלוקה ומשלם כמבואר בתוס' לכן שפיר דן הקב"ה את המצרים בעונש וגם בממון שיצאו ישראל ברכוש ע"ש דפח"ח ג) והנה אחז"ל דהשבטים דנו את יוסף על שם סופי שיצא ירבעם ממנו שיעבוד לעבודה זרה ויאמר שיש ח"ו ב' רשויות [עי' בפלה"ר מזה] והנה באהל יעקב הקדמון כ' לפ' הפ' פ' אמור קדושים יהי' לאלקיהם ולא יחללו שם אלקיהם דאיתא בירושלמי ששאל ההוא מינא דכתיב אלקים קדושים הוא א"כ מדכ' קדושים לשון רבים משמע שיש ח"ו ב' רשויות ואמרו לו חז"ל מי כתיב קדושים הם קדושים הוא כתיב לשון יחיד וכ' המתנות כהונה לפ' שמה דכ' קדושים לשון רבים לא קאי על אלקים רק קאי על ישראל היינו אלקים קדושים הוא שהשי"ת הוא האלקים על ישראל שנקראים קדושים, וזש"א קדושים יהי' שיהי' בנ"י קדושים א"כ יהי' הפירוש דקדושים קאי על ישראל ולא על אלקים ולא יחללו שם אלקיהם לומר שיש ח"ו ב' רשויות עכ"ד פח"ח, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף דע"י שראו השבטים שמבקש שלוה דס"ל דלא קנה אאע"ה את א"י דלא הלך לרחבה ווי"ו נוספת הוא כנ"ל, א"כ גם בזה שאמר הקב"ה וגם את הגוי וכו' דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אמרינן ג"כ דוי"ו נוספת שיהי' המצרים לוקין ומשלמין דישראל קדושים הם כנ"ל, א"כ כיון דישראל קדושים הם אין לטעות שיש ח"ו ב' רשויות כנ"ל א"כ יחטא ירבעם במה שיעבוד לע"ז ויאמר דיש ח"ו ב' רשויות ולכן דנו השבטים את יוסף על שם סופו שיצא ירבעם ממנו, וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף ודו"ק וב"ה הדבר נחמד: כד) ולפי הירולשמי הנ"ל יל"פ הפ' הוא אשר דיבר לעם סגולתו שמור לקדשו מבואו ועד צאתו, דמבואר בירושלמי הנ"ל דהי' מקום ח"ו לטעות ולומר מדכ' אלקים קדושים הוא שיש ח"ו ב' רשויות אבל כיון דכ' קדושים הוא לשון יחיד א"כ אין מקום לטעות דקדושים קאי על אלקים אלא דקדושים קאי על ישראל והוא לשון יחיד קאי על אלקים שאין עוד מלבדו, והנה איתא במדרש ששאל המין לחז"ל איך שומר הקב"ה את השבת הא מוריד גשמים ותוציא מרשות לרשות, ואמרו לי' דכ"ע של הקב"ה דליכא ב' רשויות ואינו מוציא מרשות לרשות דכל העולם הוא כחצרו, וזש"א הוא ר"ל תיבת הוא דכ' אלקים קדושים הו"א, אשר דיבר לעם סגולתו שמור לקדשו מבואו ועד צאתו דמדכ' הוא דנשמע מזה דליכא ח"ו ב' רשויות כנ"ל, אומר לעם סגולתו דהקב"ה שומר שבת לקדשו מבואו ועד צאתו כי שומר את השבת אע"ג דמוריד גשמים והבן ונכון בס"ד: כה) עוד י"ל עפ"י הנ"ל באות י"ח דלכן ביקש יאע"ה שלוה אע"ג שמזלו לא הי' מורה על שלוה דסבר דיש לו דין ישראל ואין מזל לישראל, והנה כ' כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם ואחז"ל שפדאו מכבשן האש וכ' הפר"ד דז"נ אי נימא דלא הי' להאבות דין ישראל דמצווה על קידוש השם אלא דין ב"נ דאינו מצווה על קיה"ש והמוסר למיתה בדבר שאינו מוזהר הרי זה חובל בעצמו ואינו ראוי להצלה לכן ניצול אאע"ה רק בזכות יעקב, אבל א"נ דהי' להאבות דין ישראל הרי הי' מצווה למסור עצמו לכבשן הי' כדאי להנצל בזכות עצמו ע"ש, א"כ עכצ"ל דא"כ דהי' להאבות דין ישראל הא דאמר הקב"ה יעקב פדה את אברהם שפדאו מצער גידול בנים שהי' מוטל על אאע"ה להוליד י"ב שבטים ופדאו יעקב והוא הולידם כמחז"ל סנהדרין [יט עב] ע"ש, והנה בתוס' שם הקשו הא רבוי בנים אינו צער אלא שמחה ות' שהי' צער גידל בנים מרוגזו של יוסף ע"ש, ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דיש לאבות דין ישראל כנ"ל, א"כ עכצ"ל הא דאמר הקב"ה יעקב אשר פדה את אברהם מרוגזו של יוסף שהי' ליעקב ודו"ק: כו) עי"ל עפ"י הנ"ל אות יח דלכן ביקש שלוה יען כי זיכה את הרבים ואין עוד חטא בא על ידו אם לא חטא מכבר פ"א ע"ש, ולכאורה י"ל דהרי חטא שלקח ממון של שכם [עי' מזה במדרש וברמב"ן ז"ל], אמנם י"ל דסבר דגזל עכו"ם מותר א"כ לא חטא כלל, והנה במעשה רוקח כ' בשם המפורשים לת' הא