בנין דוד א רז

המחשבה אלא א"כ עשה את המעשה אבל אם לא עשה המעשה אין לו עונש על המחשבה ע"ש והנה אחז"ל שהשבטים דכו את יוסף על שם סופו שעתיד ירבעם לצאת ממנו, ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דשכר מצוה בה"ע ליכא כנ"ל, והראי' מהא דאם אמר אביו לבנו הביא לי גוזלות ומת דאין לומר דילמא הי' מהרהר בע"ז הא אין עונש על המחשבה אם לא עשה המעשה כנ"ל, א"כ אמרינן כתירץ השני של הרא"ש ואין צריכים לבוא להתיר] הראשון דאין דנין על שם סופו ושפיר י"ל דדנין ע"ש סופו ולכן דנו השבטים את יוסף ע"ש סופו, והבן וב"ה הוא דבר נכון: ט) עי"ל עפי"ד המפורשים דביקש לישב בשלוה דסבר דשכר מצוה בה"ע איכא ונודע דברי האלשיך הק' ז"ל דאי נימא דשכר מצבה"ע איכא עכצ"ל דה"ט דס"ל כמד"א ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אבל למד"א דאינה אלא בסוף שכר מצבה"ע ליכא אלא בסוף לעוה"ב ומבואר בקידושין [מח עא] דהמקדש אשה בשכר שאעשה עמך למד"א דשכירות משתלמת מתחילה ועד סוף הוה מלוה ואינה מקודשת ע"ש, א"כ למד"א דאינה משתלמת אלא בסוף נתקדשה רחל מקודם בשכר שעבד ז' שנים ואח"כ נתקרשה לאה אבל למד"א דמשתלמת מתחילה ועד סוף לא נתקדשה רחל בשכר עבודה ונתקדשה לאה תחילה ואח"כ נתקדשה רחל כמש"כ המפורשים ונודע דכל הרוגז של השבטים הי' אודות הבכורה שהעביר יאע"ה מבני לאה ונתכה ליוסף בן רחל וה"ט דיאע"ה דסבר שקידושי רחל הי' קודמים לקדושי לאה אבל השבטים סברו דקדושי לאה הי' קודמין לכן הי' מקום רוגז למכור את יוסף להחזיר הבכורה לראובן בן לאה ועי' מזה בארץ חמדה ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דשכר מצבה"ע איכא דשכירות משתלמת מתוע"ס וקדמו קדושי לאה לקדושי רחל א"כ מגיע הבכורה לראובן ולא ליוסף ולכן מכרו אותו דגם לשיטת ואע"ה מגיע הבכורה לראובן ע"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף והבן ונכון בס"ד: י) עי"ל עפימש"כ הקדמונים דלכן ביקש שלות עוה"ז יען שנתברך מאביו שאמר לו ויתן לך א' מטל השמים וכו' והנה כתבתי לעיל [תולדות אות פ'] ותו"ד דאי נימא דצדיקים גדולים ממלה"ש א"כ י"ל פנים בפנים כפשוטה ולא אמרינן דיש ד' פנים לתורה מקרא משנה תלמוד אגדה א"כ אא"ל כד' המדרש ויתן לך א' מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זו משכה דגן זה תלמוד תירוש זה אגדה דהא אין מקבלים שכר על אגדה ועכצ"ל דהברכות הי' על ברכת עוה"ז עש"ה והנה איתא בפלח הרימון כלל ט"ו דלכן מכרו השבטים את יוסף יען שבבריאת העולם הי' כת מלאכים שאמרו יברא האדם וכת אמרו אל יברא ויוסף עמד לימין המלאכים שאמרו יברא האדם והאחים אמרו אל יברא ומתוך כך בא השנאה דע"י הסכמת יוסף נברא האדם כמבואר בזוה"ק עש"ה וא"כ לפי"ז עכצ"ל דצדיקים גדולים ממלה"ש דאל"כ הלא לא נברא העולם בשביל הסכמת יוסף אלא בשביל המלאכים וזש"א שביקש שלוה דהי' הברכות על ברכת עוה"ז דצד"ג ממלה"ש כנ"ל לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף דשנאו אותו השבטים דבשביל הסכמתו נברא העולם כנ"ל, והבן ונכון בס"ד: יא) עי"ל לפי הנ"ל דלכן ביקש לישב בשלוה יען שנתברך מאביו אע"ג דהי' הברכות ע"י ערמה מ"מ כן הי' רצון הקב"ה דלכן כהו עיני יצחק כדי שיטול הברכות כמבואר במדרש, דאין לומר דלכן כהו עיני משום שהציץ בשכינה דסבר יעקב דצדיקים גדולים ממלה"ש ויכולים לראות פני השכינה כנודע דברי קדוש זקיני הרבי ר' העשיל ז"ל, ולכן כיון שראו השבטים דס"ל ליעקב דצדיקים גדולים ממלה"ש א"כ נברא האדם בשביל הסכמת יוסף וע"כ מכרו אותו כנ"ל, וזש"א קפץ עליו רוגזו של יוסף דע"י שביקש שלוה בא לו הצער מיוסף, ודו"ק: יב) עי"ל דהא דביקש שלוה אע"ג דשכר מצבה"ע ליכא דמי הקדמיני ואשלם אמר ד' מ"מ ביקש שכר דהא כ' המפורשים דאם האדם מכניס עצמו לעשות מצות אשר הי' פטור מלעשותם מגיע לו שכר גם בה"ע דלא שייך מי הקדמיני הא הוא הקדים עצמו למצוה א"כ הרי נודע דהרמב"ן ז"ל דבחו"ל הי' פטורים האבות לשמור את התורה א"כ בזה שהלך ואע"ה לא"י הכניס עצמו להתחייב במצות שפיר מגיע לו שכר גם בה"ע, וכ"ז אי אמרינן דטוב שלא נברא אבל א"נ דטוב משנברא א"כ הקדים הקב"ה הטובה שברא את האדם שוב אמרינן דאפילו בהכניס עצמו להמצות אין מגיע לו שכר כמש"כ כ"ק מוחז"ל בי"מ לפ' הפ' במה אקדם לד' אכף לאלקי מרום ומבואר לעיל דלכן מכרו השבטים את יוסף דסברו דטוב שלא נברא והיא הי' בעצה שיברא האדם, וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דטוב שלא נברא ע"כ מגיע לו שכר כנ"ל לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף למכור אותו והבן: יג) עי"ל עפימש"כ המפורשים דלכן ביקש לישב בשלוה דסבר דלא חל הגרות משנולד יצחק והטעם י"ל דהקב"ה אמר כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ויצחק הי' בארץ שהוא להם דא"י מוחזקת מאאע"ה