בנין דוד א רו

שנים דיום אין לילה עמו והמצרים עבדו בישראל ביום ובלילה ע"כ הלילות השלימו כמש"כ בפרדר"א, והכה איתא בפלח הרימון דאחז"ל דהשבטים מכרו את יוסף בשביל שראו שעתיד ירבעם לצאת ממנו ויעש עגלים לע"ז אמנם יוסף אמר להם דעתידים אתם לעשות אלילים אלומים לפני עגלי של ירבעם ולומר אלה אלקיך שרמז להם יוסף שהמה יעשו עגל באחרית הימים קודם לירבעם וזהו לפני עגלים של ירבעם ע"ש, א"כ שלא כדין מכרו השבטים את יוסף דגם הם אינם נקוים מחטא עגל אולם י"ל עפי"ד מהר"ם באסאן ז"ל [עי' לעיל תולדות אות מ"ג] לפ' הפ' כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי' לו הכוונה דאיתא בפרדר"א דלכן יצאו ממצרים קודם הד' מאות שכה דהלילות השלימו דיום אין הלילה עמו ולא הי' הגזירה לעבוד עמהם גם בלילה וידוע דברי רז"ל לפי שטעו בעליית מרע"ה למרום דהוא אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך שש שעות והוא חשב להם מ' יום שלמים יום ולילה עמו ע"כ אמרו בנ"י להתנצל עצמם כי זה משה האיש אשר העלנו מאמ"צ א"כ עכצ"ל דיום אין הלילה עמו לכן לא ידענו מה הי' לו שלא בא ע"כ עשינו את העגל עכ"ד פח"ח, א"כ לפי"ז שפיר מכרו השבטים את יוסף שיצא ירבעם ממנו ויעשה עגל בלי התנצלות ולהם יש התנצלות כנ"ל, ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דהגלות לא חל משנולד יצחק דבנ"י בעצמם ישלימו את זמנם דיום אין לילה עמו א"כ יש להשבטים התנצלות על מעשה העגל ולכן מכרו את יוסף וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף, והבן כי נכון הוא בס"ד: ו) עי"ל עפי"ד הזרע ברך דלכן ביקש יעקב לישב בשלוה דאיתא בחזקוני כי כתיב ודור רביעי ישובו הנה שהי' נגזר גירות על ד' דורות לכל דור ק' שנים נמצא מגיע ליעקב ועשו ביחד גירות ק' שנים והרי עשו הוא הבכור ממילא חל עליו גירות ב' חלקים היינו ס"ו שנים ושני שלישים וליעקב ל"ג שנים ושליש, וכבר הי' גר י"ד שנים בבית עבר ועשרים שנים בבית לבן עולה ל"ד שנים לכן ביקש לישב מעכשיו בשלוה עכ"ד, והכה בפלח הרימון הביא דהזוה"ק דלכן קפצה עליו רוגזו של יוסף על שלקח הברכות ברמיה כי יצחק אבינו חפץ לברך את עשו שהוא הבכור וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה יען שעשו הוא הבכור לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף עבור שלקח הברכות ברמיה: ז) עי"ל עפימש"כ המפורשים דלכן ביקש יאע"ה לישב בשלוה שמזלו הי' מורה לו שלא יהי' לו שלוה וסבר דיש מזל לישראל אבל ע"י הפצרה נשתנה המזל לכן ביקש שלוה, ועי' בבגדי אהרן ובנח"י דמבואר שם דלמד"א בניסן נברא העולם ראש להעלות ס"ל דיש מזל גם לישראל ולמד"א בתשרי נברא העולם ס"ל דאין מזל לישראל ע"ש, והנה אחז"ל שבת [קד עא] דתגא דקוף לגבי דרי"ש ולא לגבי דצדיק דאמר הקב"ה אם הרשע עושה תשובה אני קושר לו קשר ע"ש. ומזה הוכיחו הקדמונים דבע"ת עדיף מצדיק וכ"ז אי נימא דהאותיות ניתנו באבג"ד אבל א"כ דניתנו בתשר"ק א"כ תגא דקו"ף לגבי הצדיק ולא לגבי הרי"ש א"כ נשמע דצדיק עדיף מבע"ת, וגם כ' הקדמונים דאי נימא דבניסן נברא העולם דנקרא חודש אביב ומתחלות באל"ף מסתברא דניתנו האתיות באבג"ד אבל א"כ בתשרי נברא העולם דמתחלת בתי"ו מסתברא דניתנו האותיות בתשר"ק [עי' לעיל פ' בראשית אות י' מזה] והנה מבואר בפלח הרימון דלכן מכרו השבטים את יוסף יען כי לקח יאע"ה הבכורה מראובן שחטא במעשה בלהה ונתנה ליוסף אע"ג שעשה ראובן תשובה כמחז"ל וע"י המכירה יחזיר הבכורה לראובן דסברו שבע"ת עדיף מצדיק ומגיע הבכורה לראובן, ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דלכן ביקש דסבר דיש מזל לישראל דבניסן נברא העולם א"כ ניתנו האותיות באבג"ד ובע"ת עדיף מצדיק א"כ מגיע הבכורה לראובן ולא ליוסף ע"כ מכרו את יוסף, וזש"א קפץ עליו רוגזו של יוסף דהא עי"ז שביקש שלוה א"כ הוא בעצמו מודה דבע"ת עדיף מצדיק ומגיע הבכורה לראובן ולא ליוסף ע"כ שפיר מכרו את יוסף, ודו"ק כי נכון הוא בס"ד: ח) עי"ל עפימש"כ דלכן ביקש שלוה דסבר דשכר מצוה בה"ע ליכא א"כ עפי"ד לא מגיע לו שלוה בשביל מצות כיבוד ע"כ ביקש מצד הרחמים, והנה בחולין [קמ"ב עב] ילפינן דשכר מצבה"ע ליכא מהא דאמר לו אביו עלה לבירה והביא לי גוזלות ונפל ומת הינן אריכת ימים של זה אלא שמבה"ע ליכא ופריך דלמא מהרהר בעבירה הי' ומשני דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה ופריך דלמא הי' מהרהר בע"ז ע"ש וכ' בלקט יוסף ערך שכר לת' עפי"ד הרא"ש ר"ה [י"ז ע"ב] דאף על מחשבת ע"ז אין הקב"ה מצרף למעשה כי אם שעשה המעשה א"כ לא פריך הש"ס מידי ע"ש והנה אחז"ל שם בר"ה ד' ד' אני ד' קודם שיחטא האדם ואני ד' לאחר שיחטא האדם והקשה הרא"ש ז"ל קודם שיחטא האדם למה צריך למדת הרחמים, וכ' לת' א') דקודם שיחטא צריך למדה"ר אע"פ שגלוי וידוע לפני הקב"ה שסופו לחטא מ"מ אינו דן אותו על שם סופו ב) אע"פ שיש לו במחשבה לעבוד ע"ז ומחשבת ע"ז הקב"ה מצרף למעשה אעפ"כ אינו מענשו על