בנין דוד א רה

אותו כי בשעת בריאת עולם הסכים להיות נברא האדם דסבר דטוב שנברא והמה סברו דטוב שלא נברא ע"ש דפח"ח, ולכאורה י"ל דנשמע כדברי יוסף דטוב שנברא דאיתא במדרש דהמלאכים נבראו ביום ב' ולא ביום א' שלא לטעות לומר דהי' שותף במעשה בראשית דיש ח"ו ב' רשויות אבל היצה"ר נברא עוד ביום א' והקשו הקדמונים א"כ יהי' ח"ו מקום לטעות שהיצה"ר הי' שותף במעשה בראשית ותירץ בשמנה לחמו דכיון דאמרינן דטוב שנברא א"כ אין מקום לומר דהיצה"ר הי' שותף לברה"ע דהא אחז"ל הוא היצה"ר הוא מלאך המות והוא אינו רוצה בטובת האדם אלא בהשחתת האדם ע"ש, א"כ מדנברא היצה"ר ביום א' עכצ"ל דאמרינן דטוב שנברא דאל"כ שוב יהי' מקום לטעות דיש ח"ו ב' רשויות דהי' שותף למעשה בראשית אמנם באמת י"ל דשפיר אמרינן דטוב שלא נברא אפ"ה נברא היצה"ר ביום א' דא"א לטעות לומר דיש ח"ו ב' רשויות ונקדים לזה הקדמה הג') דברי המעשה רוקח הובא [לעיל חי' אות לד] לפ' הפ' ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דאיתא בגלנטי דיש תתקנ"ה רקיעים כמנין השמים כשתחשוב המ"ם סתומה במספר ת"ר כפי חשבון מנצפ"ך שהמה אחר התי"ו א"כ ך' של מנצפ"ך הוא ת"ק ומ"ם של מנצפ"ך הוא ת"ר ובתת"ק רקיעים יש רשות למלאך מט"ט לכנוס אבל בכ"ה רקיעים אין לו רשות עוד לכנוס, והנה אחז"ל דאחר טעה בזה שראה למט"ט יושב וכותב זכיות של ישראל והי' סבר ב' רשויות הן כמחז"ל חגיגה [טו עא] כמצא דעד תת"ק רקיעים יכולים לטעות אבל משם ואילך הרואה שאין רשות למט"ט לכנוס להכ"ה רקיעים ידע שהשי"ת הוא האלקים ואין עוד מלבדו והכה צא וחשוב ותמצא כי מנין הפסוקים במשנה תורה תתקנ"ה כמספר השמים ועד הפסוק ראו עתה וכו' יש מספר תת"ק ומן הפסוק ראו עתה עד גמר התורה המה כ"ה פסוקים כמנין הנ"ה רקיעים שאין רשות למט"ט לכנוס שם ואיתא במדרש דמרע"ה הי' בוקע כל הרקיעים והראה לבנ"י שד' הוא האלקים ואין עוד מלבדו היינו שהראה להם כל התתקכ"ה רקיעים דאע"ג אם הי' רואין תת"ק רקיעים הי' יכולים ח"ו לטעות כמו שטעה אחר, אבל לאחר שראו גם הנ"ה רקיעים שאין רשות למט"ט לכנוס לא הי' מקום לטעות לומר שח"ו יש ב' רשויות וזש"א ראו עתה היינו לראות הנ"ה רקיעים שהם נגד הפסוקים מן ראי עתה עד גמר התורה אז תדעו כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דליכא ח"ו ב' רשויות עכ"ד הנפלאים דפח"ח ושפ"י, א"כ לפי"ז שפיר י"ל דטוב שלא נברא ואפ"ה נברא היצה"ר ביום א' דאין לשעות דיש ח"ו ב' רשויות דהא לכן יש במשנה תורה תתקכ"ה פסוקים תת"ק פסוקים עד הפ' ראו עתה ומפסוק ראו עתה עד גמר התורה כ"ה פסוקים שעולה מספרם השמים לפי מספר מנצפ"ך הבאים אחר התי"ו לרמז כנ"ל שראו בנ"י שבנ"ה רקיעים יושב השי"ת לבדו דנשמע שאין עוד זולתו, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ביקש יעקב לישב בשלוה למען שיהי' יכול לגייר גרים שיש להם אחיזה באותיות מנצפ"ך שהמה אחר הכ"ב אותיות כנ"ל א"כ שפיר השמים היא מספר תתקכ"ה דיש תתקכ"ה רקיעים ולכן יש במשנה תורה תתקכ"ה פסוקים כמספר השמים א"כ שפיר י"ל דהראה מרע"ה לבנ"י שאין עוד מלבדו וליכא ח"ו ב' רשויות כנ"ל, א"כ י"ל דטוב שלא נברא כנ"ל ולכן כאשר ראו השבטים די"ל דס"ל ליעקב אבינו שטוב שלא נברא א"כ לא יפה עשה יוסף שאמר שיברא האדם ע"כ מכרו אותו וזש"א דקפץ עליו רוגזו של יוסף ע"י שנמכר, ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד מאוד: ג) עי"ל עפי"ד הפלח הרימון דלכן ביקש יאע"ה לישב בשלוה דסבר דהגלות אינו מתחיל מאביו ולכן לא יהיו בנ"י במצרים אלא רד"ו שנים דקישוי השעבוד השלים הד' מאות שנים וזה יתכן אי אזלינן בתר חשבון האיכות ובאיכות כשלם הזמן אבל אי אזלינן בתר חשבון הכמות קישוי השיעבוד אינו משלים הזמן והכה הקדמונים ז"ל כ' הא דנענש יוסף על שהוציא דבה אע"ג דבי"ד של מעלה אין עונשין פחות מבן עשרים דכיון שהי' בר חכים א"כ לפי חשבון האיכות הוא כבן עשרים [עי' לעיל פ' לך אות ג'] וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה דאזלינן בתר חשבון האיכות לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף שנענוש דאזלינן בתר חשבון האיכות והבן: ד) עי"ל עפימש"כ הקדמונים דלכן ביקש לישב בשלוה בזכות כיבוד אב דיש לו דין ישראל דמצווה בכיבוד אב והנה בברית אברם הביא לפ' הפ' ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ופרש"י על בני דנודע פלוגתת הפוסקים בשלח שליח ונהרג בדרך אי חייב המשלח שגרם לו מיתה או דפטור מעונש דלא הי' לו למיזל, ולפי"ז י"ל דאם האב שלח את בנו ונהרג ודאי מגיע להאב עונש דל"ש לומר דלא הי' לו למיזל דבע"כ הלך דחייב בכיבוד אב וזש"א כי ארד על בני דייקא יען שהוא בני אבל שאולה שאני מתחייב בנפשו ודפח"ח, וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה בזכות מצות כיבוד כנ"ל לכן קפץ עליו רוגזי של יוסף הצער כי ארד על בני אבל שאולה, ונכון בס"ד: ה) עי"ל עפ"י הנ"ל באות ג' דלכן ביקש יעקב לישב בשלוה דחשב דהגלות לא התחיל משנולד יצחק כנ"ל והא דלא יהי' בנ"י במצרים אלא רד"ו