בנין דוד א רד

בתפ"י כ' לפ' הפ' ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב דאחז"ל דהיצירה של דינה היתה במעי רחל ובא מלאך ולקח אותה ממעי רחל ונתן אותה למעי לאה והיא הולידה אותה ויען כי אזלינן בתר לידה ולא בתר יצירה לכן היא בת לאה וזש"א ותצא דיכה בת לאה אע"ג דהיצירה היתה במעי רחל מ"מ היא בת לאה יען אשר ילדה ליעקב דהלידה היתה ע"י לאה ודפח"ח ולפי"ז מובן הסמיכות ויקרא לו אל אלקי ישראל דנשמע מזה דצדיקים גדולים ממה"ש כנ"ל, א"כ יכולים צדיקים לראות פני השכינה ועכצ"ל דלכן כהו עיני יצחק כדי שיטול יעקב הברכות ונשמע מזה דאזלינן בתר לידה ולא בתר יצירה כנ"ל, וזה הסמיכות ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב דהיתה בת לאה יען כי לאה הלידה אותה דאזלינן בתר הלידה ולא בתר היצירה כנ"ל, ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד: פב) ולפי הנ"ל יל"פ ההמשך ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל ואחז"ל שאמר הקב"ה ליעקב אתה אל בתחתונים ואני אל בעליונים דהנה בווי העמודים פט"ז כ' הא דאיחר יעקב נדרו דאחז"ל נזיר פ"ג דכשהאדם בצער אינו מביא שלמים דאין השכינה שורה מתוך עצבות ויעקב הי' בצער אבל לאחר שבא שלם שלא ירא עוד מעשו לכן ויצב שם מזבח להקריב שלמים ע"ש, והכה הא דכהו עיני יצחק י"ל ב' טעמים א) מפני שהציץ בשכינה דגם צדיקים אינם יכולים לראות פה"ש דאינם גדולים ממלה"ש ב) י"ל דצדיקים גדולים ממלה"ש ויכולים לראות פכה"ש והא דכהו עיניו כדי שיטול יעקב הברכות דלא רצה הקב"ה לומר ליצחק שיברך את יעקב ולא את עשו דהי' מתעצב ואין השכינה שורה מתוך עצבות כד' הר"ן הנ"ל ומבואר לעיל בשם התפ"י דמזה שאמר הקב"ה ליעקב אתה אל בתחתונים ואני אל בעליונים כשמע דצדיקים גדולים ממלה"ש וזש"א ויצב שם מצבה ולא מקודם דאין השכינה שורה מתוך עצבות א"כ י"ל דלכן כהו עיני יצחק כדברי הר"ן הנ"ל ולא משום דהציץ פכה"ש דצדיקים גדולים ממלה"ש ולזה אמר ויקרא לו אל אלקי ישראל שיעקב הוא אל על המלאכים ואני אל ישראל שישראל המה עליונים על המלאכים כדברי התפ"י הנ"ל, ודו"ק: פג) עי"ל ההמשך עפי"ד הווי העמודים ויצב שם מזבח להקריב שלמים כנ"ל, והנה למד"א דב"נ מקריב עולת ולא שלמים א"כ עכצ"ל דהי' לו ליעקב דין ישראל והנה נודע דברי הקדמונים דלכן לקח יעקב ב' אחיות דהי' לו דין ב"כ וליכא איסור ערוה או דהי' לו דין ישראל ואפ"ה לא הי' איסור ערוה דהי' נקרא אל והי' מותר בב' אחיות, וזש"א ויצב שם מזבח א"כ עכצ"ל דיש לו דין ישראל א"כ איך לקח ב' אחיות, ולז"א ויקרא לו אל שהי' נקרא אל ע"כ הי' מותר לו ב' אחיות, והבן: וישב א) וישב יעקב וכו' ולמעלה כ' הוא עשו אבי אדום ונ"ל הסמיכות דאחז"ל וישב יעקב ביקש לישב בשלוה, והמפורשים הקשו איך ביקש יעקב שלות עוה"ז הא חלק עצמו עם עשו שיעקב יקח עוה"ב ועשו עוה"ז אמנם הד"ב לפימש"כ המפורשים דאין בהחליקה ממש כי יעקב אבינו טעה וסבר שלא יהי' עשו רשע ויהי' לו עוה"ב ויקבל חלקו עוה"ב ע"כ נתן לעשו חלקו בעה"ז כדי לקבל חלקו בעוה"ב אמנם הלא עשו הי' רשע ואין לו עוה"ב א"כ היה חלוקה בטעות עכ"ד א"כ שפיר ביקש יעקב שלות עוה"ז, והכה אחז"ל מגילה [י"א ע"א] הוא עשו אבי אדום הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו. וזש"א הוא עשו שהי' רשע א"כ הוה חלוקה בטעות לכן וישב יעקב ביקש שלות עוה"ז: ב) וישב יעקב בארץ מגורי אביו במדרש הובא ברש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף וכ"ל [בכ"ה אופנים] ונקדים איזה הקדמות א] דהא דביקש יעקב שלוה לא הי' כונתו להנאת עצמו אלא למען יהי' יכול לגייר גרים שלא יאמרו אם כדבריך שאתה עובד לאל אחד מדוע אינו נותן לך שלוה [עי' לעיל פ' לך אות לג מש"כ שם עפי"ד הח"ס ז"ל בחזורתו פרע הקפותיו], ונודע הטעם דמקבלין גרים דיש להם ג"כ אחיזה בתורה באותיות מנצפ"ך ומבואר בנחלת יעקב באבני שהם פ' וירא דזה נכון אי אמרינן דאותיות מנצפ"ך המה אחרי הכ"ב אותיות אבל א"כ דמנצפ"ך המה תוך הכ"ב אותיות הכפלות אצל פשוטות אז רק לישראל יש אחיזה באותיות התורה ולא הגרים ואין מקבלין גרים ע"ש טוב טעמו ונודע ג"כ דאי נימא דמבצפ"ך המה לאחר הכ"ב אותיות היינו לאחר אות תי"ו אזי מחשבין ך' פשוטה למספר ת"ק ומ"ם סתומה ת"ר ונו"ן פשוטה ת"ש ופ פשוטה ח"ת וצ' פשוטה תת"ק אבל א"נ דמנצפ"ך המה תוך הכ"ב אותיות לא נחשב אות ך' ומ"ם למאות דהא המה אינם באים אחר התי"ו שהוא ד' מאות כמובן ב) איתא בפלח הרימון בשם הזוה"ק דלכן שנאו השבטי יה את יוסף ומכרו