בנין דוד א רג

עז) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ופרש"י בשוה לך ונ"ל דאיתא בסוטה [יג עב] שלחה מלכות הרשעה שלוחים לראות היכן משה קבור ונעשו ב' כתות אלה שעומדו למעלה בדמו להם למטה ואלה שעמדו למטה נדמו להם למעלה לקיים מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה, ומפרשים ני צוררי ישראל חושבים תחבולות לצוד את בנ"י שיסורו מתורת מרע"ה פעם אומרים להרים אותם עד למעלה ליתן להם שווי זכיות ועי"ז ינתקו את הדת, ובראותם שמעשיהם הוא ללא הועיל חושבים להוריד אותם עד למטה שלא יהי' להם שום זכות בארצם ועי"ז ישלכו מעליהם ח"ו עול הדת, והנה כ"ז שישראל עוסקים בתורת מרע"ה כקרא חי ולא נקבר כלל, וזש"א ששלחה מלכות הרשעה שלוחים לראות עצה היכן משה קבור ונעשו ב' כתות אלה שעמדו למעלה רצ"ל שהעצה להרים אותם למעלה ובראותם שהי' ללא הועיל נדמה להם למטה שמהנכון להוריד אותם למטה, ואלה שעמדו בדעתם למטה שמהנכון להוריד אותם למטה ובראותם שלא הועיל מעשיהם נדמו להם למעלה שטוב יותר להרים אותם למעלה אבל מעשיהם ללא הועיל כי נצח ישראל לא ישקר לקיים מש"כ ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה כי מרע"ה הוא חי וקיים כיון שבנ"י ישמרו תורת מרע"ה הן אם המה למעלה והן אם המה למטה עכ"ד, והנה עשו עומד תמיד נגד יעקב להעבירו מהדת ח"ו בתחלה רדף את יעקב ובראותו שעכ"ז שמר את התרי"ג מצות ע"כ אמר ואלכה לנגדך שיהי' לו כנגד שלא ישמור הדת ע"י בשוה לך שיהי' ליעקב שווי זכיות כמותו והבן: עח) ויפצר בו ויקח במדרש כ' [תהלים עב] מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו אין כ' כאן אלא ישיבו דכל אותן הדורונות שנתן יאע"ה לעשו עתידין עכו"ם להחזירן למשיח ע"ש, ונ"ל דבנזה"ק הקשה איך הפציר יעקב לעשו ליקח המתנה הא איכא איסור דלא תחנם דלא שייך לומר דנתן מפני דרכי שלו' הא לא רצה עשו לקבל ע"ש, ולזה כ' המדרש לתרץ דליכא איסור ל"ת כיון דהעכו"ם יחזירו הדורוכות הם ולדותיהן עד סוף העולם כמבואר במהר"ש פרומו הובא לעיל אות מ"ז א"כ עוד נרויח ע"י הדורונות ובכה"ג ליכא איסור לא תחנם: עט) ולפי"ז יל"פ ההמשך לעיל ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו וכו' ובניהם וברש"י בשם המדרש ובנאיהם דשלח זכר כנגד נקבה, דהנה בפר"ד הובא לעיל אות מ"ח כ' דלכן שלח זכר כנגד נקבה כדי שלא יתעברו משל עשו רק משל יעקב שיהי' צריך עשו להחזיר הדורונות הם וולדותיהן וולדי ולדותיהן עד עולם שלא יהי' לו חלק בהולדות ע"ש, וזש"א ויקח וכו' מנחה לעשו דליכא איסור ל"ת דעתיד להחזירין ולראי' דשלח בנאיהם זכר כנגד נקבה כנ"ל (ויל"פ ג"כ לפי"ד מהר"ש פרומו הנ"ל וקצרתי] והבן: פ) יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני, ונ"ל עפי"ד הה"ק מ' שמעון מיערוסלוב ז"ל שהי' נוהג להפסיק בין לכו ובין נרננה ואמר שכוונתו לכו אתם היינו עשו וכת דילי' ראשי הסט"א המקטריגים לדרכיכם לנוק' דתהו"ר ואח"כ אנחנו נרננה לד' לצור ישענו עכדה"ק, וזש"א יעבר כא אדני לפני שילך ממנו ואח"כ ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני לעבוד את ד': פא) ויקרא לו אל אלקי ישראל ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב וחז"ל עמדו על הסמיכות, וכ"ל דאחז"ל ויקרא לו אל וכו' שהקב"ה קראו ליעקב אל ואמר לו אתה אל בתחתונים ואני אל בעליונים, וביאור בתפ"י הכוונה כי צדיקים גדולים ממלה"ש ונקראים עליונים לגבי המלאכים כדכ' כי שרית עם אלקים וכו' והקב"ה הוא אל על ישראל וזש"א ויקרא לו אל על המלאכים והקב"ה הוא אל ישראל ע"ש, והנה מבואר לעיל [פ' תולדות אות פי] בשם זקני העיר דוד ז"ל דאי נימא דצדיקים גדולים ממה"ש י"ל הא דכ' כי לא יראני אדם וחי היינו המלאכים אבל צדיקים יכולים לראות פנה"ש והנה איתא במדרש ב' טעמים על שכהו עיני יצחק א) מפני שהציץ בשכינה בשעת עקידה ונגזר עליו מיתה דכ' כי לא יראני אדם וחי ונעשה סומא דחשוב כמת, ב) דנעשה סומא כדי שיטול יעקב הברכות ע"ש, וא"כ לפי הנ"ל דצדיקים יכולים לראות פני השכינה עכצ"ל דלכן כהו עיני' כדי שיטול יעקב את הברכות, והנה בדרשות הר"ן ז"ל הקשה למה כהו עיניו מדוע לא אמר לו הקב"ה שיעקב הוא הצדיק ועשו הוא הרשע וראוי יעקב לברכה, וכ' לת' דא"כ הי' יצחק מתעצב אל לבו שיש לו בן רשע ולא היתה השכינה שורה עליו בעת הברכה דאין השכינה שורה מתוך עצבות ורצון השי"ת הי' שתשרה עליו השכינה בעת הברכה לכן לא הודיע לו הקב"ה שעשו הוא רשע ע"כ כהו עיני יצחק שיטול יעקב את הברכות עכ"ד הנחמדים, וכ"ז נכון אי נימא דאזלינן בתר הלידה ולא בתר היצירה, אבל אי הוה אמינא דאזלינן בתר יצירה ולא בתר לידה א"כ יעקב הוא הבכור דהי' קודם ליצירה הרי לא הי' מהצורך שיהי' יצחק סומא למען יקבל הברכות הא הקב"ה הי' יכול לומר לו שיברך את יעקב יען שהוא הבכור ולא עשו א"כ לא הי' מתעצב אל לבו והי' יכול לברך בעת שהשכינה עליו שורה ומדכהו עיניו עכצ"ל דאזלינן בתר הלידה, והכה