בנין דוד א רא

החמה שלא בזמנה כשמע דשכינה במערב ולא במזרח דאיתא במדרש דשינה הקב"ה בימי המבול שהלכה החמה ממערב למזרח ולא הלכה ממזרח למערב שלא ליתן שלום לקונה א"כ כשמע דשכינה במערב, וכ"ז למד"א דשמשו המזלות בימי המבול אבל למד"א דלא שמשו כלל בימי המבול א"כ אין ראי' דשכינה במערב כמובן והנה איתא במדרש דר"א ס"ל הא דכ' יום ולילה לא ישבותו היינו על העבר שלא שבתו בימי המבול ור"י ס"ל דקאי על להבא דלא ישבותו יום ולילה לעולם שלא יהי' שום שינוי, א"כ מזה דחזינן דשקעה וזרחה השמש שלא בזמנה א"כ אא"ל כר"י דלא יהי' שום שינוי הא הי' שינוי ועכצ"ל דלא ישבותו היינו שלא שבתו דשמשו המזלות בימי מבול א"כ עכצ"ל דבזה נשתנה דור המבול שהלכה החמה ממערב למזרח ולא ממזרח למערב שלא ליתן שלום לקונה א"כ נשמע דשכינה במערב דוקא עכדפח"ח ע"ש, והכה איתא ב' טעמים במדרש דנגלה השכינה בסנה א) ללמד דשכינה בכל מקום ב) ללמד דיחי' מרע"ה ק"כ שנים כמנין הסנה והטעם דהוא תרומתו של עולם דבשבילו נברא העולם עי' מזה בלקט יוסף ע' שכינה ובשמנה לחמו, והנה קו' התוס' הנ"ל מנ"ל דנעשו כולם אבן א' דלמא הפירוש ויקח את האבן הייני אבן א' מאבני המקום יש לה מקום לפי תירוץ הנ"ל דלכן לא נאסר האבן דאאאדשא"ש דבשביל יעקב אבינו נברא העולם דהוא בכלל האבות. אבל לפי"ד הפני"פ דלכן לא נאסר האבן דהי' שינוי דנעשו כולן אבן אחת, א"כ אא"ל דפירוש ויקח את האבן שלקח אבן אחת מאבני המקום דא"כ הי' נאסר מצד כעבד ולפי"ז א"ש ההמשך ויזרח לו השמש א"ר יצחק שמש הבאה בעבורו וכו' א"כ כשמע מזה דשכינה במערב כדברי הארץ חמדה הנ"ל, א"כ אא"ל דנגלה השכינה בסנה דשכינה בכל מקום ועכצ"ל דלכן נגלה בסנה ללמד דמרע"ה יחי' ק"כ שנים כמנין הסכה דהוא תרומתו של עולם ובשבילו נברא העולם כנ"ל, א"כ לא נברא העולם בשביל יעקב אבינו ועכצ"ל דהא דלא נאסר האבן משום נעבד דהי' שינוי דנעשו מכל אבנים אבן אחת כדברי הפני"פ הנ"ל, ולזה שפיר סמיך לי' ר' יצחק כתיב וכו' מלמד שנתקבצו כל אותן האבנים במקום אחד וכו' וכולן נבלעו באחד ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד: ע) ולפי"ד הארץ חמדה הנ"ל דמהא ששקעה וזרחה השמש שלא בזמנה נשמע דשכינה במערב, יל"פ המשך הפ' ויזרח לו השמש וכו' ע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, דהנה התוס' חולין [צ ע"א] הקשו איך חל איסור גיד על אבמה"ח ע"ש, אכן למד"א בהמה בחי' לאו לאברים עומדת וליכא איסור אבמה"ח מחיים שפיר חל איסור גיד על אבמה"ח בחיים כנודע, והמפורשים כ' דה"ט דמד"א בהמה בחי' ללא"ע דמי פתי לחתוך אבר מבהמה בחי' הא יש לכל אדם חזקת כשרות שלא יאכל אבמה"ח, והנה בחולין [י ע"ב] ילפינן חזקה מנגעים דכ' ויצא והסגיר ניחוש דלמא אדיוצא ובא נפחת משיעורו ופריך ר"א דילמא יצא דרך אחוריו א"ל אביי יציאה דרך אחוריו לא שמי' יציאה ע"ש, וכ' בפתח האהל דזה נכון דנשמע חזקה מנגעים דאי נימא דשכינה במערב אבל א"כ דשכינה במזרח לא נשמע חזקה די"ל דיציאה דרך אחוריו שמי' יציאה, דאתחז"ל סנהדרין [צא ע"ב] דשכינה במערב מדיוצא במזרח ושוקעת במערב, ופריך דילמא יוצאת במזרח דרך אחוריו כעבד הנוטל פרס מרבו ולעולם שכינה במזרח, ומשני דכ' והשמש יצא ויציאה מאחוריו ל"ש יציאה, א"כ אי אמרינן דשכינה במזרח ויוצאת דרך אחוריו דיציאה מאחוריו שמי' יציאה א"כ לא כשמע כלל מנגעים דאזלינן בתר חזקה ע"ש, [עי' פ' ויצא אות ו' מזה], ולפי"ז מובן ההמשך ויזרח לו השמש ואחז"ל השמש ששקעה בעבורו א"כ כשמע מזה דשכינה במערב כד' הארץ חמדה הנ"ל, א"כ נשמע חזקה מנגעים כד' הפתח האהל הנ"ל, ושפיר אמרינן בהמה בחי' לאו לאברים עומדת ושפיר חל איסור גיד על איסור אבמה"ח וזהו שאמר ע"כ לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה דחל איסור גיד, ודו"ק והדבר נכון בס"ד: עג) עי"ל עפי"ד הפני"פ הנ"ל דלכן לא נאסר האבן ליקח למזבח דה' שינוי דנעשו מאבנים אבן אחת ושינוי מועיל בנעבד, והנה בחוט המשולש כ' לת' לפי"ד היפ"ת דרק אברהם אבינו שמר את התורה ולא בניו ע"כ לקח יאעיה גם כעבד למזבח אמנם העיר דהא כ' ויחן את פני העיר וס"ל למד"א שם שתיקן תחומין ששמר את השבת א"כ בודאי שמר כל התורה ואיך לקח כעבד למזבח, וכ' לת' דלמד"א ב"נ ששבת חייב מיתה דכ' יום ולילה לא ישבותו א"כ אא"ל דשמר את השבת דהא לחומרא הי' לו דין ב"כ ועכצ"ל הא דכ' ויחן את פני העיר כמד"א דנתן להם מתנות, אולם כבר כ' בלוית חן דלאחר שראה יאמ"ה שזרח לו השמש לשלם השני שעות ששקעה עבורו יען כי כבר הבטיח הקב"ה שיום ולילה לא ישבותו שלא ישתנו העתים א"כ קאי הקרא דיום ולילה וכו' על העתים ולא על האדם ומותר לב"כ לשבות בשבת ומאז שמר יאע"ה את השבת וכל התורה ע"ש, ולפי"ז מובן ההמשך ויזרח לו השמש א"ר יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו א"כ י"ל דקרא דיום וכו' קאי על העתים ולא על האדם ומותר לב"נ לשבות בשבת ומאז שמר ואע"ה שבת וכל התורה, א"כ יקשה איך לקח האבן למזבח הא כעבד אסור לגבוה דאין לומר כנ"ל דלא