בנין דוד א ר

חטאו נו"א שהביאו אש זרה למקום קה"ק שהוא כבתי גוואי לכן ויגע בכף ירכו אלו יוצאי ירכו נדב ואביהו שמגיע להם עונש ודו"ק כי נכון הוא בס"ד: סח) עי"ל עפי"ד התורת חיים חולין [צא ע"א] ויאבק וכו' זה שרו של עשו כנ"ל על שנטל יאע"ה הבכורה מעשו ע"ש דהנה הראשונים הקשו איך קנה אע"ה הבכורה הא הוה אונאה דמכר הבכורה בעד נזיד עדשים אמכם לא קשה מדי דהא עשו אמר אנכי הולך למות ולמה זה לי בכירה ופרש"י דשתויי יין הנכנס למקדש הוא במיתה ע"כ אמר אני הולך למות על ידה א"כ מה חפץ לי בה ע"ש א"כ לא הי' אונאה כלל ושפיר קנה יאע"ה הבכורה והנה אמחז"ל ב"מ [צ עב] א"ל מבית אביך אתה למד יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם. בבואכם הוא דאסור הא מישתא ומיעל שרי [ר"ל דאסור להשתכר רק במקדש אבל להשתכר מבחוץ ולכנס שרי] ולהבדיל בין הקדש ובין החול אמר רחמנא בשעת ביאה לא תהא שכרות ופרש"י ואי שתי ואח"כ עייל מ"מ שיכור הוא ולא ידע להבדיל להבחין בין עבודה קדושה למחוללת] ע"ש והנה אי הו"א דאם מישתא ומיעל שרי אע"ג דהוא שיכור א"כ שוב הוה מכירת הבכורה אונאה דהא הי' יכול עשו לשתות בחוץ ואח"כ לעיל לפנים אבל כיון דגם מישתא ומיעל אסור שפיר לא הוה אונאה והכה אחז"ל דהחטא של נו"א הי' דשתויי יין נכנסו בפנים ע"ש, וזה נכון אי אמרינן דגם מישתא ומיעל אסור אבל אי נימא דתישתא ומיעל מותר א"כ לא חטאו כלל וזש"א וירא כי לא יכול לו לבטל קנין הבכורה דל"ה אונאה דגם תישתא ומיעל אסור כנ"ל א"כ חטאו נו"א לכן ויגע בכף ירכו אלו נו"א והדבר נכון בס"ד: סט) עי"ל עפי"ד האלשיך ז"ל דויאבק איש עמו זה שרו של עשו על החטא דלקח ב' אחיות אמנם לא יכול לו דלא חטא יאע"ה בזה כמש"כ במנחת יהודא הקדמון דהיכא דכ' הטעם לכ"ע דרשינן טעמא דקרא ובאיסור ב' אחיות כ' לא תקח לצרור שנעשו צרות זו לזו אבל ברחל שמסרה הסימנים ללאה שיקח יעקב אותה ל"ש גבי' סוג לצרור וליכא איסור בי' אחיות ע"ש ומבואר באות הקדום דאע"ג דכ' יין ושכר אל תשת וכו' בבואכם אפ"ה מישתא ומיעל כמי אסור דכ' להבדיל בין הקודש ובין החול ע"כ אמרינן דאי שתי ואח"כ עייל אסור דלא ידע להבדיל בין עבודה קדושה למחוללת כנ"ל וה"ט דדרשינן טעמא דקרא דכ' הטעם מפורש בתורה ובכה"ג לכ"ע דרשינן טעמא דקרא וזש"א וירא כי לא יכול לו דהצדק עם יעקב דליכא איסור דדרשינן טעד"ק כנ"ל, ולכן ויגע בכף ירכו אלו נדב ואביהו דחטאו דנכנסו שתויי יין אע"ג דכ' בבואכם מ"מ מישתא ומיעל כחי אסור דהיכא דכ' הטעם בתורה דרשינן טעמד"ק לכן חטאו אע"ג דשתו ואח"כ עיילו דהא הי' שכורים וא"א להם להבדיל בין עבודה קדושה למחוללת, והבן: ע) ויזרח לו השמש וכו' וברש"י ז"ל ויזרח לו לצרכו לרפאות את צלעתו וכו' ואותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילי כשיצא מבאר שבע מיהרה לזרות בשבילו וצ"ב, ונ"ל דהנה בדברי שאול הקדמון הקשה לפי"ד השל"ה הק' ז"ל דהשמש נאסר מחמת שעובדים העכו"ם אותה ומבואר ביו"ד סי' קמ"ב דאסור להתרפאות מדבר נעבד א"כ איך נתרפא יעקב אבינו ע"י השמש ע"ש, אמנם הדבר נכון לפי המבואר במדרש שמואל פ"ו דאי נימא דבשביל אברהם נברא העולם אז היא קונה שמים וארץ ע"ש, א"כ לפימד"א במדרש דגם בשביל יאע"ה נברא העולם א"כ השמש שלו הוא ואין אדם אוסר דשא"ש ע"כ שפיר נתרפא ע"י השמש והנה הקדמונים כ' הטעם דשקעה השמש וזרחה בשביל ואע"ה דכיון דבשבילו נברא העולם השמש הוא ברשותו לעשות כרצונו, וזש"א ויזרח לו לצרכו לרפאות את צלעתו ושלא יקשה הא אסור להתרפאות מנעבד, ולז"א ואותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילו מיהרה לזרוח בשבילו דבשבילו נברא העולם א"כ אין אאדשא"ש ע"כ שפיר נתרפא מהשמש כנ"ל, והבן: עא) ויזרח לו השמש בחולין [צא ע"ב] וכי לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה אר"י שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו וכו' כתיב וכו' ויקח את האבן מלמד וכו' וכולן נבלעו באחד, ונ"ל ההמשך דהתוס' הקשו מנ"ל דנעשו מכולן אבן, א' דילמא הפירוש ויקח את האבן היינו אבן א' מאבני המקום וכ"ל דהקשו איך לקח האבן למזבח הא הי' האבן מהר המורי' ואין לך הר שלא נעבדו בו העכו"ם ונעבד אסור לגבוה והמפורשים כ' לת' א) למד"א בשביל האבות נברא העולם א"כ הרי ההרים של האבות ויעקב בכלל דכל העולם הוא שלהם ואין אאדשא"ש ב) בפני"פ כ' לח' כי מתחלה הי' הרבה אבנים ונעשו אחד והוה שינוי דמועיל להתיר בנעבד ע"ש, והנה התי' הראשון נכון למד"א דבשביל האבות נברא העולם אבל למד"א בשביל מרע"ה נברא העולם א"כ עכצ"ל כתירוץ הב' ונודע דברי הקדמונים דנשמע מדחי מרע"ה ק"כ שנים דבשבילו נברא העולם כי הי' תרומתו של עולם מבחר היצירים ותרומה הוא לפי מדה בינונית א' מחמישים דשית אלפי שנין הוה עלמא והנה בארץ חמדה [הובא לעיל פ' ויצא אות ו] דמזה ששקעה החמה וזרחה