בנין דוד א קצט

וזש"א הא לן בני בבל דס"ל כש"ס בבלי דעשה דלפני הדיבור חמיר לכן ישא אשה לקיים מצות פו"ר ואח"כ ילמוד תורה דהוה עשה דלאחר הדיבור, והא להו היינו בני ארץ ישראל היינו חכמי ירושלמי דס"ל דעשה לפה"ד קיל לכן יעסוק בתורה ואח"כ ישא אשה דפו"ר קיל מתלמוד תורה ודפח"ח, והנה אחז"ל דנדב ואביהו חטאו בזה שלא נשאו נשים אבל באמת כוונתם היתה ני חשקו ללמוד תורה וסברו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה וזש"א ויאבק איש עמו וירא כי לא יכול א"כ כשמע דמצות פו"ר דלפני הדיבור גדולה מכיבוד שהוא אחר הדיבור, לכן ויגע בכף ירכו אלו יוצאי ירכו נדב ואביהו דהא לפי"ז דפו"ר שהוא קודם הדיבור גדולה מעשה דלאחר הדיבור א"כ חטאו נו"א במה שלא קיימו מצות פו"ר לישא נשים דגדולה מת"ת שהוא עשה דלאחר הדיבור, והבן ונכון בס"ד: סה) עי"ל עפי"ד המדרש דהאיש הי' שרו של עשו שבא להרע ליאע"ה שאיחר נדרו, אמנם הקדמונים כ' דלכן לא יכול לו דיאע"ה עשה תשובה ובע"ת עדיף מצדיק דמעיקרא, והנה איתא בשבת [ק"ד ע"א] דה"ט דתגא דקו"ף לגבי הרי"ש ולא לגבי הצדי"ק דאמר הקב"ה אם הרשע עושה תשובה אני קושר לו קשר כמותי ע"ש, ומזה הוכיחו הקדמונים דבע"ת עדיף מצדיק דהא לצדיק אין הקב"ה קושר לו קשר, וכ"ז נכון א"כ דאותיות ניתנו באבג"ד אבל א"נ דניתנו בתשר"ק א"כ התנא דקו"ף לגבי הצדיק א"כ נשמע דצדיק עדיף מבע"ת כמש"כ בפתח האהל, ואי האותיות ניתנו באבג"ד או בתשר"ק כ' הקדמונים דתלי' אי בתשרי נברא העולם א"כ התיו חשובה דתשרי מתחלת בה מסתברא דהאותיות ניתנו בתשר"ק אבל אי נימא דבניסן נברא בעולם דהוא חודש אביב מסתברא דניתנו האותיות באבג"ד דהאל"ף חשובה דאביב מתחלת באל"ף [עי' לעיל בראשית אות י' מזה] והנה איתא במדרש בראשית פלוגתא אי האור נברא תתלה או החושך, וכ' בסודי רזיא הובא בנחלת יעקב פ' אחרי דלמד"א דבניסן נברא העולם בימות הקיץ שהמה מצד הרחמים נגד אור שהוא מסיטרא דרחמים ולכן ימי הקיץ שולטת החמה ביותר, אמרינן דאור נברא תחלה אבל מד"א בתשרי נברא העולם וחדשי החורף מסיטרא דדין שהוא חושך ס"ל דחושך נברא תחלה ע"ש והכה איתא ביד יוסף הקדמון דחטא נדב ואביהו הי' שחינכו בקטורת של בין ערביים וסברו דחושך נברא תחלה ובאמת לא יפה עשו דהאור נברא תחלה והי' להם לחנך בקטורת של בוקר [הובא ג"כ בנח"י הנ"ל] ולפי"ז מובן המדרש וירא כי לא יכול לו א"כ נשמע דבע"ת עדיף מצדיק דהאותיות ניתנו באבג"ד דבחודש ניסן נברא העולם כנ"ל א"כ דבניסן נברא העולם עכצ"ל דהאור נברא תחלה כנ"ל לכן ויגע בכף ירכו אלו יוצאי ירכו נדב ואביהו שחטאו שחינכו בקטורת של בין הערביים שהי' להם לחנך בקטורת של בוקר, ודו"ק: סו) עי"ל המדרש ויגע בכף יריכו נתן עיניו ביוצאי ירכו המה נדב ואביהו, עפימש"כ האלשיך הק' ז"ל דלכן נגע בכף ירכו על חטא ב' אחיות שהי' בירך אמנם לכאורה יקשה דא"כ הי' לו לנגוע גם בירך השני, אולם הד"נ דהא אמחז"ל דתפלה עושה מחצה ויאע"ה התפלל הצילני כא מיד אחיו מיד עשו זה שרו של עשו ע"כ הועילה התפלה מחצה שלא נגע רק בירך אחד והנה איתא במדרש אחרי מות שני בני אהרן מלמד שכל ארבע בנים הי' ראוים למות והתפלל עליהם משה ונשמע תפילתו מחצה לכן לא מתו רק שני בניו נדב ואביהו ע"ש, וזש"א ויגע בכף ירכו ולא בשנים דתפלה עשה מחצה כנ"ל, לכן כשנתן עיניו ביוצאי ירכו לא נתן עיניו שימותו כולם רק המה כדב ואבוהו דתפלה עושה מחצה כנ"ל: סז) עי"ל עפי"ד כ"ק מוחז"ל בי"מ לפ' ויותר יעקב וכו' ותו"ד דאחז"ל דיש בתי אבראי ובתי גוואי והנה קדשי קדשים הוה כבתי גוואי ויאע"ה התבודד להאחז בקדושה להתגבר על שרי של עשו עד שעלה לבתי גוואי למקום שאין מלה"ש יכולים לכנוס ע"כ לא יכול לו וזש"א ויותר יעקב לבדו שנשאר עומד במקום שהי' לבדו דאפילו מה"ש אין יכולים לעמוד שם לכן לא יכול לו ע"ש דפח"ח, והנה אחז"ל שמתו נו"א על שהקריבו אש זרה והקשו הא אחז"ל עירובין [סג ע"א] יומא [כא ע"ב] דאעפ"י שיורדת אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט א"כ לא חטאו כלל ע"ש בתוס' ובמהרש"א ז"ל, וכ' בנחלת יעקב לת' עפי"ד חז"ל הא דכ' נהורא עמי' שריא היינו בבתי גוואי והא דכ' סתרו חושך היינו בבתי אבראי ומבואר ברמ"א ז"ל דמזבח החיצון הוא כבתי אבראי והמזבח הפנימי הוא כבתי גוואי לכן י"ל דהא דמצוה להביא מן הדיוט היינו למזבח החיצון אבל למזבח הפנימי שהוא כבתי גוואי דנהורא שריא אסור להביא אש מן ההדיוט ויען כי נו"א הביאו אש זרה למזבח הפנימי ע"כ נענשו ע"ש ודפח"ח, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ויותר יעקב לבדו וכו' לא יכול לו ר"ל דיעקב עלה לבתי גוואי ע"כ לא יכול לו כנ"ל וכיון דראה שר של עשו שיש גם בתי גוואי חוץ מבתי אבראי א"כ שפיר י"ל דבבתי גוואי נהורא עמי' שריא ובבתי אבראי סתרו חושך כנ"ל א"כ