בנין דוד א כ

בגבורתו לדחות הכנגדה. כ"כ יתגבר האדם על היצה"ר והכה אאע"ה הי' לו מעכבים לעבוד את השי"ת ואפ"ה לא עזב את שלו והתגבר על המעכבים אותו, וז"פ וכל חולה הרואה אותו היינו חולה הנפש מיד נתרפא, אבל כשנפטר אאע"ה תלאה הקב"ה בגלגל החמה, היינו לראות את החמה שמהלכה כנגד המעכבים כ"כ יעשה האדם לילך בדרכי השי"ת כנגד היצה"ר המעכבו ע"ש. דבריו הנחמדים. ולפי"ז א"ש שהתחילה תוה"ק בבי"ת שהוא כשמש כי יסוד גדול לראות את השמש, ועי"ז יעשה רצון קונו, והנה בדברות הראשונות נאמר חרות על הלוחות ואחז"ל א"ת חרות אלא חירות, חירות מיצה"ר חירות תמה"ת חירות מהתלכיות [ולפי דחז"ל י"ל הסמיכות אשר עשה משה וכו' בראשית וכו' והארץ היתה תהו ובהו וחושך ע"פ תהום ורוח א' מרחפת וכו' ובמדרש תהו זו גלות בבל ובהו זו גלות מדי וחושך זו יון תהום זו גלות ממלכת הרשעה ורוח א' זה רוחו של מלך המשיח ע"ש. דאמחז"ל אשר עשה משה ששיבר את הלוחות, והמפורשים הקשו למה שיבר הלוחות הא ידע שיתן השי"ת לוחות השניות ונ"ל עפי"ד היער"ד ח"ב ד"ג לתרץ למה נאמר בלוחות הראשונות הטעם לשמירת שבת כי ששת ימים וכו' וינח ביום השביעי, ובלוחות האחרונות כאמר הטעם כי עבד היית בארץ מצרים וכו' דשבת היא מתנה טובה מהקב"ה לעמו ישראל ולא לאומות העולם למתן טובתינו כי השבת היה המגין עלינו בכל דור ודור בגלות המר להנצל מידי אוה"ע ולולי זאת ח"ו כבר תמנו לגוע וספינו מהארץ אבל זכות השבת לכו למגן ולמחסה להיות לנו תקומה ובזכות השבת כזכה לביאת משיח צדקינו, והנה לפי הטעם הנאמר בדברות ראשונות דששת ימים עשה ד' וכו' וינח ביום השביעי, א"כ הי' לאוה"ע ג"כ אחיזה במצות שבת אם ישבותו ביום השבת ולא הי' כ"כ לנו השבת למגן, כי הי' פ"פ למדה"ד לקטרג עלינו שגם מהאוה"ע יש ששומרים את השבת לא כן לפי הטעם בדברות האחרונות כי עבד היית בארץ הצרים זה שייך רק בישראל ולא באוה"ע וכמו שכ' הכוזרי דמה"ט נאמר אנכי ד' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא כאמר אשר בראתיך כי אז הי' ג"כ לאוה"ע אחיזה בתוה"ק כי גם המה מן הנבראים. לכן נאמר אשר הוצאתיך מא"מ דלא שייך אצל אוה"ע לכן בדברות הראשונות קודם שחטאו הי' חירות על הלוחות, ואמחז"ל חירות מיצה"ר וחירות מהמה"מ חירות מהמלכיות ולא הי' שום גלות כלל א"כ אין קפידא אם ישמרו אוה"ע את השבת כי לא הי' צריך לנו שום הגנה להגן עלינו לא כן לאחר שחטאו בעגל שנגזר עלינו ד' גליות ונצרך לנו את השבת להגן עלינו, לכן נאמר הטעם כי עבד היית במצרים וזה לא שייך באוה"ע, ע"כ שפיר לכו השבת למגין עלינו בכל גליות ולעמוד לכו זכות השבת לגלאינו ע"ש דבריו הנחמדים, ולפי"ז שפיר שיבר משה לוחות הראשונות למען ליתן לנו לוחות שניות שיהי' השבת לנו למגן ולמחסה בכל גלות וגלות ולגאול אותנו, שלא יהי' שום פ"פ למדה"ד לקטרג עלינו כי גם מאוה"ע שומרים את השבת, דהא כתיב כי עבד היית בא"מ וזה לא שייך אצל אוה"ע, ולפי"ז יתכן הסמיכות אשר עשה משה ואחז"ל ששיבר את הלוחות הראשונות הטעם דבראשית ברא א, וכו' והארץ היתה תהו ובהו תהו זו גלות בבל ובהו וכו', א"כ כיון שיהי' גליות בעולם שפיר שיבר הלוחות הראשונות למען ליתן לנו לוחות השניות, שיהי' לנו למגן בכל דור ודור ושיהי' רוח א' מרחפת זה רוחו של משיח לגאלינו בזכות השבת דאין לאוה"ע שום אחיזה בשמירת שבת קודש והבן] אולם לאחר שחטאו ונשתברו הלוחות הראשונות ונתנו לוחות השניות אין לנו חירות מהיצה"ר, וא"כ אם לא הי' חוטאים ולא הי' משתברים לוחות הראשונות והי' חירות מהיצה"ר לא הי' מהצורך כלל לראות השמש ללמוד ממכה לעשות רצון קונו, אבל כיון שנשתברו הלוחות א"כ היצה"ר שוכן אצלינו המעכב לעשות רצון השי"ת, לכן מהכרח לראות השמש ללמוד ממנה כנ"ל. ולפי"ז מובן הסמיכות אשר עשה משה שאחז"ל ששיבר את הלוחות הראשונות לכן לעיני כל ישראל שיעמוד לפני עיניהם של כל ישראל בראשית שהתוה"ק מתחלת בבי"ת שהוא כשמש למען שיתגבר על היצה"ר המעכבו ולעשות כמעשה השמש והבן ונכון הוא בס"ד. כו) עוי"ל הסמיכות ולכל המורא הגדול אשר עשה משה וכו' דהנה בתפארת יהונתן כתב לתרץ למה התחיל' תה"ק בבי"ת ולא בא' שהיא ראשונה להאותיי' עפי"ד הש"ס חגיגה [י"ג ע"ב] דפריך לה כתוב האחד אומר אלף אלפין ישמשוניה וכו', וכ' א' אומר היש מספר לגדודיו, ומשני כאן בזמן שביהמ"ק קיים דאז אין מספר וכאן בזמן שאין ביהמ"ק שנתמעטה פמליא של מעלה ע"ש, א"כ הקרא אלף אלפין וכו' מיירי בזמן שאין ביהמ"ק קיים והרי השי"ת יודע עתידות אם יחטא האדם וידע שיחטאו בנ"י וביהמ"ק יהי' חרוב א"כ יתחיל שבחי השי"ת באלף היינו אלף אלפין, לכן התחילה התוה"ק בב' ובהאלף יתחיל שבחי השי"ת לאחר שיהי' ביהמ"ק חרוב ע"ש דפח"ח ונודע דברי העקרים לפרש הפ' תלים [ק"ל] כי עמך הסליחה למען תורא, דלכאורה אינו מגיע להאדם עונש על חטאו כי היצה"ר בוער בקרבו וכאנוס הוא אכן יען שהשי"ת מקבל השבים אליו ואין לך אדם שאין לו שעה לשוב ואם עכ"ז אינו שב בתשובה אזי מגיע לו העונש על החטא שלא עשה