בנין דוד א יט

כג) ולפי הנ"ל מובן המדרש פ' תשא, כיון שהגיע משה לפרשת שקלים אמר שמא כשאני מת אין אני נזכר וכו' וצ"ב וכ"ל עפי"ד הנ"ל דמשה הי' תרומתו של עולם דשית אלפי שנין הו"ע ומדה בינונית הוא אחד מחמשים לכן הי' חי ק"כ שנים. ואחז"ל שאם הי' בא משה רבינו ע"ה לא"י הי' נשאר חי וקים לעולם, והיינו אם הי' השי"ת מתנהג עמו במדת עין יפה שהוא אחד מארבעים, והי' צריך לחיות ק"כ שנים וממילא הי' בא לא"י והי' כשאר בחייו כנודע בשם הע"מ ז"ל והנה מבואר בברית שלום הטעם שאמר הקבר"ה זה יתנו וכו' מחצית השקל תרומה לד' וכו' לכפר על נפשותיכם, עפי"ד התוס' סוטה [ה' ע"א] ד"ה אדם בשם ר"ח ז"ל דנפש אדם הוא רביעית דם שתולה בו חיותו ומשקלו הוא עשרים וחמשה סלעים ע"ש, ותרומה במדה בינונית הוא אחד מחמשים ושקל של תורה הוא סלע דרבנן כמבואר ברמב"ם ז"ל שקלים משכה ו' ע"ש והכי איתא בתרגום מחצית השקל פלגא דסילעא הרי דמחצהש"ק היינו חצי סלע הוא אחד מחמשים של כ"ה סלעין שהן משקל רביעית דם הנפש. וזהו תרומה במדה ביכיבות שהוא אחד מחמשים לכפר על נפשותיכם על דם הנפש עכ"ד דפח"ח. ולפי"ז מובן דברי המדרש הנ"ל דכיון שהגיע משה לפר' שקלים וראה שהשי"ת מתנהג במדה בינונית אחד מחמשים, א"כ ראה שלא יחי' יותר מק"כ שנים לפי מדה ביכיבכות לכן אמר כשאני מת וכו' ונכון הוא בס"ד: כד) עוי"ל הסמיכות ולכל המורא אשר עשה משה לעיני כ"י בראשית ברא א' וכו' עפי"ד מהר"י גיקטליא ז"ל לפרש הפ' תלים [ק"ל] כי עמך הסליחה למען תורא שאלמלא סליחה על החטא לאחר שעשה האדם תשובה לא הי' לו להאדם שום יראה לחטוא אלא שהי' מייאש עצמו עבור חטאיו שחטא וכש"כ דפקר טפי לעשות רק רע כל היום באמרו כאשר אבדתי אבדתי. אולם יען שהשי"ת מקבל תשובה לסלוח ע"כ יש לו להאדם מורא מלחטוא. ולא יאמר כאשר אבדתי אבדתי. דתקותו שיעשה תשובה על החטאים שעשה. וז"פ כי עמך הסליחה ע"י תשובה, למען תורא שיהי' לו מורא, וכבר חקרו חקרי לב ובראשם הרמב"ם ז"ל לדעת ענין מטרת כוונת השי"ת בנתינת התורה והמצות לישראל עמו, אם הוא בבחינת מלך גוזר למען הראות הדר גאונו וממשלתו לשמור פקודתו ולא יפול צרור ארצה מכל אשר יאמר, או אם כוונת השי"ת אך לטובת בנ"י שיהי' התורה להם למזור לזכות את נפשם לטוב להם, והעלו דכוונת השי"ת לא הי' מפאת מלך גוזר דא"כ הי' מהראוי שאם עבור האדם על אחת ממצות ה' אחת דתו להמית כמו מורד במלכות, ולא יועיל תשובה ח"ו אך יען שכוונת השי"ת הי' לטובתינו ע"כ השכל מחייב שאם יעשה תשובה אזי סר עונו וחטאתו יכופר עכ"ד. ונקדים דברי הגה"ק האך פרי תבואה ז"ל בפרשתן. לתרץ קו' המדרש מדוע התחילה התורה בראשית ברא א' ולא התחילה א' ברא בראשית כמלך בו"ד שמזכיר שמו ואח"כ מעשיו דשאני מלך בו"ד דמלכותו הוא עיקר לטובתו להיות גוזר גזירה למען הראות הדר גאונו לכן מתחילה מזכיר שמו שמלך הוא להראות את גבורתו ואח"כ מבטיח להם שאם יסכימו לדעתו ישמור אותם מכל רע ויעזור ויגן עליהם לא כן השי"ת שעיקר מלכותו עלינו להטיב לנו ולא נתן לכו התורה בבחינת מלך גוזר למען טובתו לכן אמר מתחילה בראשית ברא שזה הוא עיקר לטוב לכו אמנם אם ח"ו לא ירצו לקבל עליהם מלכותו אמר שהוא א' מדה"ד שהוא תקיף ובעל היכולת וביד החזקה ימלוך עליהם ודפת"ח ומעתה יובן הסמיכות וזהו ולכל המורא הגדול אשר עשה משה פי' שעשה משה רבינו מורא גדול לבנ"י מעונשו של חטא, כיון דמועיל תשובה כדברי מהר"י גיקטליא הנ"ל וכדי שלא יאמרו דאינו מועיל תשובה, דהשי"ת נתן התורה בבחינת מלך גוזר גזרה והעובר אחת דתו להמית, לכן אמר משה רבינו לעיני כל ישראל, היינו שיהי' לפני עיניהם בראשית ברא א' שמזכיר מעשיו ואח"כ שמו. שלא כמדת מלך בו"ד, וזהו מופת חותך שלא נתן לנו התורה רק למען טובתינו, ולא בבחינת מלך בו"ד כדברי הגה"ק הנ"ל א"כ ממילא מועיל תשובה ועי"ז יהי' להם מורא גדול מלחטוא כדברי מהר"י גיקטליא ז"ל והבן וב"ה הוא דבר נכון. כה) עוי"ל הסמיכות לפי"ד הכלי יקר, טעם התחלת תוה"ק בבי"ת ולא בא' שהוא ראשונה להאותיות, יען כי הב' יש לה ג' רוחות וכ"כ השמש מהלכה לג' רוחות ע"ש. ומובן הענין עפי"ד מוח"ז הגה"ק ז"ל בישמח משה וירא, לפרש מאמר רשב"י ב"ב [ט"ז ע"ב] מרגליות טובה היתה תלוי' בצוארו של אאע"ה, שכל הרואה אותו מיד נתרפא, ובשעה שנפטר אאע"ה תלאה הקב"ה בגלגל החמה, כי השמש תנועה ישרה שלה הליכה ממערב למזרח, אלא שגלגל היומי מקיפה בכל יום סביבות הכדור ממזרח למערב כי הוא גדול והשמש נגררת אחריו אבל מ"מ מעט מעט הולכת תנועתה הישרה ממזרח למערב עד שתשלים בשס"ה ימים להקיף הכדור פעם אחת לעשות רצון קונה והוא יסוד גדול לעבודת ה' שיעשה האדם כמעשה השמש שמתגברת על גלגל היומי הכנגדה וכ"כ צריך האדם לעבוד את השי"ת להתגבר על היצה"ר הכנגדו, וז"פ ואוהביו כצאת השמש היינו כמו שצאת השמש הוא