בנין דוד א קצו

נא) ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים וכו' רחלים מאתים, וכ"ל דאחז"ל הנ"ל מ"ט עיזי ברישא והדר אימרי א"ל כברייתו של עולם [מקודם לילה ואח"כ בוקר דכ' ויהי ערב ויהי בוקר וסתם עזים שחורות כלילה ורחלות לבנות כבוקר עי' ברש"י שם,] ואיתא במדרש ויהי ערב זה עשו ויהי בוקר זה יעקב וכ' הקדמונים דנשמע מזה דעשו הוא הבכור, והנה התפ"י כ' לפ' ואמרת מכחה הוא שלוחה לעשו דכ' ורב יעבוד צעיר ויעקב הוא הבכור א"כ הוא עבדו ומה שקנה עבד קנה רבו, ולזה אמר יעקב לעבדו לאמר לעשו שאינו כן כי רק מנחה הוא שלוחה לעשו שאינו שלו דעשו היא הרב שהוא הבכור ודפח"ח וזש"א ויקח מן הבא בידו מכחה לעשו אחיו, שהוא רק מכחה, ולזה שלח לו עזים ואח"כ רחלים עיזי ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ויהי ערב ואח"כ בוקר וערב זה עשו ובוקר זה יעקב, א"כ כשמע מזה דיעקב אינו הבכור, ולא עליו כאמר ורב יעבוד צעיר א"כ הכל שלו, ע"כ הוא רק מנחה והבן ונכון בס"ד: נב) ויקח ובו' מנחה וכו' עזים מאתים וכו' ופרש"י שמסר לכל תיש עשר עזים לפי שהם פנויים ממלאכה דרכן להרבות תשמיש וכו' וכ"ל דהפר"ד הקשה והלא אין סדר לשולחי מתנה לעשות כן והאדם עושה כן רק בשלו, ותי' דכיון שעתידין אוה"ע להחזיר המנחה והולדות ע"כ עשה יאע"ה כאדם העושה בשלו, והנה כ"ק מוחז"ל הי"מ הקשה אמאי חייבים האוה"ע להחזיר ותי' דהא יאע"ה לא נתן במכירה רק במתנה וקיימ"ל תלוהו ויהיב לא הוה מתנה ויעקב הי' כאונס שירא מעשו וזש"א ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו דהי' רק מתנה א"כ יחזירו אוה"ע המנחה וולדותיהן לכן עשה כאדם העושה בשלו ושלח עזים מאתים ותישים עשרים לכל תיש עשר עזים כנ"ל: נג) עי"ל ויקח וכו' ובניהם וברש"י ובנאיהם זכר כנגד נקבה, עפי"ד הפר"ד דלכן שלח זכר כנגד נקבה כיון שעתידין האוה"ע להחזיר לכו לא רצה יעקב שיהי' לעשו חלק בהולדות, וזש"א ויקח וכו' מכחה לעשו כיון דהי' רק מכחה ותלוהו ויהיב לא הוה מתנה וע"כ יחזירו האוה"ע המתנה וולדותיהן כנ"ל לכן שלח בנאיהם זכר כנגד נקבה שלא יהי' לעשו חלק כנ"ל: כד) ויקח מן הבא בידו מכחה לעשו אחיו עזים מאתים ותישים עשרים, וכ"ל עפי"ד הכלי יקר הנ"ל [באות מח] דלכן כ' מן הבא בידו דוקא הבהמות שהם בידו וברשותו שלח ולא את הרועים לפי שנשתחררו ואינם בידו של יעקב, והנה המפורשים הקשו איך מהני שטר שחרר הא המשחרר עבדו הרי הוא עובר בעשה ונימא כמדא"ר ל"ת א"ע ל"מ, ותי' דהא אמרינן דאי לאו דעביד לי' נייח נפשי' ל"ה משחרר לי' והיכא דמשחררו ע"י נייח נפשי' אינו עובר בעשה כש"כ הרשב"א ז"ל ומבואר בב"א סי' קי"ד דה"ט דאמרינן אי לאו דעביד לי' נייח נפשי' ליה משחררו דיש לו חזקת כשרות שלא יעבור בעשה ע"ש ונודע דברי הפנ"י דחזקת כשרות הוה חזקה דאתי מכח רוב דאזלינן בתר רוב ורוב ישראל כשרים הם והנה בחולין [יא ע"ב] ילפינן רוב משעיר המשתלח ע"ש והנה איתא בגליא רזיא הובא בילקוט ראובני דלכן שלח יאע"ה עשרים תישים לעשו כי בכל שנה צריכין ישראל לשלוח שעיר א' לעזאזל והוא עיכב כ' שנה שהי' בבית לבן ולא שלח לשר של עשו השעיר ע"כ שלח לו בפעם א' עשרים תישים ע"ש וזש"א ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו דשלח הבהמות ולא הרועים דנשתחררו כנ"ל, דמועיל השחרור דאזלינן בתר רוב דילפינן משעיר המשתלח כנ"ל, וזהו שאמר עזים מאתים ותישים עשרים ששלח להיות שעירים המשתלחות א"כ כשמע דאזלינן בתר רוב ומועיל השחרור ע"כ לא יקפיד עשו שלא שלח הרועים דהא אינם ברשותו, כיון דנשתחררו דהשחרור מועיל כנ"ל והבן והדבר נכון בס"ד: נה) ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ואיתא בילקוט ראובני דנשר שלח יעקב לעשו [עי' לעיל אות מט] ונ"ל דאחז"ל דהא דרצה עשו להרע ליעקב הי' בשביל שחטא שאיחר נדרו והנה כ' ואשא אתכם על כנפי כשרים ופרש"י וז"ל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ לפי שאין עוף אחר פורח על גביו לכך נותנן [גוזליו] על כנפיו אומר מוטב יכנס החץ בי ולא בבני אף אני עשיתי כן וכו' עכ"ל וכ"ק ש"ב הגה"ק התפארת בנים לסוכות ז"ל ביאור הענין עפ"י מחז"ל ברכות [ל"ב ע"א] שהקב"ה מתחרט על מה שברא היצה"ר, וזש"א מוטב יכנס החץ בי לתלות החסרון בי שבראתי היצה"ר וישראל אנוסין הם ע"י היצה"ר לחטוא ולא שירד החץ בבני ועי"ז נסתתם פי המקטרג ודפח"ח ולזה שלח יעקב אבינו לעשו נשר לרמז לו שמדת הקב"ה כנשר שירד החץ בו ולא יהי' עשו יכול להרע לו בשביל החטא דכאנוס הוא ע"י היצה"ר כנ"ל: כו) עי"ל לפי"ד הרש"י הנ"ל, דהמפורשים כ' דחשב עשו אע"ג שיעקב מובטח מהקב"ה שלא יהי' יכול להרע לו דההבטחה היתה רק לו ולא על זרעו לכן רצה להרע לזרעו. ולזה שלח לו נשר שאומר דמוטב שירד החץ בי ולא בבני א"כ כיון שמובטח