בנין דוד א קצד

בי"ד ממיתין עליו כמבואר בסנהדרין [כז ע"ב] כל עריות שבי"ד ממיתין עליו ב"נ מיזהר עליו דברי ר"מ ופרש"י כגון חיי"כ כמו אחותו דלרבנן אתרבאי מאיש איש ור"מ לא דרש איש איש ע"ש לכן שפיר שלח לו כשר דנשמע מנשר שיולד ר"מ ויסבור דאין ב"כ מיזהר על ב' אחיות א"כ לא חטא יעקב ולא יהי' יכול עשו להרע לו, ודו"ק: מז) ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים וכו' ובניהם וברש"י בשם המדרש ובניהם בנאיהם זכר כנגד נקבה ונ"ל עפי"ד הגה"ק מקאמינקא ז"ל הנ"ל [באות מב] דלכן שלח לו עזים ברישא לרמז לו שקיים תרי"ג מצות ע"ש והנה הקשו איך הותר ליעקב לשלוח הדורן לעשו בהמה דקה הא עשו בודאי חשוד על הרביעה ומבואר בזקיני הש"ך ז"ל יו"ד סי' קכא אות ט' דבמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעכו"ם אין מוכרין היינו במקום דחשידו ארביעה אפילו בבהמה דידהו ע"ש, הרי יעקב שמר התרי"ג מצות ואיכא לפני עור, אמנם י"ל לפי"ד רש"י ז"ל ויצא עה"פ ויהי לו צאן וכו' דיעקב מכר צאנו בדמים יקרים וכ' המזרחי דלכן נתנו דמים יקרים בעד צאנו לפי שהי' פרות ורבות יותר משאר צאן ע"ש, ומבואר בתוס' ע"ז [כג ע"א] ד"ה התם דהכי דדמים יקרים וגם אינה עומדת למכור לישראל תו לא חשידו ארביעה דמשום נייחא פורתא לא מפסיד טובא ול"א בזה יצרו תקפו ע"ש. ע"כ שפיר נתן יאע"ה בהמה דקה לעשו דל"ח ארביעה כיון שלא הי' אז ישראלים למי למכור א"כ משום נייחא פורתא לא יפסיד טובא [ועכו"ם לא יקנו בדמים יקרים שיודעים שחשודים ארביעה כמבואר בע"ז כ"ב ע"ב] והנה איתא דהא שהי' צאנו של יעקב פרות ורבות זה הי' רק אם הי' הזכרים והנקבות הכל צאנו של יעקב אבל אם הי' רק הזכרים או הנקבות משל יעקב לא הי' פו"ר יותר משאר צאן ולפי"ז מובן המקרא קודש ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים וכו' דנשמע מזה דשלח עזים בריש דשמר את התרי"ג מצות כדברי הגה"ק מקאמינקא ז"ל כנ"ל, א"כ יקשה איך שלח בהמה דקה לעשו הא איכא איסור לפני עור ולז"א ובניהם וברש"י בנאיהם זכר כנגד נקבה ששלח זכר כנגד נקבה א"כ הי' פרות ורבות והי' דמיהם יקרים ובכה"ג לא חיישינן ארביעה כנ"ל והבן כי הדבר נכון בס"ד: מח) ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מתאים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים וכו' ובמדרש עזים וכו' מכאן לעונה האמורה בתורה ופירש"י בחומש שמסר לכל תיש עשר עזים לפי שהם פנויים ממלאכה דרכן להרבות תשמיש ולעבר עשר נקבות ופרים שעוסקים במלכה לא מסר לזכר אלא ד' נקבות וכו' ע"ש, ונ"ל עפי"ד הכלי יקר וז"ל ויקח מן הבא בידו דוקא הבהמות שהם בידו וברשותו שלח לו מנחה אבל לא הרועים לפי שנתגיירו ונשתחררו ואינם בידו של יעקב עכ"ל, והנה נודע דברי הקדמונים ז"ל הטעם דמקבלין גרים דישראל קדושים הם כדכ' קדש ישראל לד' וכו' ואוה"ע המה חול ומוסיפין מחול על הקודש עכ"ד, והנה מקשים על דברי המדרש הנ"ל שמסר לכל תיש עשר עזים שדרכן להרבות תשמיש ולעבר וכו' שאין דרך לשלוחי מנחה לדקדק בזה ושיעורים אלו אדם עושה רק בשלו וכ' הפר"ד דרוש כ"ו לת' בשם מהר"ש פרימו ז"ל דאיתא בתענית [כה ע"א] מעשה שעבר אחד על פתח ביתו של ר"ח בן דוסא והניח שם תרנגולין וכו' והרבו ביצים ותרנגולים וכו' מכרן וקנה בדמיהם עזים וכו' ובא אותו האדם ונתן לו ר"ח ב"ד את העזים ע"ש, הכא נמי אותה מנחה דהביא יעקב לעשו הם וולדותיהן וולדות ולדותיהן עד סוף כל העולם עתידין האוה"ע להביא למלך המשיח להחזיר לנו כמבואר במדרש, לפיכך כששלח המנחה לעשו שלחה באותו סדר כאדם העושה בשלו כי עתידין האוה"ע להחזיר לכו את הכל עכ"ד, וע"ש עוד שהקשה אמאי יחזירו לכו אוה"ע את כל הנ"ל והרי יעניש אותם הקב"ה על מה שצערו את ישראל וקיימ"ל דאין לוקה ומשלם. ותי' עפי"ד התו' פסחים כט דבהקדש ל"א קם לי' בדרבה מיני' לר"ח וה"ה לדידן אמרינן גבי הקדש לוקה ומשלם וישראל קדושים הם ע"כ אמרינן לוקה ומשלם ע"ש, ולפי"ז א"ש ההמשך ויקח מן הבא בידו מכחה דהמנחה הי' רק הבהמות ולא הרועים דנתגיירו דישראל המה קדושים ומוסיפין על הקודש כנ"ל, א"כ יהי' צריכים אוה"ע להחזיר אותנו כל המנחה הם וולדותיהן דישראל קדושים הם ובהקדש אמרינן דלוקה ומשלם כנ"ל, ולכן שלח עזים מאתים ותישים עשרים שמסר לכל תיש עשר עזים שדרכן להרבות תשמיש ולעבר וכו' כפרש"י ז"ל דעשה כאדם העושה בשלו שעתידין להחזירן לנו את הכל כנ"ל, ודו"ק והדבר נכון בס"ד: מט) עי"ל ויקח וכו' ובניהם וברש"י בנאיהם זכר נגד נקבה, עפי"ד הנ"ל דנשמע תן בידו דיחזורו אוה"ע המנחה וולדותיהן דלוקה ומשלם דישראל יש להם דין הקדש, ומבואר בפר"ד דלכן שלח זכר נגד נקבה כדי שיתעברו משל יעקב להחזיר המנחה וולדותיהן שלא יהי' לעשו חלק בהן, וזש"א ויקח מן הבא בידו וכו' דנשמע דישראל קדושים הם ואמרינן דלוקה ומשלם ויחזירו אוה"ע המנחה וולדותיהן, ולכן בנאיהם דשלח זכר נגד נקבה, והבן: