בנין דוד א קצב

לי כל היסורין ע"כ הצילני נא מיד אחי מיד עשו שלא יגרום החטא שכבר נתכפר ע"י היסורין מהחרפה שהי' לי, והבן ונכון בס"ד: לח) הצילני נא וכו' והכני אם על בנים במדרש אב על בנים לא נאמר מכאן שיעקב אבינו לא מת, וכ"ל דהקדמונים ז"ל כ' דלכן לא ירא יעקב שמא יהרוג אותו דהי' מובטח מהקב"ה כי ישמור אותו, לכן ירא שמא יהרוג האם על הבכי דבשעת הבטחה הי' לבדו כמש"א במקלי עברתי את הירדן שלא הי' לו שום בני בית עכ"ד ולכאורה הי' לו לירא שמא יהרוג אותו ג"כ דיגרום החטא. אמנם הדבר נכון דהא מבואר בהקדמונים דה"ט דאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא דכל הנשמות הי' תלוית באדה"ר ונהנו כולם ונפגמו כל הנשמות ע"כ מוכרח גם הצדיק לחטוא עכ"ד א"כ לפי המבואר בס' הגלגולים הטעם דיעקב לא מת דאחז"ל דאין מיתה בלא חטא דאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא דכל הנשמות הי' תלוים באדה"ר שנהנו מעה"ד שאכל אבל יעקב הי' תלוי' בקנה של אדה"ר וכיון שאין הקנה נהנה ממאכל לא נפגם נשמתו ולא חטא כלל ע"כ לא מת ע"ש, א"כ ידע יעקב שלא חטא לכן אמר והכני אם על בנים דעל עצמו לא הי' ירא דהי' מובטח מהקב"ה דלא יגרום החטא דהא לא חטא כלל, וזש"א המדרש והכני אב על בנים לא נאמר יען כי הי' מובטח מהקב"ה שישמור אותו ולא יגרום החטא דהא לא חטא כלל דכשמתו הי' תלוי' בקנה של אדה"ר כנ"ל, מכאן דיעקב אבינו לא מת דהא אין מיתה בלא חטא והוא לא חטא כלל ע"כ לא מת כדברי הס' הגלגולים הנ"ל הבן ונכון בס"ד: לט) הצילני נא מיד אתי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים וכ"ל עפי"ד מרן הרי"ם ז"ל שיעקב אבינו אמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו שהי' ירא שלא יהי' עשו לנו לאח באהבה ואחוה בהגלות להרע את הנפש עכדה"ק והנה איתא בזוה"ק שמות ד"ה פתח ר"ש פומי' וז"ל כד חמא קב"ה וכו' אמר דילמא ח"ו יתערבון בשאר עממין וישתאר פגימותא בכלהו עלמין מה עביד קב"ה טלטל לכלהו מהכא להכא עד דנחתו למצרים למידר דייריהון בעם קשי קדל דתבזין נמוסיהון ומבזין להון לאתחתנא בהו ולאתערבא בהדייהו וחשיבו להון עבדון גוברין געלן בהון נוקבתא געלן בהון [מחזיקים אותם מיאוס ומאוס געלן להתחתן עמהם ועי"ז נשאר ישראל זרע כשר שלא יתערבו בהם] עד דאשתכלל כלא בזרעא קדישא וכו' וכד נפקו נפקו זכאין קדישי עכ"ל, הרי מבואר דעי"ז שלא הי' בנ"י בגלות עם אוה"ע באהבה ובחיבה ומכובדים בעיניהם לא יתחתנו זב"ז והנה מבואר בקדושין [סח ע"ב] בנך הבא מישראל קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה ע"ש וזש"א הצילני נא מיד אחי מיד עשו שלא יהי' עמנו כאח באהבה וחיבה ומכובדים בעיניו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני [שיכה אותי עי"ז שנהי' מכובדים בעיני עשו להתערב ולהתחתנא עמהם ויהי'] אם על בנים [שלא יהי' אב על הבנים רק ח"ו אם על הבנים שהרי בכך הבא מן הנכרית הרי הוא בנה ולא בנך] והבן ונכון בס"ד: מ) הצילני נא מיד אחי מיד עשו ופרש"י ז"ל מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע וצ"ב, ונ"ל דאחז"ל ברכות [ז ע"ב] מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בכו ופריך קינה לדוד מיבעי לי' ומשני שהי' דהמע"ה עצב שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי כיון דחזי דאבשלום הוא שמח דסתם ברא חייס על אביהו ותמהו הא ראה דוד שהולך אחריו להרגו ואינו חס עליו. ונודע בזה דהיע"ד לפ' הענין ותו"ד דיש ב' מיני עונשין הא' הבאין בדרך הטבע ואינם באים לכפר העון לזכות לעוה"ב והב' הבאים שלא בדרך הטבע והמה באים לכפר עון ולזכות לחי' עוה"ב, וזש"א דהי' עצב שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס א"כ הוא בדרך הטבע ולא יכפר עון. אבל כיון שראה שאבשלום הוא וברא חיים על אבוהי בדרך הטבע א"כ מה שרוצה אבשלום להורגו הוא חוץ לדרך הטבע והמה עונשין הבאים לכפר עון לזכות לחי' עוה"ב לכן מזמור לדוד שהי' שמח ודפח"ח א"כ לכאורה יקשה למה התפלל דאע"ה הצילני וכו' הא בדרך הטבע אח חייס על אחיו ואם אחיו עשו לא חייס המה עונשין הבאים לכפר עון לזכות לחי' עוה"ב אמנם הדבר נכון דעשו הי' רשע כ"כ שכבר יצא מדרך הטבע שלא נהג כלל כאח א"כ מה שרוצה כעת להרע הוא עפי"ד הטבע שכבר הורגל ברשעתו ועונשין כאלו אינם באים לכפר עון ע"כ ביקש הצילני וכו' וזש"א הצילני נא מיד אחי מיד עשו ופרש"י שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע, א"כ כבר הדרך הטבע הוא מושרש אצלו להרע לי ועונשין כאלו אינם באין לכפר לכן שפיר התפלל הצילני נא וכו' והבן ונכון בס"ד: מא) ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב ובמדרש ובת"י היטב בעוה"ז ואיטיב בעוה"ב, ונ"ל דאם יש להאבות בנים הגונים יש להאבות עוה"ז ועוה"ב לא כן ח"ו אם הבנים אינם הגונים אין להם לא עוה"ז