בנין דוד א קצ

אע"ג שהולכות לעשות רצון בוראה מת הצדיק גדול שהוא בעל בחירה כד' המהרש"א הנ"ל ונכון בס"ד: לג) הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו וכי ואתה אמרת היטב איטיב עמך ובמדרש היטב בעוה"ז איטיב בעוה"ב, ונ"ל דאיתא במדרש דכל היראה שהי' ליאע"ה מעשי הי' בשביל חטא איחר נדרו והנה איתא בר"ה [ז' ע"א] מוצא שפתיך זו עשה השמור זו לא תעשה והש"ס פריך למ"ל קרא תשמור הא כ' בהדיא לא תאחר לשלמי, ומשני דאיצטרך תרי קראי חד לאמר ולא אפריש דחייב בבל תאחר וחד לאפריש ולא אקריב וצריכא תרווייהו דאי אשמעינן אפריש ולא אקריב הו"א דוקא אפריש ולא אקריב הוא דעובר משא"כ אמר ולא אפריש דדיבור בעלמא הוא ולאו כלום הוא וכו' לכן איצטריך תרי קראי ובתוס' שם הקשו לר"ע דס"ל דהשמר דעשה עשה א"כ תשמור לא הוה ל"ת אלא עשה א"כ ליכא תרי קראי לאמר ולא אפריש ולאפריש ולא הקריב ע"ש. אמנם לר' יוחנן דס"ל במנחות [לו ע"ב] דהשמר דעשה לאו הוא [עי' שם בתוס'] שפיר כשמע מתרי קראי לא תאחר ותשמור לאמר ולא הפריש ואפריש ולא הקריב דעובר בבל תאחר, והנה אחז"ל דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו וכ' הרמב"ן ז"ל דנשמע דבדיבור אחד כאמרו דאל"כ איך החליף מרע"ה בדברי השי"ת שהוא אמר זכור את יום השבת לקדשו שהוא עשה והוא כתב במשנה אחרונה שמור את יום השבת לקדשו הלא שמור הוא לא תעשה, וכ' החזרתי דזה נכון למד"א השמר דעשה גם כן הוא לאו אבל למד"א השמר דעשה הוא עשה א"כ מנ"ל דבדיבור אחד נאמרו דהא י"ל דלא כאמרו בדיבור אחד והא דשינה מרע"ה לכתוב שמור במקום זכור כיון דאין נפמ"נ דשמור הוא ג"כ עשה ועי' מזה בעיר דוד לקדוש זקיני דברים נחמדים והנה איתא במדרש זכור מלפניו להוסיף מחול על הקודש קודם שבת ושמור מלאחריו להוסיף לאחר שבת וכ' זקיני הנ"ל ז"ל דכ"ז כשמע מדאמרינן דזכור ושמור בדיבור אחד כאמרו לומר להוסיף מחיל על הקודש ע"ש וכ' עוד שם דה"ט שהקב"ה נותן קצת שכר בעוה"ז להיטיב לצדיקים אע"ג דשכר מצוה הוא לעוה"ב, יען כי עוה"ז הוא חול ועוה"ב הוא קודש וכמו שמוסיפין מחול על הקודש הרי החול כקודש הוא לכן נותנים שכר גם בעוה"ז החול כי כקודש הוא ע"ש דפח"ח ולפי"ז מובן המקרא קודש הצילני כא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו בשביל החטא איחר נדרי, ולכאורה הי' מקום לומר דאמר ולא אפריש אינו עובר דליכא אלא חד קרא לא תאחר על אפריש ולא הקריב דהשמר דעשה הוא רק עשה כנ"ל א"כ לא חטא יעקב כלל דהוא רק אמר ולא אפריש, ולז"א יאע"ה ואתה אמרת היטב איטיב עמך ובמדרש בעה"ז ובעה"ב, א"כ מזה דמגיע שכר גם בעוה"ז עכצ"ל מטעם דמוסיפין מחול על הקודש כנ"ל, יען דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו והנה הא דס"ל דבדיבור אחד כאמרו משום דאמרינן דאם לא היו נאמרו בדיבור אחד לא הי' מרע"ה מחליף דברי השי"ת שאמר זכור שהוא עשה לכתוב שמור שהוא לאו דהשמר לעשה הוא לאו כנ"ל א"כ כיון דאמרינן דהשמר לעשה הוא לאו א"כ איכא תרי קראי לא תאחר ותשמור לרבות אם אמר ולא אפריש ג"כ עובר בבל תאחר כנ"ל, לכן אני מבקש הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו בשביל איחור נדרי, ודו"ק כי הדבר נכון בס"ד: לד) ולפי הנ"ל יל"פ המדרש עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד עבד זה דוד המלך שנאמר אכי עבדך, דמבואר לעיל דאי נימא דהשמר דעשה הוא עשה א"כ לא כשמע דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו [די"ל דהשי"ת אמר זכור ומרע"ה כ' שמור כיון שגם שמור הוא עשה כמו זכור כנ"ל וכיון דהשמר דעשה הוא רק עשה שוב אמרינן דאם אמר ולא אפריש אינו עובר בבל תאחר ולא עבר יאע"ה כלל במה שאיחר נדרו דהוא אמר ולא הפריש כנ"ל] ואי נימא דשמור וזכור לא כאמרו בדיבור אחד שוב אמרינן דנשים אינם חייבות בקידוש היום דהא דס"ל לר' אדא ב"א בשבועות [כ' ע"ב] דנשים חייבות בקה"י משום דס"ל דזכור ושמור בד"א נאמרו וכל שישנו בשמורה ישנו בזכירה כמבואר שם, והנה בעיר דוד הביא בשם הקדמונים דלכן הי' ראוי דוד המלך למלוכה אף שבא מרות המואביה דלא נאסרו רק הזכרים ולא הנשים וז"ל דעיקר חטא הי' שלא המתין עד הלילה ועשה קידוש על היין שסחטה לו חוה עוד ביום ומטעם זה לא מתה חוה מיד דנשים אינם מצווים על קידוש היום דהיינו טעמא גבי עמון ומואב זכרים אסורים ונשים מותרים דבנות לוט השקינו את אביהם יין ועוררו החטא של אדה"ר לכן הנשים מותרים מאחר שאינם מצווים על קידוש היום לכן הי' דוד ראוי למלוכה עכ"ד ע"ש, ומבואר שם ג"כ דכ"ז שלא הי' ליאע"ה שום רכוש לא הי' שום חשש שמא איחר נדרו ליתן מעשר דהא לא הי' לו כמו שאמר כי במקלי עברתי את הירדן, רק לאחר שהי' לו שור וחמור וכו' הי' יכול ליתן המעשר לקיים הנדר עשר אעשרנו לך לכן יש חשש איחר הנדר ולפי"ז יבואר המקראי קודש והמדרש הנ"ל עם לכן גרתי וברש"י ותרי"ג מצות שמרתי אע"ג ואחר עד עתה לקיים הנדר ליתן מעשר הגם ויהי לי שור