בנין דוד א יח

חיילותיו להרויח חודש. יפסיד כנגד זה שיהי' לו צינה ביום הכפורים ואם לא יעבר מפני הצינה, א"כ יפסיד כנגד זה חודש אחד מפני חיילותיו א"כ בטח כדת יעשה לכן הי' יכול משה לבוא לא"י לעבר השנים עכדפח"ח. והכה מבואר באות הקדום דמש"ה הי' יכול להיות משה כהן ומלך כיון דבשבילו נברא, העולם שלא כהנה מחטא אדה"ר ופטור מתפילין, לכן הי' יכול להיות כהן ומלך כנ"ל. ולפי"ז יתכן הסמיכות וימת משה וכו' בארץ מואב ולא בא לא"י, יען אשר עשה משה לעיני כל ישראל ואחז"ל ששיבר את הלוחות לכן לא בא לא"י, דאין לומר דמש"ה לא בא לא"י כי רצה לעבר השנים ואין מושיבין מלך בעיבור השנים, ז"א דהא הי' מלך וכהן ימלך יכהן יכול לעבר השנים כנ"ל וה"ט דהי' יכול להיות מלך יכהן כיון דלא נהנה מחטא עה"ד והראי' דהא בשבילי נברא העולם וזהו הסמיכות בראשית ברא וכו' דבשביל משה נברא העולם ע"כ צ"ל דמש"ה לא נכנס לא"י משום ששיבר את הלוחות ידי"ק: כ) עוי"ל הסמיכות עפי"ד הנ"ל דמש"ה מת משה רבינו בארץ מואב ולא בא לא"י, יען ששיבר את הלוחות ולא משום שרצה לעבר השנים דז"א דמשה הי' מלך וכהן יהי' יכול לעבר השנים כנ"ל והנה ראיתי לזקיני הגאון מופת דורו ז"ל בעיר דוד פ' ברכה שכ' דהא דמשה הי' מלך וכהן זה נכון אי נימא דהחמיר השי"ת בכבוד צדיקים יותר מכבודו, אבל א"כ דלא החמיר יש לומר דמשה לא הי' מלך וכהן דהא מבואר בש"ס הנ"ל דהשי"ת אמר למשה ואביה ירק ירק וכו' קו"ח לשכינה י"ד דרום אלא דאמרינן דדרו וזה נכון א"נ דלא החמיר השי"ת בכבוד צדיקים יותר מכבודו אבל א"נ דהחמיר בכבוד צדיקים יותר מכבודו א"כ ליכא קו"ח כלל כמובן ועכצ"ל כדבר הספרי דלא קאי הקו"ח על השכינה אלא קאי על משה שהי' מלך וכהן וממילא נשמע שהי' מלך וכהן יכ' שם דבר נחמד מאוד ע"ש דפח"ח. והביא ג"כ דברי היד יוסף דמשו"ה כתיב בראשית ברא א'. ולא כתיב אלקים ברא בראשית. דבראשית אמחז"ל בשביל משה שנקרא ראשית ברא וכו' ויען שהחמיר הקב"ה בכבוד צדיקים יותר מכבדו לכן הקדים שמו של משה לשמו של הקבר"ה עכ"ד. ולפי"ז יתכן הסמיכות וימת משה בארץ מואב משום אשר עשה משה ששיבר הלוחות כנ"ל ולא משום שהי' מלך לא בא לא"י. דז"א דהי' מלך וכהן והי' יכול לעבר השנים והראי' שהי' מלך וכהן אתא הסמיכות בראשית ברא א' ומה"ט נאמר תחילה בראשית משום שהחמיר השי"ת בכבוד צדיקים יותר מכבודו. א"כ ליכא למימר דקאי הקו"ח על השכינה דהא ליכא קו"ח. ועכצ"ל דקאי הקו"ח על משה כנ"ל והבן: כא) עוי"ל עפ"ד הילקוט הנ"ל באות ד' ה' דהשית אלפין לרמז דשית אלפי שנין הו"ע והכה אמרו חז"ל אשר עשה משה ששיבר הלוחות ואיתא בילקוט דלמד קו"ח מפסח, שהוא קדשים קלים דבן ככר לא יאכל בו התורה שהוא קדק"ד עאכו"כ ובעיר דוד העיר מזבחים [ק"א ע"ב] דאמרינן מד"כ מקדה"ק ומן הקדשים יאכל, אם מקדק"ד יאכל מק' קלים לא כש"כ, ומשני דהו"א דקדשים קלים חמירא דקדק"ד הותרו למשה שהי' זר שאכל מאיל המילאים ע"ש. א"כ האיך דן משה קו"ח מפסח, וכ' שם לתרץ דס"ל לה להילקוט דמשה כהן הי' ושפיר אכל מקדק"ד, ולעולם קדק"ד חמירא מקדק"ל ומבואר שם ג"כ ראי' שהי' משה כהן מדחי ק"כ שנים שהוא תרומתי של עולם אחד מחמישים דשית אלפי שנין הוה עלמא ומדכיתבו לו תרומתי של עולם. שממ"נ שהי' כהן ע"ש ולפי"ז א"ש הסמיכות אשר עשה וכו' ששיבר הלוחות מקו"ח מפסח. דקדק"ד חמירא מקדק"ל. והא דאכל מאיל המילואים יען שהי' כהן מדחי ק"כ שנים שהוא תרומתו ש"ע דשית אלפי שנים הוה עלמא. והראי' דבראשית יכו דאיכא שית אלפין לרמז דשית אלפין שנין הוה עלמא. והבן: כ"ב) עוי"ל לפי"ד הנ"ל דשפיר שיבר הלוחות מקו"ח מפסח שהי' כהן כנ"ל. ועפי"ד הילקוט הנ"ל בראשית וכו' השמים וכו' דאיכא שית אלפין והשמים חסר א' דאלף השביעי יהי' חרוב. ומבואר בשמנה לחמו עפי"ד הע"מ עה"פ והלא אהרן אחיך הלוי והלא כהן הי' אלא שנתגלגל בשמואל שהי' לו א"כ הקכ"ג שנים שחי אהרן והנ"ב שנים של שמואל הוא קע"ה שנים א"כ י"ל דניתנו התרומתו ש"ע. לאהרן אחד ממ' מז' אלפים דהוה עלמא. א"כ י"ל דמשה לא הי' כהן. אמנם דזה ניחא למד"א דשית א"ש הו"ע וב' אלפי חרוב. אבל למד"א דחד חריב א"א לומר דניתנו התרומה לאהרן. דהא האלף הז' הוא שמיטה ופטורה מתרומה כתחז"ל א"כ עכצ"ל דנתנו התרומה של עולם למשה שהי' כהן ע"ש, ולפי"ז מה נעים הסמיכות אשר עשה וכו' ששיבר הלוחות מקו"ח מפסח, שהיא קדק"ל התורה שהוא קדק"ד דחמירא לא כש"כ והא דאכל משה מקדק"ד יען שהי' כהן דלו נתנו תרומתו ש"ע והראי' בראשית וכו' השמים וכו' דאיכא שית אלפין והשמים חסר א' לרמז דשית אלפי שנין הו"ע וחד חרוב ולא תרי חרוב. א"כ א"א לומר דלאהרן ניתנו תרומתו של עולם, אלא ע"כ למשה ניתנו תרומתו ש"ע, ומוכח שהי' כהן כנ"ל, ודו"ק בכל הדברים הנ"ל כי נחמדים המה בס"ד.