בנין דוד א קפד

הק' ולכן עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא יפלא עשו איך אפשר לשמור המצות בבית לבן: טז) עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור ובמדרש שור זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו, וכ"ל ונקדים לפ' הפ' ויבא יסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו עשה לו כתונת פסים דתמוה למה לא ככתב מה הוא הדבה וגם רעה אל אביהם צ"ב ומה גם תיכף לסמיכה זו וישראל אהב וכו' וכי בשביל שהביא דבה אהב לו יותר מכל בניו וכ"ל להסביר ענין הבכורה מפני מה אמרה תורה דבכור נוטל פי שנים וגם לכבדו ביותר מכל בניו כש"כ הרמב"ן ז"ל עה"פ כה תאמרון ע"ש הלא מחוק השכל הי' צריך להיות להיפך כידוע שיצר לב האדם רע מנעוריו וקשה מאד לקדש עצמו יכוין בעת הזיוג בלתי לד' לבדו וקרא צוות הן בעון חוללתי וכו' ומעשה אבות ירשו בנים להיות נולדים בחסרונות לא כן בזקנותו שכבר תש כח היצה"ר ממנו ונשקט רתיחת דמי ויכול לקדש עצמו בשעת הזיוג ובטח יולד מזיוג כזה בן יקר, כמי שפירשו יפה כח הבן מכח האב ר"ל ע"י כח האב יפה כח הבן. א"כ הי' מהראו שבן זקונים הוא דהי' הבכור ליטול פי שנים ולכל מילי אמנם כשנעמוק בהענין יצא הדבר לאורו של תורה גם עפ"י שכל האנושי כמשאחז"ל לפום צערא אגרא ואם האדם מקדש עצמו עוד בנעורותיו והוא מכוון בעת הזיוג לשם שמים יפה כחו יותר מאם הי' מקדש עצמו לעת זקנותו, ולכן רצה הקב"ה שיקדש אדם א"ע עוד בימי נעוריו ע"כ בדין היא כי הבן הנולד ראשון היא יהי' הנכבד מכל אחיו ולו משפט הבכורה כמו שאמר כ"ק דו"ז אדמו"ר הגה"ק משינאווא ז"ל לפ' הזמר בעבד להין כתרין במילין יקירין ר"ל דבענינא שקשה לאדם לעבוד השי"ת ועכ"ז עושה הענין אזי כ"כ נחשב לפני השי"ת לעשות לו מהמצוה הלז כתר לראשו ודפח"ח והנה השבטים ראו כי המה עשרה ויוסף האחד עשר הבן זקינים ואביו מכבדו ביתרת הכבוד ולהחזיקו לבכור לעשות לו כתונת פתים שהי' אז לבוש הבכור כמש"כ הכלי יקר שם ע"כ אמרי השבטים שכל זה גרם מפני שנולד לזקוניו ואם כן הי' זה ח"ו סימן רע ליעקב לומר עליו כי לעת נעוריו לא הי' כחו יפה כמו לעת זקנותו, וזש"א הכתוב ויבא יוסף את דבתם ר"ל הדבה שלהם אשר הוא רעה אל אביהם שהי' מראה ח"ו סימן רע לאביהם. ומה הי' הדבה ע"ז אמר הרי וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים זה בעצמו הי' הדבה באמרם דלכן אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו יען שנולד בזקנותו ולזה עשה לו כתונת פסים לבוש הבכור יען שהוא הבכור, אמנם באמת חלילה לחשוב כזאת על יעקב אבינו מבחר האבות והא דעשה את יוסף לבכור מבואר הטעם בזוה"ק דהי' בכור במחשבה שחשב יעקב על לאה שהוא רחל, ומבואר בהאר"י הק' ובתורת חיים ז"ל כי בצדיקים היותר גדילים הקב"ה מתנהג עמהם כפי המחשבה ולא כפי המעשה, א"כ אדרבה נמצא כי לפי גודל יקרת ערכו של יעקב אבינו הי' דוקא יוסף הבכור ולא כמו שחשבו השבטים כי לעת זקנותו הי' יפה כחו מעת שנולדו השבטים בנעוריו וראי' לזה דהא חזינן דגם בימי נעוריו קודם שנולדו הבנים יהי' בבית לבן הרשע כבר שמר כל התרי"ג מצות א"כ הי' בתכלית השלימות וזש"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ויהי לי שור זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו כלומר זה שהי' יוסף הבכור לא הי' כמו שאמרו השבטים שסימן רע הוא לו אדרבה הדר לו ליעקב להדר ולתפארה כי לכן הי' יוסף הבכור כי הקב"ה התנהג עמו כפי המחשבה יען היותו צדיק גדול ידו"ק, וב"ה הוא דבר נחמד: יז) עם לבן גרתי וכו' ויהי לי שור וחמור ופרש"י גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים ונ"ל עפי"ד התפ"י הובא באך פ"ת ז"ל דלכן משלם הקב"ה לצדיקים שכר מצוה בעוה"ב ובעד עבירה בעוה"ז ואצל רשעים להיפך בעד המצוה השכר בעוה"ז ובעד עבירה בעוה"ב דצדיקים עושים המצות באמת ובלב שלם ע"כ משלמים בעוה"ב עולם האמת אבל העבירות אינם עושים באמת משלמים בעוה"ז עולם השקר ל"כ הרשעים העבירות עושים באמת ובלב שלם ע"כ משלמים בעוה"ב עולם האמת אבל המצות אינם עושים בלב שלם רק לפנים ע"כ משלמים להם בעוה"ז ודפח"ח והכה מפרשים שהתנצל ואע"ה ואמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים רצ"ל לעשות המצוה באמת בכל לב כמו שעושה לבן העבירה בכל לב עכ"ד, וזש"א יאע"ה ברב ענוה עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי אבל לא למדתי ממעשיו הרעים לעשות באמת ובלב שלום ולכן ויהי לי שור וחמור וכו' ליתן לי השכר בעוה"ז ולא בעוה"ב, והבן: יח) ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה במדרש ברכות לראש צדיק זה יעקב ופי רשעים יכסה זה עשו, ונ"ל דאיתא במד"ת ויהי לי שור וחמור וכו' וכי הי' ליעקב אלא שור אחד וחמור אחד אלא הצדיקים ממעטים את עצמם וי"ל הטעם דאחז"ל חגיגה [ט עב] יאי עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא, ומפרשים כי הברזא סומקא יא לסוסיא דוקא בעוברת עם רוכבו בשוק להראות תפארתו להעם, אבל לא יאי הברזא סומקא לסוסיא בעומדו בדיר שהסוסים