בנין דוד א קפג

בנים מיוסף ע"ש, וזש"א עם לבן גרתי ואחר עד עתה ותרי"ג מצות שמרתי דלכן אחרתי עד כה כדי שלא לעבור על איסור ב' אחיות דאין אני נקרא אל דאין אני מבחר האבות, והא דכ' יעקב אשר פדה את אברהם היינו מצער גידול בנים מיוסף, וזהו שאמר ויהי לי שור זה יוסף, והבן: יג) ולפי הנ"ל יל"פ המדרש הנ"ל באופן אחר דאיתא במדרש הובא בז"ב שעשו בא על יעקב בחטא שנתאחר בבית לבן בחו"ל ולא ישב בא"י והוא ישב בא"י ע"ש, אמנם י"ל לפימש"כ זקיני הגאון בעיר דוד ז"ל אות של"ה עפי"ד הרמב"ן ז"ל דיאע"ה לא נצטווה כלל לשמור את התורה כי האי למען אשר יצוה את בניו קאי על יצחק ולא על יעקב למד"א דבני בנים אינם בכלל בנים ע"ש דפח"ח א"כ הא דנתאחר יעקב בחו"ל לא לחטא יחשב, אולם הלא אחז"ל יעקב אשר פדה את אברהם שפדאו מכבשן האש וה"ט דברא מזכה אבא כמבואר בנחלת בנימין מצוה א', א"כ כשמע מזה דבני בנים הרי הם כבנים אמנם א"ש לר"י דס"ל דקרא אשר פדה וכו' שפדאו מצער גידול בנים כנ"ל א"כ לא נשמע כלל דבני בנים הרי הם כבנים, והכה בתוס' הקשו הא רבו בנים אינו צער אלא שמחה ותי' שהי' צער גידול בנים מיוסף כנ"ל, וזש"א עם לבן גרתי ואחר עד עתה שאין אני מצווה לשמור את התורה דבני בנים אינם כבנים וקרא אשר פדה וכו' אתא שפדאו מצער גידול בנים שהי' מיוסף כנ"ל, וזש"א ויהי לי שור שור זה יוסף א"כ י"ל דקרא אשר פדה וכו' לומר אשר פדאו מצער גידול בנים מיוסף ונכון בס"ד: יד) כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי וכו', וכ"ל דהכה הרמב"ן ז"ל כ' כי הכבוד שהי' יעקב עושה לעשו לאמר אדוני ועבדך בעבור כי המנהג בצעיר לתת כבוד אל הבכור והנה יעקב לקח את בכורתו ועשו שוטם אותי עי"ז ועתה הי' מראה לו כאלו אין המכירה ההוא אצלו כלום להוציא את השטמה מלבו ע"ש. ונ"ל לומר הטעם דהמכירה לא הי' מועיל דבבכורה יש ב' ענינים א) שיטול הבכור פי שנים ב) לענין הכבוד המגיע לבכור ולענין ליטול פי שנים לא מהני הקנין דהוה דשלבל"ע כמו שמבואר בראשונים א"כ ה"ה לענין הכבוד אע"ג דהוה דשבל"ע מ"ת לא מועיל דהוה כקני את וחמור דלא קנה כלום, והנה מבואר באב"ע דיצחק אבינו נתרושש וא"כ לא הי' שום ירושה אלא ירושת א"י, וא"כ אי נימא דא"י מוחזקת לנו מאברהם והי' קנין הבכורה לקנות גם חלק פי שנים דלא הוה ראוי ומ"מ לא הי' מועיל דהוה דשלבל"ע א"כ לא מועיל הקנין גם לענין כבוד דהוה כקני את וחמור, אבל א"כ דאין א"י מוחזקת א"כ הוה ראוי ולא הי' הקנין כלל על הירושה אלא לקנות הבכורה לענין כבוד, א"כ מהני הקנין דהכבוד הוה דשבל"ע, והנה בארץ חמדה כ' לפ' עם לבן גרתי כי חשב יעקב כי כבר השלים חוק הגירות של הארבע מאות שנים כי ליעקב היו עמו י"ח כתות מלאכים כש"כ במדרש שסבלו עמו גירות בהיותו בבית לבן וגם השכינה היתה שורה עמו הרי עשרים כתות סבלו עמו גלות עשרים שנה צא וחשב עשרים פעם עשרים הרי ד' מאות שנה וזש"א גרתי שנשלם על ידי הגירות ע"ש והנה הקדמונים ז"ל הקשו האיך הי' הקב"ה משרה שכינתו על יחזקאל בחו"ל הא אין השכינה שורה בחו"ל ותירצו דכיון דכבר השרה שכינתו עליו בהיותו בא"י שוב שורה השכינה אף בחו"ל, א"כ עכצ"ל הא דהשרה הקב"ה השכינה על יעקב אבינו בחו"ל בבית לבן כנ"ל יען שכבר השרה שכינתו עליו בהיותו עוד בא"י, וכבר כתבו הקדמונים דהא דהי' לארץ כנען דין א"י דוקא אי אמרינן דא"י מוחזקת אבל א"כ דאיכה מוחזקת אין לה דין א"י ולפי"ז יבואר הפ' כה תאמרון לאדוני לעשי כה אמר עבדך יעקב להסיר השטמה בהראותו שעשו הוא הבכור לענין הכבוד דלא הועיל הקנין דהוה כקני את וחמור דלא הוה ראוי דא"י מוחזקת לנו מאברהם כנ"ל, ולראי' כי א"י מוחזקת אמר עם לבן גרתי שנשלם הגירות ד' מאות שנים יען דגם השכינה היתה עמי בחו"ל יען שכבר שרתה עלי בא"י דיש לארץ כנען דין א"י דמוחזקת לנו מאברהם, ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון: ט) כה תאמרון וכו' כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ופרש"י ותרי"ג מצות שמרתי, ונ"ל דאחז"ל כ"מ שנאמר כה אינו אלא בלשון הקודש וי"ל [ובפשיטות י"ל שאמר להם שיאמרו דברי יעקב שאמר בלה"ק כי אם יאמר בלשון אחר תיבת גרתי א"כ יופסד הרמז של גרתי היא תרי"ג ושוב ראיתי שכ"כ בתפ"י] עפיד"ק זקיני התב"ש ז"ל לפ' מחז"ל סנהדרין [לה ע"ב] אדם הראשון בלשון ארמי סיפר דאחז"ל חגיגה [טז ע"ב] בשלשה דברים אדם דומה למלה"ש ובשלשה דומה לבהמה יש בו דעת קונו הולך בקומה זקופה ומדבר בלשון הקודש כמלה"ש, אוכל ושותה פרה ורבה ומת כבהמה שלא להטיל קנאה בין הנבראים, א"כ קודם שנגזר עליו מיתה והי' דומה לבהמה בב' דברים הי' דומה למלה"ש ג"כ בב' דברים והי' אסור לו לדבר בלשה"ק לכן בלשון ארמי סיפר היינו קודם לחטא ודפח"ח א"כ ע"י שמדבר האדם בלשה"ק יתעורר כי עתיד למות ועי"ז ישמור נפשו מלחטוא כמחז"ל [עי' מזה לעיל כח ע"ט] וזה שאמר כה אמר עבדך יעקב שמדבר בלשון