בנין דוד א יז

רק עצמותיו, ומשה רצה לכנס בחייו כמבואר במדרש דרצה לכנס למען יקיים מצות התלויות בארץ. ואנן אמרינן דיו כמו שלא נכנס יוסף בחייו כמ"כ לא נכנס משה רבינו ע"ה ע"ש. והנה בהא דשיבר משה הלוחות מבואר בשבת [פ"ז ע"א] ויבמות [ס"ב ע"א] שדן קו"ח מה פסח שהיא מצוה אחת אמרה תורה וכל בן ככר לא יאכל בו התורה כולה וישראל מומרים עאכו"כ ע"ש ובמהרש"א שם הקשה בשם פענח רזא דנימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ובפסח קיימ"ל דאם שחט למולים ולערלים כשר א"כ ה"ה הכא הרי הי' בישראל שבט לוי שלא טעו בעגל, (וע"ש שכתב לתרץ דהא דשחט למולים ולערלים דכשר היינו בערל שמתו אחיו מחמת מילה דלבו לשמים, אבל למולים ולבני כח פסול אמנם במנחת חינוך מצוה י"ג כתב דכשר והמפורשים האריכו בזה ואכמ"ל) אמנם הדבר נכון לפי"ד הילקוט שמה שאמר משה ואשברה לעיניהם שבאמת לא שיבר הלוחות רק שיברם ע"י אחוזת עינים שנדמה לעיניהם שנשברו ע"ש. ולפי"ז י"ל שפיר דה"ט של הילקוט שמשה לא שיבר הלוחות דליכא קו"ח מפסח דהא אמרינן דיו כדברי הפענח רזא הנ"ל. ונשברו רק ע"י אחוזת עינים והנה הא דאמרינן דיו ילפינן בש"ס זבחים [ס"ט ע"ב] ובכמה מקומות מקרא ויאמר ד' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וכו' קו"ח לשכינה י"ד ימים אלא אמרינן דיו ודי שבעת ימים ע"ש. אבל בספרי בתוספתא הובא בתוס' בבא בתרא [קי"א ע"א] ד"ה קו"ח דהקו"ח לא הי' להשכינה שתהי' י"ד ימים אלא הקו"ח הי' למשה שהי' מלך וכהן גדול ששימש בשבעת ימי המילואים שיהי' י"ד ימים אלא אמרינן דיו עש"ה, והנה בנחלת יעקב הקדמון פ' ברכה הקשה איך הי' משה כהן ומלך הא קיימ"ל דאין מושחין כהונה למלכים, וכתב שם לתרץ דהדבר נכון לפי"ד ז' המהרש"א ז"ל קידושין [ס"ו ע"א] דמשו"ה אי אפשר לכהן להיות מלך דהא מקום יש בראש להניח שני תפילין ומלך צריך להלבוש כתר מלכות בראשו ויש לו מקום עוד להניח תפילין וכמו כן כהן גדול צריך להלביש הציץ כזר הקודש בראשו ויש לו ג"כ עוד מקום להניח תפילין, לא כן אם יהי' מלך וכהן וישא על ראשו הכתר והציץ לא יהי' לו מקום על התפילין וה"ט דאין מושחין כהונה למלכים ע"ש וכ"ז בכל האנשים אבל משה רבינו ע"ה שבשבילו נברא העולם כמבואר במדרש בראשית ברא וכו' בשביל משה שנקרא ראשית, וה"ט דכל הנבראים שנתהוו מאדם הראשון נהנו מאכילת עץ הדעת שאכל אדם הראשון אבל משה רבינו ע"ה הי' מהקנה של אדם הראשון ולא נהנה מאכילת עץ הדעת שאכל אדה"ר ולא חטא בעץ הדעת ע"כ בשבילו נברא העולם, ונודע דתפילין הוא לתקן חטא עץ הדעת שאכל אדה"ר, וכיון שמשה לא חטא ע"כ לא הי' צריך להניח תפילין ושפיר הי' יכול להיות כהן ומלך, [ובמקום אחר כתבתי שמשה רבינו ע"ה הי' יכול להניח תפילין ואכמ"ל] ע"ש שכ' בזה דבר נחמד מאוד, ולפי"ז מה נעים לפרש הפסוקים והסמיכות הנ"ל. וימת שם משה וכו' בארץ מואב א"כ כיון שלא בא לארץ ישראל כשמע מזה דאמרינן דיו דהא שלחו ד' להוציא בצ"י מארץ מצרים א"כ איכא קו"ח מיוסף שנכנס לא"י אלא ע"כ צ"ל דאמרינן דיו כדברי הברכת שמואל הנ"ל וא"כ דאמרינן דיו לא הי' למשה לשבור הלוחות דליכא קו"ח תפסת דהא אמרינן דיו כדברי הפנעח רזא המובא במהרש"א הנ"ל א"כ אשר עשה משה ואחז"ל ששיבר הלוחות יקשה לן אמאי שיבר אותם ולזאת אמרה התוה"ק אשר עשה משה היינו מה ששיבר הלוחות לעיני כל ישראל דבאמת לא שיבר אותם כלל רק כדברי הילקוט הנ"ל ואשברם לעיניהם שהי' נדמה לעיניהם שנשברו ולא ששיבר אותם באמת דהא אמרינן דיו כנ"ל, והא דאמרינן קו"ח ודיו ילפינן לפי"ד הספרי מאביה ירק ירק בפניה שהי' משה כהן ומלך כנ"ל, ומשו"ה הי יכול להיות כהן ומלך שלא חטא בעץ הדעת שאכל אדה"ר שהי' מן הקנה ולא נהנה מעץ הדעת ופטור מתפילין כנ"ל א"כ שפיר הי' יכול להיות מלך וכהן ולילך בכתר מלכותו ובציץ שעל ראשו והראי' שלא הי' בחטא אדה"ר שלא נהנה מעה"ד, אתא הסמיכות בראשית ברא א' וכו' דבשביל משה שנקרא ראשית נברא העולם דה"ט דבשבילו נברא העולם שלא חטא בחטא אדה"ר כנ"ל ושפיר ילפינן דיו ומשו"ה מת משה בארץ מואב והלוחות נשברו רק לעיני כל ישראל היינו למראות עיניהם אבל באמת לא נשברו והבן: יט) עוי"ל הסמיכות וימת משה וכו' בארץ מואב וכו' אשר עשה לעיני כל ישראל בראשית, דאיתא בלקט יוסף ע' משה אות ליד דמש"ה מת משה רבינו בארץ מואב ולא בא לארץ ישראל משום ששיבר את הלוחות ע"ש. ואיתא במגלה עמוקות לזקיני ז"ל דמשו"ה לא בא משה לא"י שרצה לעבר השנים וזהו שאמר אעברה כא ר"ל לעבר השנים ויען כי הי' מלך ואין מושיבין למלך בעיבור השנים משום חיילותיו שירצה שישתכר חודש, כמבואר בסנהדרין י"ח ע"ב] ע"ש. לכן לא נכנס לא"י ומבואר שם דה"ה דאין מושיבין כהן גדול בעיבור השנה משום צינה שלא ירצה לעבר השנה שלא יהי' לו צינה ביוה"כ ע"ש ואיתא בשם זקיני הגאון הרבי ר' ליב מקראקא ז"ל דכיון שהי' משה מלך וכהן א"כ מותר לו לעבר השנים וממנ"פ יעשה כדינו דאם יעבר השנה מפני