בנין דוד א קעח

השם לא יחל עכ"ל, ולפי"ז א"ש הסמיכות אלה תעשו לד' במועדיכם וכו' להקריב מספר תק"ן קרבנות הנאמרים למעלה לתקן על ששלח יעקב לעשו תק"ן בהמות לדורן דירא ממנו בשביל שאיחר נדרו דסבר יאע"ה דקודם מ"ת גם ב"כ מצווה על הנדר, ולראי' דב"כ מצווה על הנדר קודם מ"ת, אתא הסמיכות איש כי ידור כדר לד' לא יחל דברו דנשמע מדכ' לד' דנדר חל לבטל המצוה כנ"ל ול"א עדל"ת דנדר הוה ל"ת דלפני הדיבר דהי' שייך בב"נ כנ"ל ודו"ק כי הוא דבר נחמד בס"ד: ע) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק ויזבח יעקב זבח ופרש"י למשתה, ונ"ל עפי"ד כ"ק תוחז"ל בי"מ פ' צו דמזה ששוחטין בהמה למאכל צריכין ליקח קו"ח דכמו הבהמה שהוא פחות משתעבדת להנכבד להאדם כש"כ האדם להקב"ה וזהו ענין הקרבנות [עי' לקמן אוה ע"א מזה], והנה גם ממצות מורא אביו השתעבדת בן להאב יש ליקח ג"כ קו"ח דמה האב שלא ברא אלא הגוף יש השתעבדת בן להאב כש"כ להקב"ה שברא גם הנשמה וגמלו כ"ט אבל יותר יש ללמוד השתעבדת האדם להקב"ה מהשתעבדת הבהמה לאדם אע"ג שלא ברא האדם אף הגוף לבהמה והכה בכלי יקר כ' לפ' וישבע יעקב בפחד אביו שנשבע במצות מורא אביו כיון שעכשיו הלך לאביו לקיים מצוה זו ע"כ נזכר במצוה זו ונשבע בה ע"ש, ולפי"ז מובן ההמשך וישבע יעקב בפחד אביו דנזכר במצות מורא אביו א"כ נזכר ג"כ ללמוד השתעבדות להקב"ה כנ"ל, ע"כ ויזבח יעקב זבח ופרש"י למשתה דעוד יותר יש ללמוד השתעבדת להקב"ה מזה ששוחטין בהמה למאכל כנ"ל: עא) ולפי"ד הי"מ הנ"ל יש לבאר דברי הש"ס נדרים [לו ע"א] תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים הא שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול אי אמרת בשלמא שלוחי דשמיא הוו היינו שפיגולן פיגול אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו אמאי פיגולן פיגול לימא שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי אמרי שאני גבי פיגול דאמר קרא המקריב אותו לא יחשב לו פיגול יהי' [גירסת הרא"ש ז"ל] ותירוץ הש"ס צ"ב וכ"ל דהנה כ"ק מוחז"ל בי"מ פ' צו כ' לפ' הפ' ואם האכל יאכל מבשר זבח השלמים ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו פיגול יהי', ותו"ד דיש להפליא למה תצא מלפני הכהנים עובדי השם לחשוב מחשבה שאינה ראוי' לפגל הזבח, אמנם הענין הוא דתכלית הקרבן שיעשו הבעלים לעצמם חשבון מה זה שבשביל שחטאתי ישחט הבהמה תמורת ובודאי אין זה כי אם השתעבדת הפחות הבהמה להנכבד האדם ומזה יבוא החוטא ליקח קו"ח לעצמו איך עאכו"כ ראוי לאדם הפחות. להשתעבד להנכבד הקב"ה שבראו וגמלו נ"ס ועי"ז יעשה תשובה, אבל אם הבעלים לא עשו את החשבון הנ"ל א"כ הי' הבאת הקרבן למגן לכן מאת ד' נסתבבה סיבה שיחשוב הכהן מחשבה פגולה שיהי' כפסול הקרבן, וזש"א ואם האכל יאכל ביום השלישי כפ' רש"י שמחשב לאכלו ביום השלישי לא ירצה, ושלא תקשה לך איך יצוייר מחשבה פגולה כזו בכהני ד' ע"ז אמר כמישב שאין האשמה מהכהן רק מהבעלים יען המקריב אותו ר"ל הבעלים לא יחשב לו לא עשו החשבון הנ"ל לכך פיגול יהי' ודפח"ח ושפ"י, ולפי"ז יבואר ד' הש"ס על נכון דהש"ס פריך לה שיאמרו הבעלים להכהן לתקוני שויתיך ולא לעוותי ואמאי פיגולן פיגול, ולזה משני לה הש"ס שאני גבי פיגול דאחר קרא המקריב אותו לא יחשב לו פיגול יהי', א"כ לא הי' החסרון מהכהנים אלא מהבעלים שלא עשו החשבון לכן אין יכולים לומר שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי דהא החסרון שנתפגל הקרבן הי' מצד הבעלים ולא מצד הכהן כנ"ל, ודו"ק והוא דבר נחמד בס"ד: וישלח א) וישלח יעקב מלאכים וכו' ומה כתיב למעלה ויקרא שם המקום ההוא מחנים וברש"י שתי מחנות, ונ"ל עפי"ד הבגדי אהרן לפ' המדרש כמה מלאכים הי' עם יעקב מ"ד אלפים. ותו"ד דמחנה השכינה הק' של מלאכים המה כ"ב אלף כמש"כ רכב אלקים רבותים אלפי שני רבבות ושני אלפים והוא כ"ב אלף והמה שרביטו של מלך ויען שיעקב נקרא ג"כ אל ומשמש בשרביטו של מלך שלח לו הקב"ה ג"כ מחנה של מלאכים שהוא כ"ב אלף וכיון דגם השכינה היתה שם כש"כ בזוה"ק א"כ הי' כ"ב אלף מחנה השכינה וכ"ב מחנה של יעקב והיו מ"ד אלף מלאכים, וזש"א ויקרא שם המקום ההוא מחנים שהי' ב' מחנות מלאכים מחנה השכינה ומחנה יעקב אבינו שוה בשוה שכל מחנה הוא של כ"ב אלף ולכן שפיר אמרו במדרש שהי' שם מ"ד אלף מלאכים ע"ש דפח"ח והכה המפורשים הקשו איך השתמש יעקב אבינו עם המלאכים לשלוח לעשו הא המה שרביטו של מלך ואין משמשין בשרביטו של מלך, אמנם לפי"ד חז"ל דיעקב נקרא אל א"כ שפיר הי' משמש בשרביטו של מלך לשלוח מלאכים וזש"א ויקרא שם המקום ההוא מחנים וברש"י שתי מחנות שהיו שם מחנה השכינה ומחכה של יעקב דכל מחנה הוא כ"ב אלף דכיון דיעקב נקרא אל הי' לו ג"כ