בנין דוד א קעז

אוכל לקום יש לכו תקומה במשפט: סו) ויקרא לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד ויאמר לבן וכו' ע"כ קרא שמו גלעד ונ"ב מדוע מתחלה קרא יגר שהדותא ואח"כ גלעד, ונ"ל דאיתא במדרש לבן הרמאי אמר יגר שהדותא יעקב איש תם אמר גלעד, וראיתי בשם גדול א' לפ' דאיתא דלא הי' כוונתם שהגל יהי' העד רק המלאך הממונה על הגל יהי' העד וידוע דהמלאכים אינם מבינים לשון ארמי לכן לבן שהי' רמאי אמר יגר שהדותא לשון ארמי שלא יהי' המלאך עד אבל יעקב שהי' איש תם אמר גלעד שיהי' המלאך העד ני לא רצה לרמאות ודפח"ח, ע"כ לאחר שאמר יעקב גלעד א"כ יהי' המלאך עד ולא הועיל לבן במה שאמר יגר שהדותא לכן אמר בעצמו ג"כ גלעד: סז) ויאמר לבן ליעקב וכו' עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה וכו' וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, וכ' בכלי יקר וז"ל וישבע בפחד וכו' נשבע במורא אביו כי זה הי' מצוה חביבה עליו ור"ל שנשבע במצות מורא אביו עכ"ל, ונ"ל דבעקידה מדקדק מדוע מתחלה בהעברתו נקט רק הגל ובהעברת יעקב נקט שניהם את הגל הזה ואת המצבה, וכ' הגאון מברעזאן ז"ל בתכלת מרדכי לת' עפי"ד הרמב"ם ז"ל פ"ט ממלכים דב"נ נהרג ונידון בעד אחד אבל בישראל בעינן ב' עדים ולכן אצל עצמו הספיק לבן בהעברת הגל שיהי' עד דמועיל ג"כ ע"א אבל אבל יעקב שהחזיק אותו לישראל נקט שניהם הגל והמצבה שיהיו ב' עדים ודפח"ח, והנה מבואר בירושלמי נזיר פ"ט ה"א ובילקוט מטות מדכ' אל ראשי המטות לבנ"י לאמר איש וכו' או השבע שבועה לא יחל דברו ישראל בבל יחל ואין עכו"ם בבל יחל ע"ש ובמל"מ ה' מלכים פ"ט, א"כ מבואר דבב"נ לא שייך כלל שבועה, אמנם היטב אשר דיבר הפני"פ ז"ל פ' מטות דהא דאמרינן דאין ב"כ בבל יחל זה הוא לאחר שניתנה התורה ונתמעטו מקרא לבני ישראל ולא ב"נ אבל קודם מתן תורה הי' שייך שבועה ונדר גם אצל ב"נ דסתם נדר ושבועה הוא בשם ונשבע ונדר בחיי המלך ממלה"מ הקב"ה א"כ אם עובר על השבועה הוי כמברך את השם וברכת השם הוא מז' מצות שנצטוו ב"כ כמשאחז"ל ויצו ד' זו ברכת ד' עכדפח"ח [עי' לעיל פ' וירא אות ע"ה מזה] ויצא לנו לפי"ז דאם לבן הי' סובר דיש ליעקב דין ב"נ לא הי' יכול יעקב לשבע בפחד אביו במצות מורא אביו כדברי הכלי יקר הנ"ל אלא הי' מוכרח לשבע בשם בחיי המלך שיהי' חל השבועה גם בב"נ דאם יעבור על השבועה יהי' ח"ו כמברך את השם אבל אי נימא דסבר לבן שיש ליעקב דין ישראל הי' יכול לשבע בפחד אביו במצות מורא אביו וזש"א ויאמר לבן ליעקב וכו' עד הגל וכו' אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת, א"כ מזה דאמר אצל יעקב שניהם הגל והמצבה גילה לבן דעתו דסובר דיש ליעקב דין ישראל ע"כ לא די בעד אחד אלא בעינן ב' עדים כנ"ל, ולז"א וישבע יעקב בפחד אביו יצחק במצות מורא אביו כדברי הכלי יקר הנ"ל דלא הי' צריך לשבע בחיי המלך הקב"ה דהא יש לו דין ישראל כנ"ל, ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: סח) ובפשיטות י"ל לפי"ד הת"מ הנ"ל, דסבר לבן דיעקב יש לו דין ישראל ע"כ צריך ב' עדים, ולפי"ד הירושלמי הנ"ל דבב"נ לא שייך שבועה, וזש"א ויאמר לבן וכו' הגל הזה ואת המצבה הזאת א"כ ידע לבן דיש לו דין ישראל לכן וישבע יעקב וכו', דאי הי' סובר לבן דיש ליעקב דין ב"נ לא הי' כשבע יעקב לו דלא הי' הועיל עם השבועה לפי דעתו של לבן, אבל כיון שלבן סבר ג"כ דיש לו ליעקב דין ישראל ע"כ כשבע לו: סט) ולפי"ד הפני"פ הנ"ל דקודם מתן תורה הי' ב"נ מצווה על הנדר ושבועה כיון שנדר או נשבע בחיי המלך הוי בכלל מברך השם שהוא מז' מצות, נ"ל לבאר הסמיכות מפ' פינחס לפ' מטות דמסיימת אלה תעשו לד' במועדיכם וכו' איש כי ידור נדר לד' וכו' לא יחל דברו, דהנה איתא בחסד לאברהם הקדמון ז"ל הובא בנחלת בנימן מצוה ג' דלכן נתחייבו בני ישראל להקריב תק"ן בהמות למוספין בשנה כדי לתקן על אשר שלח יעקב אבינו לעשו לדורן תק"ן בהמות ע"ש, ואיתא במדרש דלכן שלח לו דורן דירא ממנו שמא יגרום החטא שאיחר נדרו ע"ש, ולכאורה יקשה א"נ דהי' לו ליעקב אבינו דין ב"נ הא לשיטת הירושלמי הנ"ל דב"כ אינו מצווה על כדר א"כ ממילא ליכא איסור איחר נדר, אמנם לפי"ד הפני"פ הנ"ל א"ש דהא קודם מתן תורה גם ב"כ מצווה על הנדר והנה הפני"פ הביא ראי' לדבריו מהא דאמרינן בנדרים [טז ע"ב] שנדר חל לבטל את המצוה כגון שאמר קונם סוכה שאני ישן לולב שאני נוטל ע"ש, הרי יקשה קו' הרשב"א ז"ל נימא עדל"ת ועכצ"ל דקודם מ"ת הי' ב"נ מצווה על נדר, ע"כ ל"א עשה דסוכה ולולב דלאחר הדיבור ידחה הל"ת דנדר דחמיר שהי' שייך עוד קודם הדיבור ע"ש, והנה בנדרים שם ילפינן דנדר חל לבטל את המצוה מדכ' איש כי ידור נדר לד' לא יחל דברו ובר"ן ז"ל וז"ל לד' וכו' אפילו יש בנדרו בטול מצות