בנין דוד א קעו

סג) ויאמר אליו לבן וכו' כחשתי ויברכני ד' בגלליך ונ"ל עפי"ד האור יקרות לפ' הסמיכות בפ' משפטים מכשפה לא תחיה כל השוכב עם בהמה מות יומת, דברש"י הקשה למה לא נאמר מכשף לא תחיה, וכ' לת' דאיתא בספרי קבלה דמכשף זכר נעשה ע"י שבא על בהמה ומכשפה נעשה ע"י רובו דם נדה, וזש"א מכשפה לא תחיה ואי דיקשה לך אמאי לא נאמר מכשף ל"ת ולז"א לתרץ דהא מכשף לא נעשה אלא ע"י שבא על בהמה א"כ בלא"ה מגיע לו מיתה דכל השוכב עם בהמה מות יומת לכן נאמר רק מכשפה ודפח"ח, והנה השוכב עם בהמה הוא בכלל ארור כמש"כ ארור וכו' א"כ יקשה איך עלה על דעת לבן שיתברך הא כיון שאמר בעצמו כחשתי שעשה כישוף א"כ הוא בכלל ארור אמנם הד"נ לפי"ד הזוה"ק פ' שלח דאליעזר עבד אברהם יצא מכלל ארור לכלל ברוך בגלל אברהם לכן שפיר ביקש לבן ג"כ להתברך בגלל יעקב וזש"א כחשתי ויברכני ד' אע"פ שעשיתי כישוף ואפ"ה ויברכני ד' בגלליך, דבגללך אוכל להתברך לצאת מכלל ארור לכלל ברוך: סד) אם כה יאמר נקודים יהי' שכרך וילדו כל הצאן עקודים וכו' וארא בחלום וכו' ויאמר אלי וכו' אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי נדר וכו' וברש"י וצריך אתה לשלמו שאמרת יהי' בית אלקים שתקריב שם קרבנות ונ"ל ההמשך דהנה הרמב"ן והתולדות יצחק ז"ל תמהו מדוע כ' יאמר לשון עתיד היל"ל אמר לשון עבר, וכ' לת' דידע לבן שהקב"ה עושה רצון יעקב כשיתנה עמו נקודים יתעברו כולם נקודים לכן התחכם דעשה ב' תנאים ובתנאי הראשון קודם שנתעברו התנה שיהי' הנקודים ליעקב א"כ יתעברו כולם נקודים, ואח"כ התנה שנית שיהי' העקודים ליעקב וכן להיפך מקודם התנה על העקודים ואח"כ על הנקודים. אבל הקב"ה שיודע עתידות ידע בתנאי הראשון שיתנה תנאי השני ע"כ עשה הקב"ה מתחלה שיהי' כתנאי השני אשר יתנה, ולזה לא אמר לשון עבר אם כה אמר נקודים וכו' וילדו נקודים דהא לא נתקיים כפי מה שאמר על העבר אלא כפי מה שיאמר על העתיד, ולכן כ' יאמר בלשון עתיד עכ"ד הנחמדים תפז, והנה ברד"ק כ' דלכן נתראה כל הענין ליאע"ה בחלום למען דעת כי מאת הקב"ה נהיה הדבר הזה ולא דבר מקרה ע"ש, א"כ כשמע מכל הנ"ל דהקב"ה יודע עתידות [עי' סנהדרין צ' ע"ב דילפינן דהקב"ה יודע עתידות מקרא וקם העם הזה עי"ש] והנה לכאורה יקשה הא דנאמר ליעקב אשר נדרת לי שיקריב קרבנות על המזבח שעשה מצבה הלא הפני"פ הקשה איך עשה יעקב מהאבנים מצבה הוא המזבח הלא האבנים היו מהר המורי' הרי כ' התו' ע"ז [מה ע"א] בשם הירושלמי דלכן נבנה ביהמ"ק על הר המורי' אע"ג דאין לך הר שלא נעבדו בו עכו"ם ונעבד אסור לגבוה דהי' עפ"י הדיבור ע"ש, א"כ איך לקח האבנים למזבח הא נעבד אסור לגבוה וכ' לת' דהא מקודם היו י"ב אבנים ואח"כ כעשו אבן אחת והוי שינוי דמועיל שינוי בנעבד ע"ש [עי' לעיל אות ג' מזה] א"כ איך הוכשר המצבה כעת למזבח לפי שיטת הרמב"ם ז"ל פ"ד ה"ו מאיסורי מזבח דנעבד אף בשל אחרים אף בשל הקדש אסור לגבוה [ וע"ש בראב"ד ובכ"מ ולח"מ שם שעומד כנגדו הגמרא [ע"ז כ"ד ע"א ואכמ"ל] א"כ יש חשש נעבד שנעבדו בו עכו"ם לאחר שהלך יאע"ה משם עד שבא חזרה דאע"ג שזכה בו יעקב אבינו והי' הקדש ואא"א דבר שא"ש מ"מ הלא נעבד נאסר אף בשל חבירו והקדש אמנם לא קשה מדי דהא התו' הנ"ל כ' דלכן נבנה ביהמ"ק על הר המורי' דהי' עפ"י הדיבור והמפורשים כ' דרצ"ל דאמר הקב"ה שלא נעבדו מעולם להר המורי' א"כ ה"ה הכא שהי' עפ"י הדיבור שצוה הקב"ה ליעקב לילך לשם להקריב קרבנות דידע דלא נעבדו בו עכו"ם עד כה וידע ג"כ כי גם עד שיבא יעקב לשם ג"כ לא יהי' כעבד דהא הקב"ה יודע עתידות ע"כ שפיר הותר ליאע"ה להקריב שם קרבנות ולפי"ז א"ש ההמשך אם כה יאמר וכו' וארא בחלום וכו' דנשמע מזה דהקב"ה יודע עתידות כנ"ל ולז"א ויאמר אלי וכו' אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם כדר וברש"י וצריך אתה לשלמו שאמרת יהי' בית אלקים שתקריב שם קרבנות דכיון שהקב"ה יודע עתידות ליכא חשש נעבד כנ"ל וד"ק ונכון בס"ד: סה) מסורה כי לוא אוכל לקום אם לוא יגיד ונשא עונו, וכ"ל דאחז"ל אם לוא יגיד וכו' לו יגיד דהעדים אינם עוברים באם לא יגיד אלא אם הבע"ד בעצמו תובע להעיד אבל אם אחר תובע אותם אינם חייבים להעיד, ולפי"ז ראיתי לפי בשם גדול א' הפ' מלאכי ג' אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, דאיתא במדרש דהשטן בא לקטרג על בנ"י שחטאו שלא יהי' להם ח"ו תקומה במשפט וא"ל הקב"ה הבא לי עדים שמים וארץ אבל הם אינם רוצים להעיד כיון שהקב"ה בעצמו אינו תובע אותם להעיד דכ' אם לוא יגיד לו יגיד דהבע"ד צריך לתבוע אותם להעיד, וזש"א אני ד' לא שניתי ששינה את תיבת לא לתיבת לוא ועי"ז אתם בני יעקב לא כליתם על קטרוג השטן ולכן יש לכם תקומה במשפט ודפח"ח, וזש"א אם לוא יגיד ונשא עונו כי לוא אוכל לקום דעי"ז דכ' לוא ר"ל אם לוא יגיד וכו' בוא"ו