בנין דוד א קעד

יראני האדם וחי ע"כ כהו עיניו וסומא חשוב כמת ע"ש, והנה בדרשות הר"ן ז"ל הקשה למה כהו עיני יצחק שיטיל יעקב הברכות הא הי' יותר טוב שהקב"ה יודיע ליצחק שיעקב הוא הצדיק ועשו הוא רשע לכן משפט הבכורה ליעקב לברך אותו, וכ' לת' דא"כ הי' יצחק מתעצב על לבו שיש לו בן רשע ולא הי' השכינה שורה עליו ורצון הקב"ה שיברך בהשראת השכינה ע"כ כהו עיניו שיברך את יעקב בעת שהשכינה שורה עליו עכ"ד הנחמדים, וכ"ז נכון אי אמרינן דאזלינן לענין בכור בתר לידה א"כ עשו הוא הבכור ומגיע לו הברכות אבל אי נימא דאזלינן בתר יצירה ויעקב הוא הבכור א"כ לא היו מהצורך שיכהו עיני יצחק הלא הקב"ה הי' יכול לומר לו דעפי"ד מגיע הברכות ליעקב דהוא הבכור ליצירה, א"כ כשמע מדכהו עיניו דאזלינן בתר לידה ולא בתר יצירה, וכ"ז לטעם הראשון הנ"ל אבל לטעם השני דכהו עיניו משום שהציץ בשכינה שוב שפיר י"ל דבאמת אזלינן בתר יצירה והא דכהו עיניו משום שהציץ בשכינה כמובן. והכה מבואר בנחלת בנימין מקדמן א' ז"ל דלכן אסור להנין בשכינה דזה הוא שכר מצוה לעתיד לבוא להנות מזיו השכינה ושכר מצוה בה"ע ליכא ע"ש, והנה באיל המילואים כ' לפ' הפ' ותאמר אסף אלקים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ד' לי בן אחר דאחז"ל וכ"כ בתרגום יוב"ע דיוסף נוצר במעי לאה ונעשה נס ובא מלאך ולקח אותו ממעי לאה ונתן אותו למעי רחל א"כ אי אזלינן בתר יצירה ל"ה יוסף בן רחל אלא בן לאה, וזש"א אסף אלקים את חרפתי היינו בפי העולם כיסה חרפתי שיסברו שנולד לי בן אבל באמת אינו שלי רק של לאה לכן ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ד' לי בן אחר שיהי' לי באמת בן אחר ע"י יצירה ולידה ודפח"ח וזש"א ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן דנשמע מזה דצדיק מושל וכו' דצדיק גוזר והקב"ה מקיים דעבד לוה לאיש מלוה דשכר מצוה בה"ע ליכא כנ"ל, א"כ אסור להציץ פי השכינה כנ"ל ושוב י"ל דכהו עיני יצחק על שהציץ פכי השכוכה ולעולם אזלינן בתר יצירה ולא בתר לידה כנ"ל וזש"א ותאמר אסף אלקים את חרפתי שכיסה את חרפתי שהעולם סברו שיש לי בן אבל באמת אין לי בן דהא אזלינן בתר יצירה, לכן ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ד' לי בן אחר כד: שיהי' לי בן ע"י יצירה ולידה, והבן וב"ה הדבר כחמד: נז) ויפתח את רוחמה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ד' לי בן אחר, וכ"ל דאחז"ל דהחרפה הי' שלא הי' לה זרע עי' ברש"י ז"ל ולכאורה יקשה מה זו חרפה אמנם י"ל דאחז"ל ע"ז [נד ע"ב] הרי שבא על אשת חבירו בדין שלא תלד אלא עולם כמנהגו נוהג, והנה קדושי לאה הי' בראשונה ורחל באחרונה א"כ כאשר נשאה רחל הי' מקום לומר דנשואי' היו ח"ו באיסור ב' אחיות לכן הי' מקום להעולם לומר דלכן לא נפקדה יען שהי' נשואי' באיסור דלא שייך לומר אצלה עולם כמנהגו נוהג דהא לפי מנהג העולם לא היתה ראוי להוליד כי עקרה היתה וזאת החרפה היתה לה מזה שאמרו העולם דנשואי' הי' באיסור ב' אחיות, אבל לאחר שנולד לה בן אסף אלקים את חרפתי דנתוודע לכל שלא הי' נשואי' באיסור דאל"כ לא היתה נפקדה, והנה איתא ב' טעמים בהקדמונים ז"ל דלא הי' איסור ב' אחיות, א) לפי"ד הרמב"ן ז"ל דהאבות לא שמרו התורה אלא בא"י שהי' יושבים תחת השגחת הקב"ה ולא בחו"ל דהי' יושבים תחת שרי מעלה ב) דהטעם של איסור ב' אחיות דאין משתמשין בשרביטו של מלך אבל יעקב אבינו שהי' נקרא אל דהוא ובניו י"ב שבטים המה מספר י"ג כמספר אחד שהוא הקב"ה שנקרא אחד הי' מותר לו לשמש בשרביטו של מלך ליקח ב' אחיות והנה בכזה"ק הקשה למה כ' ברחל כ"כ בלאה ויפתח את רחמה ולא כ' כן אצל שרה ורבקה, וכ' לת' דשרה ורבקה שהי' בא"י תחת השגחת הקב"ה פשיטא דהוי פקידתן ע"י הקב"ה אבל רחל ולאה שהיו בחו"ל תחת השגחת שר מעלה הו"א דלא נפקדו ע"י הקב"ה בעצמו לכן כ' ויפתח את רחמה לומר גם בהיותה בחו"ל היתה תחת השגחת הקב"ה בעצמו כי האבות והאמהות הק' גם בחו"ל היתה רק השגחת הקב"ה עליהם וכ"כ בשל"ה הק' ז"ל, ולפי"ז מובן המקרא קודש ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי דלכאורה יקשה הא מדכ' ויפתח את רחמה וכו' כשמע דגם בחו"ל הי' יושבים תחת השגחת הקב"ה כנ"ל א"כ היו מוכרחים לשמור את התורה והי' אסור להם ב' אחיות, א"כ איך כתיב ותאמר אסף אלקים את חרפתי דלא יאמרו עוד העולם דהי' נשואי' באיסור ב' אחיות כנ"ל, הא א"א לומר כטעם הראשון דהותר להם ב' אחיות בחו"ל דהא גם בחו"ל הי' צריכין לשמור התורה ולז"א ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ד' לי עוד בן אחר, דאע"ג דכעת אינם בני יעקב רק מספר י"א אבל יולד עוד בן אחר ויהי מספר י"ב ועם יעקב יהי' מספר י"ג מספר אחד דהיא נקרא אל ולכן ליכא איסור ב' אחיות כנ"ל, ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: נח) ולפי"ד הנ"ל יל"פ הפ' ויפתח את רחמה וכו' יוסף ד' לי בן אחר וברש"י שידעה שיהי' ליעקב רק י"ב שבטים לכך לא התפללה אלא