בנין דוד א קעא

עיניו ביופי ליקח את רחל כאשר יעקב יקח את לאה לכן חפץ ליקח בראשונה את רחל ע"ש א"כ לא הוי ק"ט דהא חפץ גם בלאה: מד) ויבא יעקב וכו' ותאמר אלי תבוא וכו' וישכב עמה בלילה הוא וכו' ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי, וכ"ל עפי"ד הפני"פ ז"ל פ' וירא דאע"ג דשכר מצוה בה"ע ליכא מ"מ אם עושה מצוה שיש בה הנאת הגוף ועכ"ז האדם עושה בלתי לד' לבדו מגיע לו שכר גם בעוה"ז ע"ש דפח"ח, א"כ במצות פו"ר אע"ג דיש בה הכאת הגוף ועם כ"ז האדם עושה המצוה בלתי לד' לבדו מגיע לו שכר בה"ע ג"כ, והנה בקדושת לוי ז"ל כ' דמזה שנתנה לאה שפחתה ליאע"ה מוכח שכוונתה בפו"ר לא היתה להנאת עצמה רק למען המצוה להרבות שבטים דאשה המתאוה לבעל מחמת תאות עצמה כשהבעל נושא עוד אשה מצטערת עצמה ולא שתתן היא עוד אשה לבעלה ע"ש דבה"ק, וזש"א ותאמר אלי תבוא וכו' וישכב עמה בלילה הוא ותאמר לאה נתן אלקים שכרי דמגיע לי שכר גם בעוה"ז דבמצוה שיש בה הכאת הגוף ועכ"ז האדם עושה המצוה בלתי לד' לבדו מגיע לו שכר גם בעוה"ז כנ"ל, והראי' כי לא עשיתי להנאת גופי מזה אשר נתתי שפחתי לאישי דמזה מוכח שהי' כוונתי במצות פו"ר לא להנאת גופי כנ"ל: מה) ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני ותיבת בערב לכאורה כמיותר, ונ"ל דהח"ס ז"ל הקשה הא הי' אז חודש סיון מזל תאומים ועובדי ע"ז משתחוים לצורת אדם ונודע דדודאים יש להם צורת אדם א"כ הי' על הדודאים חשש נעבד דאסור בהנאה ע"ש, אמנם אי נימא דהי' ליעקב דין ישראל ומהני רוב וחזקה לא כב"נ דלא מהני אצלו רוב וחזקה כנודע דהפרמ"ג שפיר הי' מותרים הדודאים דאית להם חזקת היתר שלא עבדו להם העכו"ם, והנה עבד עברי עובד ביום ולא בלילה ועבד ב"נ עובד גם בלילה, וזש"א ויבא יעקב מן השדה בערב, א"כ כיון שראתה לאה שאינו עובד בלילה שממ"נ דיש לו דין ישראל ומועיל החזקה והדודאים מותרים ע"כ ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני כי אינם אסורים בהנאה, והבן ונכון בס"ד: מו) ותהר ותלד וכו' ותאמר לאה נתן אלקים שכרי ונ"ל עפיד"ק של הבעש"ט הק' ז"ל לפ' הפ' אל נקמות ד' עפ"י משל למלך שהי' לו שר ופגם בכבוד המלך ורצו השרים לנקום בו לדונו ביסורים קשים אבל כאשר בא משפטו לפני המלך יצא משפט השר לגדלו עוד יותר מכפי שהי' קודם שחטא כי עי"ז שיראה גודל חסדו של המלך עליו החסד בעצמו יהי' לפניו לנקמה להתבייש שחטא כנגד המלך ועי"ז עונו תכופר, וזש"א אל מדת החסד נקמות ד' שהשי"ת נוקם ע"י החסד שעושה למי שחטא לפניו עכדה"ק, [ועי' לכ"ק מוחז"ל בייט"ל פנחס חזה] וזש"א ותהר ותלד וכו' ותאמר לאה נתן אלקים שכרי, ששכרי בא לי ע"י מדה"ד שיהי' לי לנקמה להתבייש לכפר עוני: מז) ולפי הנ"ל יל"פ מש"א רבא ברכות [יז ע"א] ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורין וחלאים רעים, רצ"ל שבקש מהקב"ה למחוק עונותיו עי"ז שישפיע עליו רחמים רבים אבל לא ע"י יסורין וחלאין רעים רק ע"י רחמיך הרבים תכופר עונו כנ"ל: מח) ולפי הנ"ל יל"פ הפ' קדושים לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ד', דאחז"ל במדה שאדם מודד מודדין לו ולכן אם אדם חוטא לחבירו וחבירו נוקם בו לשלם לו רעה אזי גם הקב"ה ינקום בו לשלם לו רעה על חטאו אבל אם הנקמה היא בדרך אהבה להוסיף אהבתו להיטב לו אזי גם הקב"ה נוקם ע"י אהבה כדברי הבעש"ט הק' ז"ל הנ"ל, וזש"א לא תקום ולא תטור את בני עמך לנקום בו להרע לו רק הנקמה יהי' ע"י ואהבת לרעך ואם כן תעשה, כמוך אני ד' שגם אני אעשה כמוך שלא לנקום בך רק ע"י אהבה כדברי הבעש"ט ז"ל אל נקמות ד' שהחסד יהי' לנקמה: מט) ולפי"ז יל"פ מש"א מרע"ה בפ' תשא ילך נא אדוני בקרבנו כי עם קשה עורף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו, ר"ל שילך אדוני בקרבנו כי עם קשה עורף הוא שיודעים שהמה עם קשה עורף ואינם ראוים שילך הקב"ה עמהם ואפ"ה הוא הולך עמהם, יהי' להם בושה ועי"ז וסלחת לעוננו לחטאתנו כי הבושה יהי' לכפרת עון כנ"ל: נ) ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי וכו' ואחר ילדה בת ובברכות [ס' ע"א] פריך לה הש"ס מאי ואחר, וכ"ל דהא דאמרה לאה נתן א' שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי דאע"ג דשפחה אסורה לישראל, עכצ"ל כדברי האוהב ישראל ז"ל דלכן לקח אאע"ה את הגר אע"ג דשפחה היתה דאמרינן דעשה דפו"ר דוחה ל"ת דאיסור שפחה [הובא לעיל פ' תולדות אות ס' ע"ש] א"כ ה"ה י"ל אצל יאע"ה דעשה דפו"ר דוחה ל"ת דשפחה דאע"ג שהי' לו בנים זכרים מ"מ הלא קיימ"ל מצות פו"ר בבן ובת ולא הי' לו עוד בת כי דינה נולדה אח"כ, וזש"א ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי