בנין דוד א טז

משום דהוה כמציל מזוטו של ים דתנאי התנה השי"ת שאם לא יקבלו את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו ע"ש. (ולפי"ז י"ל הסמיכות בפשיטות לפי"ד הס' התענוגים לתרץ דמש"ה כאמר בראשית וכו', ולא כאמר אלקים ברא בראשית, דבראשית הוה התנאי בשביל התורה שנקרא ראשית ברא א' את השמים וכו', דאם לא יקבלו התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו, ולכן שפיר נאמר בראשית וכו' שיהי' התנאי קודם למעשה שיועיל התנאי עכ"ד. ולפי"ז מובן הסמיכות אשר עשה משה ששיבר הלוחות שלא יהי' נדונים כא"א, דלא הוה קבלת התורה באונס דמגיע להם עוה"ז דהוה כמציל מזוטו של ים דהתנאי מועיל דבראשית ברא א' שנאמר בראשית וכו' ולא כאמר א' ברא בראשית שיהי' התנאי קודם נמעשה, לכן שפיר שיבר משה הלוחות והבן) ע"ש. והכה המפורשים הקשו איך מועיל התנאי הא קודם הבריאה לא הי' עם מי להתנות התנאי ולאחר הבריאה לא הי' מועיל התנא דהוה המעשה קודם להתנאי וקיימ"ל דבעינן שיהי' התנאי קודם להמעשה, וכ' לתרץ עפי"ד המדרש למה נקראת שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, והיתה מתרחבת כל ששת ימי המעשה עד שאמר לה השי"ת די ע"ש. א"כ שפיר הי' התנאי לאחר הבריאה על מה שעתידה להתרחב ועל מה שנתרחב לאחר התנאי הי' מועיל התנאי דהוה התנאי קודם למעשה עכ"ד. ולפי"ז מובן הסמיכות אשר עשה משה וכו' בראשית וכו' ואת הארץ דאתחז"ל אשר עשה משה ששיבר את הלוחות שלא ידונו כא"א, דקבה"ת ל"ה באונס דמגיע להם עוה"ז דהוה כמציל מזוטו של ים דהתנאי הי' מועיל על מה שנתרחב כנ"ל. ומנ"ל דנתרחבה ולזאת אתא הסמיכות בראשית וכו' ואת הארץ דנקראת ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, והי' מתרחבת עד שאמר לה הקב"ה די, לכן שפיר שיבר משה את הלוחות. והבן: ט"ז) עוי"ל הסמיכות ולכל היד החזקה וכו' בראשית ברא א' וכו' והארץ היתה וכו' ורות אלקים מרחפת ובמדרש זה אורו של דוד מלך המשיח עפי"ד מוחז"ל הגאון מלייפניק. שאמר לפרש הפסוק תהלים [קי"ט] שרים רדפוני חכם ומדברך פחד לבי שש אנכי על אמרתיך, דאיתא ברבינו בחיי ז"ל פ' יתרו דתורה שבכתב מכונה בשם דיבור ותורה שבע"פ מכונה בשם אמירה ע"ש. והכה אמחז"ל יבמות [ע"ז ע"ב] שאמרו על דהמע"ה שאינו ראוי למלכות ואף לשוא בקהל, דכתיב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' ודוד קאתי מרות המואבי' וא"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית וגו' והגון אף למלכות ע"ש. וזש"א דהמע"ה שרים היינו שרי תורה, רדפוני חכם שאיני ראוי לבוא בקהל, הגם מדברך היינו תורה שבכתב פחד לבי דהא כאמר לא יבוא וכו' ומואבי בקהל ד' אולם שש אנכי על אמרתיך היינו תורה שבע"פ, שדרשו מואבי ולא מואבית וראוי אני לבוא בקהל ודפח"ח. והנה איתא בציוני ולכל היד החזקה זה כפיית ההר לקבלת התורה ע"ש. ומבואר במדרש תנחומא פ' כח דכפיית ההר הרי שיקבלו התורה שבע"פ דעל קבלת תורה שבכתב הא לא הי' מהצורך כפיית ההר שכבר אמרו כעשה ונשמע ע"ש. ולפי"ז א"ש הסמיכות ולכל היד החזקה דזה כפיית ההר לקבל התורה שבע"פ, א"כ ראוי דהמע"ה לבוא בקהל והגון הוא למלכות ולהיות משיח צדקינו וזהו בראשית ברא וכו' ורוח א' מרחפת זה אורו של דוד מלך המשיח והבן ונכון הוא בס"ד: יז) עוי"ל הסמיכות ולכל המורא הגדול וכו' בראשית דאיתא בספרי ולכל המורא הגדול זהו מתן תורה. והמה הקשו הקדמונים הלא קיימ"ל דבשבת ניתבה התורה האיך ירד השי"ת למטה הא איכא איסור תחומין. וכ"ל לפימש"כ בשמנה לחמו ח"א שבת פ"ה הטעם איסור תחומין להראות להאדם עד פה תבוא והארץ של הקב"ה שהוא בראה ואין הארץ להאדם דאי שלו היתה הרי האדם יכול לעשות בשלו מה שירצה ע"ש. א"כ כ"ז שייך באדם אבל אצל הקב"ה כי כל הארץ שלו אדרבה אין לפניו איסור תחומין למען דעת שיכול לעשות בשלו כל מה שירצה. והכה מבואר ברש"י בראשית מש"ה התחלה תוה"ק בראשית ולא התחלה החודש הזה וכו', שאם יאמרו אוה"ע לישראל ליסטים אתם וכו' הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו ע"ש ולפי"ז מובן ההמשך ולכל המורא הגדול וכו' זהו ת"ת ואף דבשבת ניתנה ליכא איסור תחומים דבראשית ברא וכו' דמש"ה התחלה תוה"ק בראשית כי הוא בראה ושלו הוא, א"כ ליכא איסור תחומין והבן: יח) עוי"ל הסמיכות וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב וכו' ולא קם וכו' כמשה אשר שלחו ד' לעשות בארץ מצרים לפרעה וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא א' ומדרש בראשית בשביל משה שנקרא ראשית ברא א' את השמים וכו' דהנה בברכת שמואל מהקרבן נתנאל פ' בהעלותך הביא בשם ז' המגלה עמוקות ז"ל שמשה רבינו אמר בתפלתו להשי"ת מה יוסף שבשבילו ירדו ישראל למצרים אפ"ה נכנס לא"י, אכי שהוצאתי את ישראל ממצרים עפ"י שליחות השי"ת אינו דין שאכנס לא"י וכ' הברכת שמואל דמש"ה לא נענה בתפלתו דהא קיימ"ל דאמרינן דיו לבוא מן הדין להיות כנדון ויוסף לא נכנס לא"י