בנין דוד א קסח

ג"כ שא"א לה להבנות אלא ע"י בלהה כמו שהי' באמת דלאחר שהי' לבלהה בנים הולידה רחל ג"כ בנים וידע לבן ג"כ כי האבות שומרים את התורה ושפחה אסורה ליעקב זולת אם רחל תשחררה את בלהה שפחתה ולזה התחכם לבן בעצה שלא יהי' יכול יעקב ליקח את בלהה דהנה כבר העלה המל"מ היכא שמכר אדם א' לחבירו חפץ על מכת שלא ימכרבו לאחר והלך ועבר על התנאי ומכר לאחר. ופסק המל"מ דכיון שעבר על התנאי לא הי' מכירה הראשונה מכירה וכיון שלא הוי מכירה אינו שלו וגם מכירה שכי' לא הוי מכירה דאינו יכול למכור דבר שאיכו שלו. וא"כ כיון דמכירה שני' לא הוי מכירה שפיר נתקיים התנאי דלא מכר כלל ונשארה מכירה הראשונה מכירה טובה והמכירה ב' לא הוי מכירה כלל עכ"ד הנחמדים הובא ג"כ בהרי"ם ז"ל קידושין בסוגי' דמתעמ"ל עי' שם דבריו העמוקים וזש"א ויתן לו את רחל בתו לו לאשה ויתן לבן לרחל בתי את בלהה שפחתו בתנאי לה לשפחה. דאינו כותן לה השפחה רק שתשארה לה לשפחה לעולם א"כ לא תהי' יכולה לשחררה דהא אם תשחררה יתבטל התנאי ולא הוי כתינה א"כ אינה יכולה לשחרר שפחה דאחרים ואם אינה יכולה לשחררה א"כ שוב לא כתבטל התנאי א"כ כשארה שפחה לעולם דאינה יכולה להשתחררה ממש כדברי המל"מ הנ"ל ועי"ז לא יהי' יעקב יכול ליקח את בלהה ולא יהי' בנים לרחל כ"ז הי' עצת לבן. ולז"א לה לשפחה שתהא לה לשפחה לעולם. ודו"ק והדבר כחמד בס"ד: לג) ולפי"ז יל"פ הפ' ויאמר התחת אלקים אנכי ותאמר הכה אמתי בלהה בא אלי' ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה. דהנה הרתבי"ן ז"ל כ' דלא שמרו האבות את התורה רק בא"י ולא בחו"ל והטעם מבואר בהקדמונים כי א"י היושב בה הוא יושב תחת רשות הקב"ה לא כן היושב בחו"ל שמסר הקב"ה שתהי' תחת רשות שרי מעלה כמו שאמחז"ל כל הדר בא"י דומה שיש לו אלקי וכו'. וזש"א דכיון ששמעה דחל שאמר יעקב התחת א' אנכי וכי אבי תחת אלקים הלא אני יושב בחו"ל שהוא תחת רשות השרים א"כ בחו"ל אין יעקב שומר המצות ע"כ אמרה הגם שלבן אבי' כתן לה השפחה שלא תהי' יכולה לשחרר אותה ותהי' אסורה ליעקב ככ"ל הלא בחו"ל ליכא איסור שפחה ככ"ל ולכן אמרה הנה אמתי בלהה בא עלי' דאע"ג דא"א לי לשחררה כי תשארה שפחה לעולם כנ"ל מ"מ מותרת ליעקב דבחו"ל יכול ליקח שפחה ג"כ ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה. להוליד בכים ויפר מחשבות לבן. והבן וב"ה הוא דבר נחמד: לד) ויפתח את רחמה ורחל עקרה ותהר ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ד' בעניי כי עתה יאהבכי אישי. ונ"ל דהריב"א בבעלי התוס' בפרשתן הקשה בשם ר"ת האיך היו קדושי לאה קדושין הא הוו קדושי טעות שאם היי יודע שהיא לאה ולא רחל לא הי' מקדש אותה. ונ"ל דאחז"ל ב"ב (קכ"ג ע"א] ראוי הי' הבכורה לצאת מרחל אלא שקדמתה לאה ברחמים שהיתה בוכה לבל תעלה בגורלו של עשו ע"ש. ובנזה"ק הקשה כהי דתפלתה גרמה להזדווג ג"כ ליעקב אמאי הי' לה דין קדימה על אחותה. וכ' לת' שמתחלה הי' בדעת עשו לילך ללבן ליקח את לאה בתו אלא מכח תפילתה כהפך דעת עשו לילך ליקח בת ישמעאל א"כ גרמה לאה נשואי רחל ליעקב כי אולי לא כתבטל דעת עשו והי' הולך לבית לבן אזי בהכרח הי' יעקב נסוג אחור ללכת ללבן ליקח את רחל מפחד עשו והי' פוכה ליקח אשה ממק"א א"כ לאה גרמה כשואי רחל ליעקב לנן הי' לה דין קדימה להיות לה משפט הבכורה לצאת ממנה שתלד בעודה רחל עקרה ודפח"ח. ולפי"ז תחורן קו' הר"ת דהי' קדישי לאה ק"ט שרצה ברחל. דז"א דהא אם לא הי' רוצה ליקח את לאה א"כ הי' עשו לוקח אותה והי' הולך לבית לבן ולא הי' יעקב יכול לילך לשם ליקח את רחל. ורק עי"ז שלקח את לאה הי' יכול ליקח ג"כ את רחל כנ"ל. וזש"א ויפתח את רחמה ורחל עקרה ותלד בן וכו'. א"כ נתוודע לכל דלכן נולד לה בן ורחל עודנה עקרה שיש לה משפט הבכורה לצאת ממנה דהיא גרמה נשואי רחל ליעקב א"כ לא הוה קדושי לאה קדושי טעות כנ"ל. ולכן אמרה כי עתה יאהבני שיאהב יעקב אותי יען כי אישי ר"ל שהוא בעלי דנתוודע שאין הקדושין ק"ט. ונכון בס"ד: לה) ולפי"ד הכזה"ק הכ"ל יל"פ המשך הפ' ויתן לו את רחל בתו לו לאשה וכו' וירא ד' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה. דאחז"ל שם וירא ד' כי שנואה לאה ששנואין מעשה עשו בפני' לכן בכתה שלא תעלה בגורלו ע"ש. וזש"א ויתן לו את רחל בתו לו לאשה ע"י וירא ד' כי שנואה לאה ששנואין מעשה עשו בפני' שלא תעלה לגורלו וע"י שלא עלתה בגורלו היה יכול יעקב לילך לבית לבן לוקח את רחל כנ"ל. א"כ לאה גרמה נשואי רחל ליעקב ויש לה משפט הקדימה לצאת הבכורה ממכה כנ"ל ולכן ויפתח ד' את רחמה ורחל עקרה. לו) ותקרא שמו ראובן וכו' כי עתה יאהבני אישי ונ"ל דאיתא בבגדי אהרן די"ל דרחל היתה ליעקב לאשה ולאה לפילגש ע"ש. אולם כ"ז לשיטת