בנין דוד א קסו

דאמרינן עדל"ת א"כ הוא בן האמה ולא חל הגלות עליו ועכצ"ל דלכן לא יהיו בגלות מצרים רק רד"ו שנים דהגלות מתחיל מיצחק דא"י מוחזקת מאאע"ה כנ"ל. ע"כ בכה שלא תכנס עמו לקבורה משום איסור ב' אחיות. והבן: כז) ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חודש ימים ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חכם הגידה לי מה משכורתך ואיתא במדרש מכאן שחייב אדם לטפל במזונות קרוביו שלשים יום ותמיה. וראיתי בשם גאון קדמון מ' נפתלי הירץ ז"ל לפ' דיקשה על לבן מה איפכת לי' בזה שיעבדנו חנם. אך י"ל שרצה שיהי' יעקב שומר שכר ולא ש"ח שיהי' חייב בגו"א א"כ מדוע לא א"ל מיד רק אחר חודש ימים. אמנם י"ל עפימד"א דאשה בנכסי בעלה פטורה מכל נזק דהואיל דחייב במזונותי' הו"ל כבעלים עמה במלאכתה דפטורה א"כ כיון דהי' לבן חייב ל' יום במזונות יעקב קרובו לא אהני לי' אם יהי' שומר שכר דהא יהיו בעלים עמו וזהו כוונת המדרש כיון שלא אמר לו עד חודש ימים מה משכירתך שפיר מוכח מכאן שחייב אדם לטפל במזונות קרוביו ל' יום א"כ לא הועיל לו כלום אם יהי' שומר שכר עד עבור ל' יום ודפח"ח. ולפי"ז יל"פ הפ' וידר יעקב כדר לאמר אם יהי' א' עמדי וכו' ונתן לי לחם לאכול וכו' ושבתי בשלום אל בית אבי ואחז"ל שלום בלא חטא דהנה מרן הק' מרוזין ז"ל אמר לפ' הפ' תהלים כ"ג גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי ר"ל דהאדם הוא שומר לשמור הנשמה מחטא אבל קיימ"ל דאם בעליו עמו פטור וזש"א גם כי אלך בגיא צלמות החטאים והפשעים לא אירא רע העונש בשביל החטא כי אתה עמדי והו"ל שמורה בבעלים ופטור דלא נחשב לחטא ודפח"ח וזש"א אם יהי' אלקים עמדי ע"י ונתן לי לחם לאכול ואהי' כאשה בנכסי בעלה דפטורה מנזק הואיל שחייב במזונותי' הו"ל כבעליו עמו ושבתי בשלום אל בית אבי שלום מן החטא דלא נחשב החטא כיון דבעליו עמו. והבן: כח) ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה ופרש"י כל הסימנים הללו למה לפי שהי' יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא ללאה רחל ת"ל הקטנה. ונ"ל ונקדים דברי האו"ת ז"ל הטעם שעבד שבע שנים ברחל משום דשיוו מעשה ידי' של רחל כל ימי חיי' מעת הנשואין הוא מכוון בשיוו עבודה של יעקב שבע שנים. והוא לפימד"א במגילת תענית פ"ג בתשובת גביהה ב"פ דשכר עבודה ליום סלע ע"ש ומבואר במדרש דיעקב אבינו שמר את שבת וא"כ ינוכה חלק שביעי מן השבע שנים ול"ה אלא ששה שנים ושנה הוא שס"ה ימים הרי ששה פעמים שס"ה הוה שני אלפים ומאה ותשעים ימים והוא ב' אלפים ק"צ סלעים ובכתובות [סג ע"א] סובר ר"י דהמורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה טרפעיקין לשבוע ומפרש בירושלמי דהוא כנגד ז' מלאכות שהאשה עושה לבעלה וטרפעיק חצי דינר מבואר דמע"י של אשה שוה חצי דינר ליום ועולה לשנה שהיא שס"ה ימים שס"ה חצאי דינר דהוא מ"ה סלעים ושני דנרים וחצי ולפמ"ש בס"ע (פ"ב) דרחל היתה בת כ"ב שנים כשניסת י"ל דבשעה שניסת כיון שלא נודע אז יום המיתה חשבו ימי חיי' שבעים שנה כמ"ש בתהלים (צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה. א"כ כשאר ימי חיי' מ"ח שנה עתה נחשוב מ"ח פעמים מ"ה סלעים ושני דנרים וחצי ועולה במכוון ממש שני אלפים ומאה ותשעים סלעים נמצא דשכר עבודה של יעקב ששה שנים היו במכוון כשיוו מע"י של רחל כל ימי חי' לפ"מ שחשבו שתחי' שבעים שנה עכ"ד דפח"ח. והנה הקדמונים ז"ל הקשו הרי אחז"ל סנהדרין [נח ע"ב] ב"נ ששבת חייב מיתה א"כ איך שמרו האבות את השבת הא לחומרא הי' להם דין ב"נ וכ' בפני"פ ז"ל לת' כי קודם מתן תורה הי' הלילה נמשכת אחר היום דכ' יום ולילה לא ישבותו מקודם יום ואח"כ לילה עד שאמר הקב"ה מערב עד ערב תשבתו שבתכם דגלי לן דהיום הולך אחר הלילה. נמצא קיימו שתיהן שעשו מלאכה בששי ביום ועשו מלאכה במוצאי שבת הרי לא שבתו יום ולילה ושבתו ג"כ את השבת כמו שיהי' אחר מ"ת דהיינו שהיום יהי' הולך אחר הלילה ע"ש דפח"ח. והנה בברית שלום כ' דלכן הלילה הולך אחר היום כיון דהיום נברא תחלה ואח"כ הלילה. ונקדים עוד המתבאר מדבריו שם דהענין אם היום הולך אחר הלילה או הלילה הולכות אחר היום תלי' אי אזלינן בתר יצירה או בתר בריאה כי בענין של היום והלילה הוא דוגמות יעקב ועשו שהיו תאומים דאחז"ל המשל אם הניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת אותה שנתנה ראשונה יוצאת אחרונה כך יעקב ביצירה הי' מטפה ראשונה יצא באחרונה עשו הי' ביצירה מטפה שני' יצא בראשונה. כ"כ כדור הארץ חצי כדור שהוא למעלה מהארץ הוי יום וחצי כדור שתחת לארץ הוי לילה כמבואר ברבינו בחיי ז"ל פ' בראשית והמה כתאומים והקדים ליצירה מאוחר להבריאה. והרי אחז"ל דברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא א"כ הי' הלילה ליצירה קודם להיום והי' היום מוקדם ללידה וכיון דקיימ"ל דאזלינן בתר הלידה ולא בתר יצירה [כמש"כ הנוב"י בדול"צ