בנין דוד א קסד

הטעם שלא גלל יעקב את האבן תיכף עד שבאתה רחל כי הבאר הוא רה"י והשדה הוא רה"ר שהי' שם שלשה עדרי צאן והוה רבים בוקעים בו. ונודע שבא יעקב לחרן ביום א' של פסח וקיימ"ל דהוצאה מרשות לרשות לצורך עכו"ם אסור ביו"ט דכ' לכם ולא לעכו"ם לכן נאספו העדרים וגללו את האבן אבל ליאע"ה הי' אסור לגלול האבן עד שבאתה רחל והוה לצורך ישראל לכן ויגל את האבן בעצמו ודפח"ח. והנה איכא שיטות דרק אאע"ה קיים כל התורה אפילו מצות דרבנן אבל יצחק ויעקב לא קיימו רק הל"ת ולא המצות עשין והנה הא דאסור לצאת מא"י לחו"ל דאיכא מצות עשה דכ' וישבת בה [ועי' בת' אבני נזר יו"ד ח"ב סי' תנ"ד אריכות נפלא בענין זה] וה"ה הא דאסור לעשות מלאכה ביו"ט לצורך עכו"ם הוא ג"כ איסור עשה לכם ולא לעכו"ם ולא אמרינן כיון דאהדרי' אהדרי' לאיסורא קמא כמש"כ התוס' ביצה [יב ע"א] דלב"ה דס"ל מתוך אינו לוקה בשוחט עולת כדבה דאתי מלכם ולאו הבא מכלל עשה עשה ול"א אהדרי' לאיסורא קמא כיון דאשכחן דהותרה בהדיא דאוכל נפש הותרה דכ' אשר יאכל ע"ש. ולפי"ז כ' באבני מילואים תשובה ב' דבעשה מלאכה לצורך עכו"ם ביו"ט ל"א אהדרי' לאיסורא קמא שיהי' לוקין דגבי נכרי אשכחן נמי היתירא בהדיא דכ' אשר יאכל לכל נפש ואפילו נפש נכרי במשמע אלא משום דכ' לכם ולא לנכרי וא"כ למאי דאהדרי' אהדרי' ואינו אלא בעשה [ועי' שם בהג"ה אות ג' שכ' להיפך דבעשה מלאכה לצורך עכו"ם לוקה ואכמ"ל] וזש"א וישא יעקב את רגליו וילך ארצה בני קדם דכיון דראה יעקב דאין רגליו רוצים לצאת מא"י לחו"ל כנ"ל א"כ מוכח דצריך לקיים מצות עשה ג"כ. לכן כאשר וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן וכו' והאבן גדולה עפ"י הבאר לא רצה לגלול את האבן דהא איכא איסור עשה דלכם ולא לעכו"ם דאסור לעשות מלאכה לצורך עכו"ם ע"כ ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר אבל כאשר ויהי כאשר ראה את רחל וכו' ויגל את האבן דלצורך ישראל שרי כדברי התפ"י הנ"ל. והבן ונכון הס"ד: כב) עיל"פ עפי"ד האוה"ח ז"ל לפ' וישא יעקב את רגליו כי לא הוצרך ללכת אלא נשא רגליו ותיכף קפצה לו הארץ וילך ארצה בני קדם דארצה בני קדם הלכה אצלו ולזה לא אמר לארץ בני קדם ע"ש ובתפ"י כתב דלכן קפצה לו הדרך לבוא בו ביום דת"ח לא יצא יחידי בלילה חולין [צא ע"ב] וז' המהרש"א ז"ל כ' שם דלא יצא יחידי בלילה מפני המזיקין ע"ש. והנה המפורשים הקשו דכ' יום ולילה לא ישבותו דמשמע דהיום חשיב יותר וכ' ויהי ערב ויהי בוקר דמשמע דהלילה חשוב יותר. וכ' לת' דקודם מתן תורה הי' נגרר הלילה אחר היום דבלילה שוררין המזיקין ע"כ היום חשוב יותר אבל אחר מתן תורה דלא איברא לילה אלא לגירסא הלילה חשוב יותר ולכן כ' ויהי ערב ויהי בוקר דכיון שנברא העולם ע"י התורה כש"כ הזוה"ק כד ברא הקב"ה עלמא אסתכל באורייתא וברא עלמא משו"ה כ' ויהי ערב ויהי בוקר ערב מקודם כמו שיהי' אחר מתן תורה אבל קודם מתן תורה כ' יום ולילה לא ישבותו דיום חשוב יותר [ועי' בפרד"י נח מזה] והנה המפורשים הקשו איך שבתו האבות בשבת מלעשות מלאכה הרי ב"נ ששבת חייב מיתה ולחומרא הי' להם דין ב"כ ועכצ"ל דעשו מלאכה שלא יהיו בכלל ב"נ ששבת חייב מיתה. אולם הפנים יפות ז"ל כ' לת' דקודם מתן תורה הלילה נמשכת אחר היום כמש"כ יום ולילה לא ישבותו יום ואח"כ לילה ע"כ שמרו האבות את השבת כמו שיהי' אחר מתן תורה שהיום הולך אחר הלילה וקיימו שתיהן עשו מלאכה בששי עד הלילה ועד מוצ"ש לא עשו שום מלאכה ובמוצ"ש עשו מלאכה ושבתו לילה ויום של שבת והמלאכה עשו במוצ"ש א"כ קיימו הקרא דיום ולילה לא ישבותו דהא ביום הששי עשו מלאכה וביום ז' עשו מלאכה דהא מוצ"ש הלילה הולך אחר היום הז' ודפח"ח ומבואר לעיל בשם התפ"י דלכן נאספו כל העדרים וגללו את האבן ויעקב לא גל את האבן עד שבאתה רחל כי הי' אסור לו לעשות מלאכה ביו"ט לצורך עכו"ם כנ"ל. ולפי"ז מובן הפ' וישא יעקב את רגליו וילך ארצה בכי קדם שקפצה לו הארץ כדברי האוה"ח הנ"ל כדי שלא יצא יחידי בלילה מפני המזיקין כנ"ל. א"כ כיון דבלילה איכא מזיקין אמרינן דקודם מתן תורה היום חשוב יותר ולכן כ' יום ולילה לא ישבותו יום ואח"כ לילה דהלילה הולך אחר היום. א"כ לא הי' מוכרחים האבות לעשות בשבת שום מלאכה דהי' יכולים לעשות המלאכה בע"ש ובמוצ"ש כנ"ל וא"כ הי' אסורים לעשות שום מלאכה בשבת ויו"ט א"כ כיון דראה יאע"ה דקפצה לו הארץ ידע דאסור לו לעשות שום מלאכה כנ"ל. וזהו שאמר וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדולה עפ"י הבאר. לא גל בעצמו את האבן דאסור לו לעשות מלאכה לצורך עכו"ם רק ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן. אך אח"כ כאשר ראה יעקב את רחל גל את האבן דהי' המלאכה לצורך ישראל דשרי והבן וב"ה הוא דבר נכון: כג) ולפי הנ"ל יל"פ המדרש עה"פ ויצא יעקב מבא"ש וילך חרנה וכו' כי בא השמש ובמדרש אותן ב' שעות שהשקיע לו הקב"ה חמה בצאתו