בנין דוד א קסג

בכדי שלא תבכה אותי מזכיותי עכ"ד. ולפי"ז יל"פ הפ' פ' תולדות ויזרע יצחק וכו' וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ד' וברש"י וימצא מאה שערים ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות הי'. דהנה הקשו הרי הזרעים קי' עפ"י כס ומעשה נסים פטור ממעשר ומקורו מתוספתא הובא ברד"ק מלכים ב [ד' ז] ועי' בפרד"י מזה. אבל לפי הנ"ל א"ש דהי' ע"י ברכה ולא ע"י כס וחייבות במעשר. וזש"א וימצא מאה שערים דאומד זה הי' למעשרות. יען ויברכהו ד' שהי' ע"י ברכה ולא ע"י נס: יט) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וישא יעקב את רגליו וילך. ונ"ל ההמשך עפימחז"ל כתובות [נ' ע"א] דאל יבזבז יותר מחומש דכ' עשר אעשרנו ר"ל שתי עשרונים דהוי להו חומש. ומבואר לעיל באות י"ג דזה הוא אם לא חטא אבל אם חטא דחטאך בצדקה פרוק אז כל אשר לו יתן בעד נפשו ע"ש. וראיתי לפ' לפי"ז הפ' תהלים קי"ט לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. דאחז"ל דהתורה הוא תבלין להיצה"ר להנצל מחטא א"כ אם אין האדם לומד תורה אז בודאי יחטא ויהי' צריך לפזר כל הונו אבל ע"י התורה ינצל מחטא ולא יצטרך ליתן רק חומש. וזש"א לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי שהייתי צריך לפזר כל ממוני [ועי' מזה בקדושת יו"ט תרומה מכ"ק דו"ז הגה"ק ז"ל דפח"ח]. א"כ יאע"ה שלמד תורה הי' די לו ליתן חומש. והנה באלשיך הק' ז"ל כ' וז"ל וישא את רגליו שקפצה לו הארץ בב' פסיעות שנשא שתי רגליו זו אחר זו הלך מבית מדרשו של שם ארצה בני קדם עכ"ל. והנה בתפ"י כתב דלכן קפצה לו הארץ לבוא בו ביום כי ת"ח אסור לצאת בלילה יחידי וכבר כ' הקדמונים דלכן עסק יאע"ה בתורה דס"ל דהי' לו דין ישראל גמור ולא רק לחומרא דאל"כ הי' אסור לעסוק בתורה למד"א דאסור לב"כ לעסוק בתורה דהא לחומרא הוה אמינא דיש לו דין ב"כ. ולפי"ז מובן ההמשך וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דדי ליתן רק חומש דלא יחטא דיעסוק בתורה התבלין ליצה"ר. ולז"א וישא יעקב את רגליו וכו' כי מאחר שעסק בתורה והי' ת"ח שאסור לצאת יחידי בלילה לכן קפצה לו הארץ: נ) ולפי"ד התפ"י הנ"ל יל"פ המדרש עה"פ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכו' כי בא השמש ובמדרש כי בא השמש שהשקיע הקב"ה גלגל החמה שלא בעונתה וכו' ואותן שתי שעות שהשקיע לו הקב"ה החמה בצאתו חבית אביו אימתי החזירן לו בחזרתו לבית אביו הדד"כ ויזרח לו השמש עכ"ל וצ"ב ונ"ל דאחז"ל ויצא יעקב מבא"ש וילך חרנה שקפצה לו הארץ לבוא בו ביום. ובתפ"י כ' הטעם כי ת"ח אסור לצאת יחידי בלילה כנ"ל. והנה כ' המפורשים דהא דלמד יאע"ה תורה עכצ"ל דס"ל דב"כ מותר לעסוק בתורה דאל"כ הרי לחומרא הי' להם לאבות דין ב"כ והכה לכאורה כשמע כמד"א דב"נ אסור בתורה מדכ' יום ולילה לא ישבותו וס"ל למד"א דב"כ ששבת חייב מיתה. וכ' בדברי שאול הטעם דהא אחז"ל יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון ויען כי ב"נ אסור בתורה ע"כ צריך לעסוק במלאכה שמשכחת עון שלא יעבור על הז' מצות [עי' לעיל אות ח מזה] אמנם אי נימא כמד"א דיום ולילה לא ישבותו לא קאי על האדם וב"נ מותר לשבות ממלאכה והא דכ' לא ישבותו קאי על העתים שלא ישתנה לעולם א"כ שוב י"ל דב"נ מותר לעסוק בתורה לכן שפיר קפצה לו ליאע"ה הדרך שלמד תורה והי' ת"ח והי' אסור לו לצאת בלילה יחידי. אמנם לכאורה יקשה הא כ' כי בא השמש ואחז"ל ששקעה החמה שלא בעונתה א"כ אא"ל דקרא דיום ולילה לא ישבותו קאי על העתים דהא חזינן דנשתנה העת ששקעה החמה. ועכצ"ל כמד"א דקאי על האדם א"כ הי' יאע"ה אסור לעסוק בתורה אולם הד"נ דכבר כ' היפ"ת לפרש המדרש הנ"ל דאותן שתי שעות החזירן לו ולשון החזירן לו צ"ב וכ' דהכוונה של החזירן לו לומר שהי' ההכרח להחזיר השתי שעות יען שהבטיח הקב"ה לנח דיום ולילה לא ישבותו שלא ישתנה העתים ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל דהי' קשה לו מדכ' ויצא יעקב וכו' שהי' לו קפצה"א יען שלמד תורה והי' ת"ח שאל יצא יחידי בלילה. הא כ' כי בא השמש ששקעה שלא בעונתה א"כ עכצ"ל דקרא דיום ולילה לא ישבותו קאי על האדם דב"נ ששבת חייב מיתה כיון דאסור לעסוק בתורה כנ"ל. א"כ איך הי' ואע"ה ת"ח הא הי' אסור לו לעסוק בתורה. ולז"א המדרש דאותן שתי שעות החזירן לו יען דיום ולילה לא ישבותו קאי על העתים כנ"ל. א"כ שפיר י"ל שהי' יכול יאע"ה לעסוק בתורה ולכן הי' לו קפצה"א. והבן ונכון בס"ד: כא) וישא יעקב את רגליו וילך ארצה בכי קדם וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן וכו' והאבן גדולה על פי הבאר ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר וכו' ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וכו' ויגל את האבן מעל פי הבאר וכ"ל עפי"ד הס' משכנות יעקב דלכן כ' וישא יעקב את רגליו כיון דאיכא איסור לילך מא"י לחו"ל לא רצו הרגלים לילך דכל אבריו נתקדשו לעשות רק רצון קונם לכן כ' וישא יעקב את רגליו שנשא אותם בעל כרחם לילך ארצה בני קדם והכה בתפ"י כ'