בנין דוד א קנט

דהפני"פ הקשה איך לקח האבן למזבח הרי אחז"ל שהי' האבנים מהר המורי' ומבואר בתוס' ע"ז [מ"ה ע"א] דלכן נבנה ביהמ"ק על הר המורי' אע"ג דנעבד אסור לגבוה ואין לך הר שלא נעבדו בו העכו"ם דהי' עפ"י הדיבור א"כ איך לקח יעקב האבן למצבה למזבח ונ' לת' א) דס"ל דא"י מוחזקת מא"א ולאאע"ה הי' עפ"י הדיבור לבחור הר המורי' למזבח ואח"כ לא הי' יכולים העכו"ם לאסור דאין אאדשא"ש ב) דהא מקודם היו אבנים הרבה ואח"כ כעשו אבן אחת והוה שינוי דיש שינוי בנעבד לכן הי' יכול לעשות מהאבן מצבה ע"ש. והנה מבואר לעיל [אות א'] דלכן יצא יעקב מבא"ש לחרן דבא"ש הוא א"י ומוחזקת מאאע"ה ולא מקרי ארץ לא להם לכן הלך לחרן חו"ל להיות בארץ לא להם לקבל הגרות. וזש"א ויצא יעקב מבא"ש וילך חרנה א"כ כשמע דא"י מוחזקת מאאע"ה. וגם ויקח מאבני המקום וכו' ויקח את האבן א"כ נעשה שינוי לכן וישם אותה מצבה דלא נאסר משום נעבד כשני התירוצים של הפני"פ א) דא"י מוחזקת ולא הי' יכולים לאסור ב) דהי' שינוי דיש שינוי בנעבד. והבן: ד) עי"ל באופן הנ"ל עפי"ד הגאון מברעזאן לת' קו' הפני"פ הנ"ל איך עשה האבן מצבה הא הוה נעבד. עפי"ד הגאון השו"מ לת' קו' העולם על כס חנוכה הלא ביום ראשון לא כעשה נס כיון שהי' שמן בהפך. דבאמת הקשו התוס' שהי' חשש גם על הפך שנטמא בהיסט. אמנם י"ל דאין הנס נעשה בדבר טמא וכיון שנעשה בו כס ידענו שהוא טהור ומשו"ה גם בלילה הראשונה הוצרכו להנס ודפח"ח ולפי"ז ה"נ כיון שנעשו כס באבנים שנעשו אבן אחת ידע יעקב שאין בו חשש עבודה זרה ודפח"ח. וזש"א ויצא יעקב וכו' דנשמע מזה דא"י מוחזקת מא"א כנ"ל וגם ויקח מאבני המקום וכו' ויקח את האבן א"כ כיון שנעשה כס אין חשש כעבד כנ"ל לכן וישם אותה מצבה א) דא"י מוחזקת ולא הי' יכולים העכו"ם לאסור דאאאדשא"ש ב) דהי' כס ע"כ ליכא חשש כעבד כנ"ל והבן: ה) ויצא יעקב מבא"ש וילך חרנה במדרש אשא עיני אל ההרים אשא עיני אל ההורים למלפני [ופי' במת"כ למלמדי] ולמעבדי וכו'. ונ"ל דאיתא בקידושין [פב ע"ב] תניא ר' אומר אשרי מי שרואה הוריו באומנות מעולה אוי למי שרואה את הוריו באומנות פגומה. וראיתי בשם כ"ק הגה"ק מקרעשוב ז"ל לפ' דאחז"ל ויבא יוסף וכו' דלעשות צרכיו נכנס ונראה לו לו דמות דקיונו של אביו ופירש הרי מבואר דסגולה להנצל מעבירה הוא לצייר דקיונו של הוריו. ואיתא בשם האר"י הק' ז"ל דאם קשה לאדם להבין דבר בלימודו או לעשות מצוה הסגולה לצייר דקיוב של הוריו. וזש"א אשרי מי שרואה את הוריו היינו שמצייר דקיונם בהיות עוסק באמנות מעולה בתורה או במצוה אבל אוי למי שרואה את הוריו היינו שצריך לצייר דקיונם באומנות פגומה היינו בעבירה שפוגמת הנפש ודפח"ח. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל דכאשר הלך יעקב לבית לבן הרשע ביקש מהשי"ת כאשר אשא עיני אל ההורים לראות דקיונם לא יהי' באומנות פגומה ח"ו שפוגם את הנפש רק יהי' באומנות מעילה היינו למלפני למלמדי להבין דברי תוה"ק ולמעבדי להיות עובד ד' לעשות מצותיו כנ"ל בשם האר"י הק' ז"ל: ו) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וכו' ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה וכו'. ונ"ל דאחז"ל כי בא השמש ששקעה שלא בזמנה וכ' בארץ חמדה דנשמע מזה דשכינה במערב ולא במזרח דאמרינן בסנהדרין [צא ע"ב] מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום לקונה ע"ש. ואיתא במדרש דבדור המבול שינה הקב"ה מהלך החמה ממערב למזרח שלא ליתן שלום לקונה א"כ נשמע דשכינה במערב דאי נימא דהיא במזרח א"כ הלא תתן שלום לקונה בצד מזרח. וכ"ז למד"א דשמשי המזלות אלא שמשו ע"י שינה ממערב למזרח אבל למד"א דלא שמשו כלל ועמדו על מעמדם א"כ אין ראי' דשכינה במערב די"ל דהיא במזרח או בכל מקום. ואיתא במדרש פלוגתת ר"א ור"י דר"א ס"ל הא דכ' יום ולילה לא ישבותו קאי על לשעבר ולא שבתו ר"ל דשמשו המזלות ור"י ס"ל דלא ישבותו קאי על להבא אבל במבול לא שמשו המזלות ע"ש. א"כ לפי"ז כיון ששקעה החמה שלא בזמנה א"כ הפירוש לא ישבותו דלא שבתו המזלות ושמשו במבול דאא"ל דלא ישבותו קאי על להבא דהא חזינן דישבותו דשקעה חמה שלא בזמנה. א"כ מדשמשו המזלות בימי המבול עכצ"ל דהא דהיתה השינה בימי המבול דשמשו המזלות ממערב למזרח כדי שלא ליתן שלום לקונה א"כ נשמע דשכינה היא במערב ולא בכל מקום ולא במזרח עכ"ד דפח"ח והכה בחולין [י' ע"ב] ילפינן דאזלינן בתר חזקה מנגעים דאמר רחמנה ויצא והסגיר ניחוש דלמא אדיוצא ובא נפחת משיעורו ופריך ר"א דלמא יצא דרך אחוריו א"ל אביי יציאה דרך אחוריו לא שמי' יציאה ע"ש. וכ' בספר פתח האהל מקדמון ז"ל דזה נכון דנשמע חזקה מנגעים דאי אמרינן שכינה במערב אבל א"נ דשכינה במזרח לא נשמע חזקה דבסנהדרין שם ילפינן דשכינה במערב מדיוצאה במזרח