בנין דוד א קנח

וז"ל שיהיו נהנין באכילתו ותיחשב להן עכ"ל. וי"ל הטעם שרצה הקב"ה שיהיו נהנין באכילתו דידע השי"ת דאע"ג שיהי' להם הנאת הגוף מ"מ לא יאכלו להנאת גופם רק לעשות רצון קונם. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל בא אחיך וכו' הוציא אפיקומן ואמר אין מפטירין וכו' דנשמע מהא דאין מפטירין וכו' דהפסח נאכל לשובע שיהי' להם הנאת הגוף ואפ"ה יאכלו רק למען עשות רצון קונם. א"כ צדיקים גדולים ממלה"ש ויכולים לראות פני השכינה. ועכצ"ל הא דכהו עיני יצחק למען יקבל יעקב הברכות המגיעים לו ולא לעשו כנ"ל. לכן ויקת את ברכתיך דמגיע הברכות ליעקב והבן ונכון בס"ד: ויצא א) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ולמעלה כתיב וילך עשו ויקח את מחלת בת ישמעאל וכו' לו לאשה. וכ"ל הסמיכות דהנה אחז"ל דעשו הי' מערער על הבכורה ואמר שהוא הבכור וראיתי בשם הגאון מופת דורו מ' יצחק ז"ל שהי' אבדק"ק קראקא שהקשה הא לא יגיע לו שום תועלת ע"י שהוא הבכור שיקח פי שנים דאיתא דמיצחק לא נשאר שום ירושה רק חלוקת א"י א"כ הלא א"י הוה רק ראוי ובכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק ואת"ל שיאמר עשו דא"י מוחזק הוא מאברהם אבינו הלא יהי' הפסדו מרובה משכרו למשל דאם תחלק א"י על י"ב חלקים א"כ מגיע לחלקו של ישמעאל שהוא הבכור פי שנים הרי שמנה חלקים וארבע חלקים של יצחק יקח עשו ב' חלקים ושני שלישים כי הוא הבכור ויעקב יקח חלק א' ושליש. א"כ יותר כח לו שא"י הוא רק ראוי ואז ישמעאל יקח חלק כחלק עם יצחק כל אחד ששה חלקים ומאותן ששה חלקים יקח עשו חלק כחלק עם יעקב כל אחד ג' חלקים נמצא שיהי' לו שליש מחלק א' יותר ולמה יערער בחנם. וכ' לתרץ לזה התחכם עשו לערער על הבכורה ליקח בת ישמעאל כדי שירש אותו כמו שמבואר במדרש ואז יאמר עשו שבאמת קיימ"ל דא"י מוחזקת מא"א ואף שעי"ז יקח חלקו חלק שליש פחות מחלק פשוט כשאינו ראוי נגד זה ירויח בזה שירש חלק ישמעאל השמנה חלקים שירויח עוד חלק א' ושני שלישים כי אם הי' א"י ראוי הי' לקח ו' חלקים של ישמעאל ושלושה חלקים שלו הרי תשעה חלקים ואם יאמר שא"י מוחזקת יקח י' חלקים ושני שלישים דהיינו שמנה חלקים של ישמעאל ושני חלקים ושני שלישים חלקו עכדפח"ח. והנה בתפ"י כ' דלכן יצא יעקב מבאר שבע לחרן כי באר שבע הי' א"י ותרן הי' חו"ל ע"כ הלך לשם להיות חל עליו הגלות והגירות כפי הגזירה כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם דקיימ"ל דא"י מוחזקת מאאע"ה א"כ לא מקרי בארץ לא להם. ולפי"ז מובן הסמיכות וילך אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וכו' לו לאשה מטעם הנ"ל כי יגיע לחלקו יותר דא"י מוחזקת מאאע"ה כנ"ל. וכי תימא מנא ידע דא"י מוחזקת מא"א ולזה אמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה דמוכח מזה דא"י מוחזקת לנו מאאע"ה כנ"ל. והבן וב"ה הוא דבר נכון: ב) עי"ל הסמיכות ויקרא יצחק אל יעקב וכו' ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען קום לך וכו' ויצא יעקב וכו' ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב. דהנה בס' אש דת מגאון קדמון ז"ל הקשה איך לקח יאע"ה מאבני המקום להשתמש בהם הא אחז"ל שהיו מהר המורי' ונתקדשו עוד מאאע"ה והוה כמועל בהקדש. וכ' לתרץ דלכאורה יקשה איך נבחר הר המורי' לעקידה למזבח הא אחז"ל שאין לך הר שלא עבדו בו עכו"ם לע"ז א"כ נאסר לגבוה עי' תוס' ע"ז (מה ע"א] בשם הירושלמי מזה אמנם הד"כ דהא אחז"ל שהי' בקעה והתפלל אאע"ה שיהי' הר דאין כבודו של מלך לשכון בבקעה ונעשה הר א"כ ליכא חשש כעבד דהא היתה בקעה אבל מזמן אאע"ה שנעשה הר שוב אמרינן דאין לך הר שלא עבדו בו עכום ונאסר לגבוה דלא שייך לומר דאאאדשא"ש דסבר יאע"ה דאין א"י מוחזקת מאברהם [עי' ע"ז נג ע"ב מזה] א"כ נתחלל קדושת אבנים לכן שפיר השתמש בהם יעקב אבינו ע"ש דפח"ח. והנה בחן טוב כ' הטעם שאמר אברהם ויצחק שלא ליקח אשה מבנות כנען דס"ל דהגזירה של הגירות חל על יצחק ויעקב ואם יתחתנו מבנות כנען לא יהיו כגרים רק כתושבים. וכבר כ' הקדמונים דאי נימא דא"י אינו מוחזקת לכו תאאע"ה שפיר י"ל דחל הגזירה כי גר וכו' בארץ לא להם על יצחק ויעקב דאע"ג שהיו בא"י הלא א"י מקרי ג"כ בארץ לא להם אבל א"כ דמוחזקת א"כ אא"ל דחל הגזירה עליהם דהא המה היו בארץ שהוא להם. ולפי"ז מובן הסמיכות ל"ת אשה מבנות כנען וכו' ולכן ויצא יעקב מבא"ש וילך חרנה א"כ ראה יאע"ה שס"ל לאביו דא"י אינו מוחזקת דאל"כ הרי הי' יכול ליקח אשה מבנות כנען א"כ הי' יכולים העכו"ם לאסור האבנים ונתחללה קדושת האבנים ולז"א ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב דנתחללה קדושתם. והבן ונכון בס"ד: ג) ויצא יעקב וכו' ויקח מאבני המקום וכו' ויקח את האבן וכו' וישם אותה מצבה. ונ"ל