בנין דוד א קנז

דבר ד' עמכם פנים תרי בפנים תרי הרי ד' פנים למקרא למשנה לתלמוד ולאגדה א"כ מקבלין שכר על אגדה ע"ש. וכ' ז' בעיר דוד ז"ל דפליגו אי צדיקים גדולים ממלאכים או מלאכים גדולים מצדיקים דמאן דס"ל דצדיקים גדולים ממלאכים א"כ י"ל הא דכ' כי לא יראני אדם וחי קאי על המלאכים אבל צדיקים יכולים לראות פני השכינה א"כ אמרינן פנים בפנים דבר ד' עמכם כפשוטה דראי פני השכינה ולא נשמע דיש ד' פנים לתורה ע"כ ס"ל דאין מקבלין שכר על אגדה אבל מאן דס"ל דמלאכים גדולים מצדיקים ס"ל דלא יראני האדם וחי קאי על צדיקים ועכצ"ל הא דכ' פנים בפנים דיש ד' פנים לתורה ומקבלים שכר על הגדה עכדפח"ח [עי' בפ' חיי אות י"א מזה]. והנה איתא בבעלי התוספות וכ"כ התרגום יהונתן וז"ל הבעתו"ס ויבא לו יין מהיכן הי' לו יין אלא שמיכאל הביא לו יין מגן עדן עכ"ל. וממילא מדהביא מלאך יין לשרת לצדיק נשמע דצדיקים גדולים ממלאכים וי"ל דפנים בפנים דיבר ד' עמכם כפשוטה ולא נשמע דיש ד' פנים למקרא למשנה לתלמוד ואגדה א"כ אין מקבלין שכר על אגדה כנ"ל וא"א לומר כמד"א הנ"ל ויתן לך מטל וכו' ותירוש זה אגדה דהא אין מקבלין שכר על אגדה ולא נחשוב לברכה. ועכצ"ל דהפירש על ברכת עוה"ז. ולזה פרש"י ויתן לך וכו' כמשמעו דקאי על ברכת עוה"ז. והבן כי נכון הוא בס"ד: פא) ויתן לך וכו' ואחז"ל יתן ויחזור ויתן. ונ"ל דאחז"ל אבות פ"ד שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. ופי' הפלאה ז"ל דאם האדם עושה מצוה והקב"ה נותן לו שכרו אזי עושה מצוה גם בזה שמקבל שכר דהוא נחת רוח להקב"ה אבל אם עושה ח"ו עבירה ומקבל עונש עושה בזה עבירה שמצער להקב"ה על שמוכרח להעניש את האדם ודפח"ח וזש"א ויתן לך אם הקב"ה יתן לך שכר א"כ אתה עושה בזה נחת רוח להקב"ה ולמצוה יחשב ומגיע לך עוד שכר על זה ע"כ יחזור ויתן שכר על השכר: פב) בא אחיך במרמה ויקח את ברכתיך במדרש פליאה בא אחיך במרמה בחכמת התורה הוציא אפיקומן ואמר אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ויקח ברכתיך. וכ"ל הויכוח שהי' בין יצחק ורבקה ביצחק סבר כשיטת המהרי"ט ח"ב סי' ו' דעשו מקרי להרע יצחק אע"ג שהי' רשע ע"כ רצה לברכו כי הוא בנו הבכור אבל רבקה סברה כשיטת מהר"י באסאן הובא בפר"ד דרוש ז' דעשו לא מקרי זרע יצחק כיון שהי' רשע דזרע פסול דאין נקרא זרע אינו דוקא פסול מיצירתו אלא ה"ה שנעשה פסול מעבירות שעשה ע"ש ע"כ סברה שאין מגיע הברכות לעשו רק ליעקב שהוא זרע יצחק ולא עשו. והנה איתא ב' טעמים שלא היו בנ"י במצרים ד' מאות שנים רק רד"ו שנים א) כשיטת המהרי"ט דעשו מקרי זרע וחל חצי הגלות עליו. ב) דלא מקרי עשו זרע יצחק ושאר הגליות השלימו את הזמן של ד' מאות שנים. והנה בארץ חמדה כתב דזה נכון לר"א דס"ל בקידושין [יח ע"ב] דיש אם למסורה ואמרינן כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה א"כ אא"ל דשאר הגליות היו דנמכרו מכירה חדשה בשביל שחטאו הא כיון שבגד בה שוב אינו יכול למוכרה א"כ עכצ"ל דשאר הגליות הי' להשלים הזמן דעשו אינו זרע יצחק אבל לר"ע דס"ל דיש אב למקרא וס"ל אף שבגד בה רשאי למוכרה א"כ י"ל דעשו הוא בכלל זרע וכבר כשלם הזמן והא דנמכרו בנ"י בשאר גליות הי' בשביל שחטאו ע"ש. והנה מבואר בפסחים [קיט ע"ב] דס"ל לרב דה"ט דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שלא יעקרו מחבורה לחבורה כר"י לעיל [פ"ו ע"א] דאין האוכל אוכל את הפסח בשתי מקומות דס"ל דיש אם למסורה ע"ש היטב ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל בא אחיך במרמה בחכמת התורה הוציא אפיקומן ואמר אין מפטירין אה"פ אפיקומן דנשמע מזה דאמרינן דיש אם למסורה כנ"ל. א"כ אא"ל דשאר הגליות היו מכירה חדשה בשביל שחטאו הא אי אמרינן דיש אם למסורה ס"ל דכיון שבגד בה שוב אינו רשאי למכרה כנ"ל. ועכצ"ל דשאר הגלות הי' להשלים הזמן דלא היו רק רד"ו שנים דהגלות אינו חל על עשו דלא מקרי זרע יצחק דזרע פסול הוא ע"כ ויקח את ברכתיך דמגיע לו ליעקב את הברכה שהוא זרעי ואין אתה זרעי. והבן כי נכון הוא בס"ד: פג) עי"ל דאיתא ב' טעמים על שכהו עיני יצחק א) כדי שיבא יעקב ויקבל הברכות ב) דבשעה שנעקד על גבי המזבח הציץ בכבוד השכינה וכ' כי לא יראני האדם וחי אלא תחת מיתה כהו עיניו וסומא הוא כמת כמבואר בפרדר"א שמות ל"ג והנה מבואר בעיר דוד מזקיני ז"ל דאי אמרינן דגדולים צדיקים ממלה"ש שפיר יכולים הצדיקים לראות והא דכ' כי לא יראני האדם וחי קאי על המלאכים [עי' בפ' חי' אות יא] ומבואר לעיל פ' וירא [אות פ"ח] דה"ט דצדיקים גדולים ממלה"ש כיון דיש מצות אשר יש להם הנאת הגוף ואפ"ה הצדיקים עושים למען עשות רצון קונם ולא להנאת גופם אבל מלה"ש דאין להם גוף אין חידוש אם עושים בשביל רצון קונם ע"ש. והכה הטעם דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן מבואר בפסחים [ע' ע"א] משום דהפסח נאכל על השובע ע"כ אין לאכול אח"כ וברש"י שם ד"ה על השבת כ'