בנין דוד א קנו

ונראה לו דמות דיוקנו של אביו ופירש. דיעקב אבינו הי' איש תם יושב אוהלים והלך בבגדים הראוים לאיש צדיק ונתקיים בו וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממנו לתבוע אותו לעבירה. לא כן יוסף הצדיק הי' מקודם דרכו לסלסל שערו ולילך בלבוש שאינו כיכר צדקתו לעיני כל ע"כ חמדה אשת פוטיפר אליו עד שבא יוסף לעשות צרכיו עמה ואז ראה כי בדרך זה לא ישכון אור כי הי' צריך לעזר השי"ת שלא מילא רצון חמדתה וטוב יותר שלא לבוא לידי נסיון כמו שלא בא נסיון כזה לאביו יען שהי' ניכר לעיני כל צדקתו. וזש"א ויבוא הביתה לעשות מלאכתו דלעשות צרכיו עמה נכנס אז כראה לו דמות דיוקנו של אביו מלשון רואה אני את דברי אדמון שהוטב בעיניו דרכו של אביו ופירש מדרכו לילך בדרך אביו ודפח"ח. וזש"א ותקח רבקה את בגדי עשו בנו הגדול החמודות ותלבש את יעקב בנה הקטן ע"כ חששה אם ילך בבגדי עשו החמודות ועי"ז בניקל להזדמן שתחמוד אשה לתבוע אותו לעבירה כמו שתבעה אשת פוטיפר ליוסף ע"כ אמרה מכאן ואילך אם אתה הולך בבגדי עשו בחייך יקים לך צריך לך עזר השי"ת מרע להנצל: עז) ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך ובמדרש אנכי עתידין בניי לקבל עשר הדברות שנאמר בה אנכי ד' א' וכו'. וכ"ל דכל המפו' הקשו איך אמר אנכי עשו בכורך הלא הוא יעקב וכ' באה"י לת' דמבואר במדרש דלכן רצה יצחק לברך את עשו לפי שהוא הבכור ע"כ שפיר אמר יעקב אנכי עשו בכורך דלענין הבכורה הוא עשו ועומד במקומו יען שקנה ממנו הבכורה ע"ש. והנה הקדמונים הקשו איך קנה יעקב הבכורה הא הי' אונאה לקנות בכורה בעד נזיד עדשים ותי' כפי"ד המדרש דעשו לא רצה ליקח ירושה מאביו למען שלא יהי' חל עליו ג"כ להיות בגלות במצרים דכיון שאינו נוטל הירושה אינו חל עליו לפרוע חוב אביו להיות בגלות לכן מכר ירושתו בער נזיד עדשים ולא הי' אצלו אונאה עכ"ד. והכה מבואר בברכת שמואל מהברכת הזבח ז"ל פ' מסעי דלכן הי' חל הגלות על בנ"י לפרוע חוב אביהם דמלוה הכתובה בתורה היינו כי גר יהי' וכו' ועבדום ועינו אותם הוה ככתובה בשטר ושעיבודא דאורייתא. אבל אי אמרינן מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי אינם חייבים הבנים לשלם חוב אביהם להיות בגלות דהוה רק כחוב בעל פה ע"ש. והנה איתא בספר דרש משה הובא בשמנה לחמו לימוד דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר מדכתיב אנכי ואחז"ל [שבת קה ע"א] דאנכי נוטריקון אמירה נעימה כתיבה יהיבה. פי' אמורה נעימה של תורה"ק שנקראת נעימה כתובה יהיבה הוא ככתובה בשטר דמי ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל אנכי עשו בכורך אנכי שעתידין לקבל עשרת הדברות שנאמר אנכי דנשמע מאנני דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי כנ"ל א"כ הי' חל גם על עשו לשלם החוב להיות בגלות וע"י מכירת הבכורה שסילק עצמו מהירושה אינו חל עליו הגלות כנ"ל א"כ מועיל קניית הבכורה דלא הוה אונאה ע"כ שפיר אמר יעקב אנני עשו בכורך דלענין הבכורה אני עשו עומד במקומו ע"י הקנין כדברי האה"י הנ"ל והבן וב"ה הוא דבר נכון: עח) ולפי הנ"ל דנשמע מאנכי דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר לכן הי' חוב על זרע אברהם לשלם חוב אביהם להיות גרים. יל"פ המדרש פליאה וד' ברך את אברהם בכל ויאמר וכו' ל"ת אשה לבני מבנות הכנעני הדד"כ אנכי ד' וכו' [עי' לעיל פ' חי' אות י"ח ל"ד ל"ו ל"ז ל"ח מ"ט] דהנה בחן טוב כ' הטעם שלא יקח אשה מבנות הכנעני יען כי הקב"ה אמר לאאע"ה כי גר יהי' זרעך וחל על יצחק לפרוע החוב של אביו להיות גר ואם יתחתן עמהם יהי' כתושב אצלם ולא כגר. וזש"א וד' ברך את אברהם בכל וברש"י שהי' לו בן והי' צריך להשיאו אשה אבל לא מבנות הכנעני. כי צריך להיות גר בארץ לשלם חוב של אביו דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי דילפינן מאנכי וזהו הדד"כ אנכי וכו'. והבן: עט) עי"ל עפי"ד האה"י הנ"ל דכיון דקנה יעקב הבכורה הוא עומד במקום עשו ולכן אמר אנכי עשו. והנה מבואר בש"ך עה"ת דלכן קנה יעקב הבכורה אע"ג שהי' עשו אנוס לאכול הנזיד עדשים דאל"כ הי' מת הלא אמרינן דתלוי' וזבין הוה זבינא. והנה ביד המלך הספרדי כ' דלכן כפה הקב"ה את ההר לקבלת התורה וליכא טענת אונס דתלו וזבין הוה זבינא דע"י קבלת התורה מגיע לנו ברכת עוה"ז. וזש"א דעתידין בניי לקבל העשרת הדברות ונשמע מזה דתלוי' וזבין הוה זבינא כנ"ל. לכן אנכי עשו בכורך דמועיל הקנין א"כ אני במקומו כנ"ל: פ) ויבא לו יין וישת וכו' ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש ופרש"י מטל וכו' כמשמעו [ר"ל ברכת עוה"ז]. ונ"ל דאיתא במדרש מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זו משנה דגן זה תלמוד תירוש זה אגדה ע"ש. והנה איתא במס' סופרים פט"ז הדא אגדתא כל מי שלומד אינו מקבל שכר ופריך לה והא כתיב פנים בפנים