בנין דוד א קנה

בני וכו' ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי ונ"ל ההמשך עפי"ד זקיני בחנוכת התורה ז"ל אות ק"ע לפ' המדרש מה יפית ומה נעמת מה יפית בלולב ומה נעמת בתשובה דאיתא בסוכה [לג ע"א] דרב סובר לולב א"צ אגוד ור"י סובר דצריך אגוד דכ' זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וי"ל דרב ס"ל דזה אלי וכו' אתי כמו שפרש"י בחומש שהי' מראין אותו באצבע שזה אלי. והנה איתא ב' טעמים למה כהו עיני יצחק א) שלקח שוחד מעשו ואהוב אותו ב) שבשעת עקידה הציץ בפני השכינה. והנה איתא במדרש שהשטן שואל להקב"ה האיך מקבל תשובה הא הוה שוחד והשיב לו הקב"ה כשישראל עושים תשובה בנים הם ואב מבנו מותר לקבל שוחד. א"כ לפי"ז ליכא למימר דכהו עיני יצחק שלקח שוחד דהא אב מבנו מותר ליקח שוחד ועכצ"ל שכהו עיניו שהציץ בשכינה וזש"א המדרש מה יפית בלולב כמד"א דצריך אגוד להיות יפה ונאה דכ' זה אלי וכו' ולא כמד"א שהי' מראין באצבע זה אלי דהא אסור לראות השכינה דהרי יצחק ראה בשכינה וכהו עיניו. דאי"ל דלכן כהו עיניו משום שלקח שוחד דאב מבנו מותר ליקח שוחד א"כ מועיל תשובה לכן מה נעמת בתשובה ודפח"ח. והנה ברבינו בחיי ז"ל כ' דלכן כ' ותכהין עיניו מראות ולא כ' לראות לומר דלא כהו עיניו משום שוחד אלא שכהו עיניו מראות יען שראה מכבר השכינה בשעת עקידה ע"ש. והנה בכזה"ק פס"ה כ' דלכן נעלם יום המיתה מעיני כל חי דאם הי' יודע יום המיתה הי' מתרשל לעשות תשובה עד יום האחרון. אבל כיון דאינו יודע יום המיתה חושב בכל רגע שמא היא רגע אחרונה לימי חיו לכן עושה תשובה בכל עת ע"ש. וזש"א ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות שידע שכהו עיניו יען שראה השכינה ולא משום שלקח שוחד דאב מקבל מבנו שוחד א"כ מועיל תשובה לכן אמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי למען עשות תשובה בכל עת דהא מועיל תשובה. והבן ונכון בס"ד: עב) ולפי"ד הכזה"ק הנ"ל יל"פ הפ' הנה כא זקנתי לא ידעתי יום מותי ועתה וכו'. דאחז"ל במדרש ועתה אין ועתה אלא תשובה וכ' מרן מלובלין ז"ל הכונה דאם יחשוב האדם ועתה שאולי אין לו עוד לחיות אלא רגע זו אזי בודאי יעשה תשובה עכדה"ק. וזש"א הנה בא זקנתי לא דעתי יום מותי דלכן נעלם ממני יום המיתה למען אחשוב. ועתה שאין לי אלא רגע זו ועי"ז אעשה בכל עת תשובה לא כן אם לא הי' נעלם יום המיתה הייתי מתרשל לעשות תשובה כנ"ל: עג) ולפי"ד מרן ז"ל הנ"ל יל"פ הפ' ועתה ישראל מה ד' א' שואל מעמך כי אם ליראה וכו' וחז"ל ברכות [לב ע"ב] תמהו וכי יראה מילתא זוטרתא היא ע"ש. ולפי"ד מרן ז"ל א"ש וזש"א ועתה ישראל לחשוב שלא יחי' ח"ו אלא עוד רגע חדא ואז מה ד' א' שואל מעמך כי אם ליראה דלעת כזאת באמת יראה מילתא זוטרתא דמי לא ירא באם יחשוב כי כלתה לו חיו שישמור מצות השי"ת: עד) ולפי הנ"ל יל"פ הפ' פ' ואתחנן ועתה ישראל שמע אל החקים. דהנה כ' הקדמונים ז"ל דהא דהקב"ה מקבל שבים הוא חוק בלא טעם רק כיון שבכ"י מקיימים חקת התורה לכן מקבל הקב"ה שבים אשר הוא ג"כ כחוק. וזש"א ועתה ישראל אין ועתה אלא תשובה שהקב"ה מקבל שבים אך שמע אל החקים: עה) עיל"פ הפ' הנ"ל ועתה ישראל שמע אל החקים וכו' למען תחיו וכו' לא תוסיפו וכו' ולא תגרעו ונ"ל עפי"ד הגאון מוהר"י אסאד ז"ל לפ' דהרש"י פ' יתרו עה"פ ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכו' אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י וברש"י אלה הדברים וכו' לא פחות ולא יותר ותמוה. ואמר הג' הנ"ל לפי דלכאורה יקשה הא דאמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה וכו' הא לא הי' תנאי כפל לומר דאם לא ישמעו לא יהיו עם סגולה א"כ התנאי בטל אמנם הדבר נכון דהא נודע שיטת הרמב"ם ז"ל דבמעכשיו לא בעינן תנאי כפל ומשפטי התנאים ולכן אמר ועתה ישראל ר"ל מעכשיו אם תשמעו בקולי והייתם לי סגולה ע"כ לא נכפל התנאי וזהו שפרש"י אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י לא פחות ר"ל שלא תחסור מלומר תיבת ועתה ולא יותר אז לא תצטרך לומר יותר דהיינו לכפול התנאי ולומר דאם לא תשמעו לא תהיו לי סגולה וכו' עכדפח"ח. וזש"א הקב"ה למרע"ה שיאמר לבנ"י ועתה שמע אל החקים וכו' למען תחיו וכו' וא"צ תנאי כפל לומר להם שאם לא ישמעו לא יחיו כיון שאמר להם ועתה היא מעכשיו ומעכשיו א"צ תנאי כפל וזהו לא תוסיפו שאין מהצורך להוסיף דברים לומר תנאי כפל רק ולא תגרעו שלא יחסור תיבת ועתה ונכון בס"ד: עו) ותקח רבקה בגדי עשו בנה הגדול החמודות וכו' ותלבש את יעקב בנה הקטן ובמדרש לותה אותו ואמרה מכאן ואילך ברייך יקים לך [השי"ת שברא אותך יעזור לך] ונ"ל עפימ"ש אא"ז הגאון מאוה"ג ז"ל באור דוד לפ' מחז"ל פ' וישב עה"פ ויבא הביתה לעשות מלאכתו דלעשות צרכיו עמה נכנס