בנין דוד א קנג

[קי"ב ע"א] דברכה הוא מאה פעמים ע"ש וכ' האו"ת הטעם שזרע יצחק שיהי' לו כור דבפדר"א פל"ג ר"א אומר וכי יצחק זרע דגן ח"ו ע"ש. וי"ל דזרע רק מה שצריך לו ולאשתו לאכול בשנה ההוא והכה דעת הרמב"ם ז"ל [פ"א מה"ע ה"ט] דשיעור סעודה כא"פ הוא שלשה בצים כרי"ב ברוקה בעירובין [פב ע"א] דשיעור עירוב ככר בפונדיון מארבע סאין בסלע ואר"ח בא מהם מחצה לחנוני ופירש"י נמצא ככר בפונדיון רובע הקב והן ששה בצים וחצי' שלשה בצים ע"ש. מבואר דבקב יש שמונה סעודות וסאה ששה קבים וכור שלשים סאה דהוא מאה ושמונים קבים וכיון דבקב יש שמונה סעודות נמצא דבכור יש אלף וארבע מאות וארבעים סעודות. והנה בס' הקנה כ' דיש לחשוב שנה ש"ס ימים ומבואר בפאה [פ"ח מ"ז] דאדם אוכל ביום שתי סעודות נמצא דיצחק ורבקה היו צריכים ארבע סעודות ליום וארבע פעמים ש"ס הוא אלף וארבע מאות וארבעים. א"כ מכיון דכור הוא שיעור שצריך לו ולאשתו ע"כ זרע יצחק שיהי' לו נור אחד וע"י הברכה הי' מאה פעמים ככה עכ"ד ונפלאים המה. ולפי"ז א"ש ההמשך ויצו אבימלך את כל העם לאמור הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת דידע אבימלך בחכמת אצטגנינות דהגלות יהי' ת' שנים ומתחיל מיצחק ע"כ הזהירם שלא לנגוע בהם דהי' הבטחה דגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שלא יהי' מרה אחריתם כנ"ל. וה"ט של החשבון שיהיו ת' שנים בגלות עולה יפה לפי ספר הקנה הנ"ל. דיש לחשוב שנה ש"ס ימים כנ"ל וזהו ההמשך דכיון דאמרינן דשנה הוא ש"ס ימים א"כ עולה החשבון יפה דזרע יצחק שיהי' לו ולרבקה כור אחד לשנה. וזש"א ויזרע וכו' וימצא מאה שערים דזרע שיהי' לו כור והברכה הר' שיהי' לו מאה כורים דברכה הוא מאה פעמים. ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון: ס"ד) עי"ל עפי"ד התפ"י הנ"ל דלכן אמר אבימלך כל הנוגע מות יומת דידע דחל הגלות גם על יצחק להשלים הת' שנים שלא יהיו בניו בגלות רק רד"ו שנים א"כ הי' הבטחה גם על הנוגע אל יצחק שידין אותו הקב"ה כנ"ל, והנה מבואר בצפנת פענח ע' א"י דהא דהי' חל על יצחק להשלים הד' מאות שכה נכון אי נימא כמד"א קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, אבל א"נ ק"פ כקה"ג דמי א"כ אף שהיתה הגר שפחת שרה מנכסי מלוג שהבעל אוכל רק הפירות מ"מ הלא ק"פ כקה"ג דמי א"כ בודאי שיחרר אברהם את הגר דהי' מועיל השיחרר דהא ק"פ כקה"ג דמי א"כ לא הי' ישמעאל בן הגר רק בן אברהם והוא בכלל זרעך וחל חצי הגלות עליו ועל זרעיו א"כ לא חל על יצחק להשלים הגלות אבל למד"א ק"פ לאי כקה"ג דמי א"כ לא הי' ישמעאל בכלל הגזירה כי גר יהי' זרעך דאינו בכלל זרע לכן חל הגלות על יצחק להשלים זמן הת' שנים ע"ש. מבואר ברש"י וימצא מאה שערים דאומד זה למעשרות הי' ובח"ס ז"ל בפרשתן העיר לפי"ד התו' קידושין [ל"ו ע"ב] ד"ה כל דהקרקעות שלנו שהרי הן משועבדות למלך ואנו נותנים מהם מם למלך אין להם דין קרקע להפריש מהם מעשר ע"ש. א"כ אמאי נתן יאע"ה מעשר הרי השדה היתה משועבדות למלך אבימלך ופטורה ממעשר ע"ש דפח"ח אמנם לפימש"כ במק"א דדברי התוס' נאמרים למד"א ק"פ כקה"ג דמי אבל למד"א לאו כקה"ג דמי א"כ אין להמלך רק קנין פירות ולא קנין בהשדה ושפיר חייבת השדה במעשר א"כ י"ל דסבר יאע"ה ק"פ לאו כקה"ג לכן נתן מעשר ולפי"ז מובן ההמשך ויצו אבימלך וכו' הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת דחל הגלות גם על יצחק דישמעאל אינו זרע אברהם דלא הי' יכול אברהם לשחרר את הגר דלא הי' לו בה אלא ק"פ דלאו כקה"ג דמי כנ"ל ולז"א דידע דאמרינן ק"פ לאו כקה"ג דמי מזה שראה ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים וברש"י דאומד זה למעשרות הי' דנשמע דאמרינן ק"פ לאו כקה"ג ולכן הי' נותן תעשר דהקרקע הי' שלו דלא הי' לאבימלך בהקרקע רק קנין פירות כנ"ל. ונכון בס"ד: סה) עי"ל לפי הנ"ל דלכן אמר אבימלך כל הנוגע מות יומת דס"ל דקנין פירית לאו כקה"ג והי' הבטחת דן אנכי גם על יצחק כנ"ל והנה אחז"ל מאה שערים אומד זה למעשרות הי' וכ' המפורשים דס"ל דא"י מוחזקת מאאע"ה דאל"כ פטורה ממעשר והנה בלקט יוסף ע' א"י הקשה איך יכולים לומר דא"י מוחזקת מאאע"ה הלא אוה"ע יושבים בתוכה. ות' דאין להם רק קנין פירות וק"פ לאו כקה"ג אבל מד"א ק"פ כקה"ג ס"ל דא"י אינה מוחזקת מאאע"ה ע"ש. וזש"א אבימלך כל הנוגע וכו' מות יומת דאמרינן ק"פ לאי כקה"ג. והראי' ויזרע וכו' מאה שערים שהי' נותן מעשר ונשמע מזה דא"י מוחזקת מאאע"ה דק"פ לאו כקה"ג כנ"ל. והבן: סו) ויזרע יכו' ויברכהו ד' ונ"ל עפי"ד הגה"ק שר שלים מבעלזא ז"ל לפ' הפ' ישא ברכה מאת ד' וצדקה מאלקי ישעו. הכוונה דהשי"ת יתן ברכה להאדם באופן אם ידע שבא הברכה מאת ד' ולא ע"י כחו וגם שהברכה הוא רק בתורת צדקה ולא שמגיע לו מן הדין. וזש"א ישא ברכה באופן שידע שהוא מאת ד' וגם הוא רק צדקה מאלקי ישעו עכדה"ק. וזש"א ויזרע וכו' וימצא מאה שערים יען ויברכהו ה' שידע