בנין דוד א קנב

נימא דישמעאל אינו בכלל זרעך א"כ חל הגלות רק על יצחק וזרעו אבל אי נימא דישמעאל הוא בכלל זרעך א"כ חל עליו ועל זרעו חצי הגלות וחצי על יצחק וזרעו א"כ הרי יהי' זרעו רד"ו שנים בגלות א"כ לא הי' חל הגלות על יצחק כלל כנודע. וזש"א וישקף אבימלך וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו ששימש ביום א"כ עכצ"ל דס"ל דאשה מצווה בפו"ר כנ"ל. א"כ ישמעאל הוא בן האמה ולא זרע אברהם דלא נשתחררה הגר דלא עביד אברהם איסורא דעדל"ת כנ"ל. א"כ אין הגלות חל על ישמעאל רק על יצחק וזרעו א"כ התחיל הגלות מיצחק כנ"ל. וממילא הי' הבטחה מה שאמר הקב"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי גם על מי שיצער את יצחק. וזהו שאמר ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת כפי ההבטחה וגם את הגוי וכו' דן אנכי והבן ונכון בס"ד. סא) עי"ל עפי"ד הנ"ל דלכן אמר אבימלך כל הנוגע וכו' מות יומת דלא יהי' בנ"י במצרים אלא רד"ו שנים יען דהתחיל הגלות מיצחק א"כ גם עליו הי' הבטחה וגם את הגוי דן אנכי לכן אמר כל הנוגע וכו' והכה לכאורה יש לומר כדברי הספרי דהלילות השלימו הזמן ולא התחיל הגלות מיצחק. אמנם י"ל לפי"ד הז"ב הובא במטה אהרן דבאמת לא עבדו המצריים בבנ"י בלילות אלא שבלילה הולידו בנים ולא ביום דאסור לשמש ביום ויען כי פרעה לקח גם הולדות ע"כ השלימו הלילות ע"ש. א"כ לפי הנ"ל דיצחק שימש ביום ע"י שהי' מאפיל בטליתו א"כ שוב אא"ל דהלילות השלימו דהא מותר לשמש ביום. ועכצ"ל דהתחיל הגלות מיצחק א"כ חל גם עליו הבטחה וגם את הגוי וכו' דן אנכי וזש"א וישקף אבימלך וכו' והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו ששימש ביום א"כ אא"ל דהלילות ישלמו אלא דמתחיל הגלות מיצחק א"כ חל עליו ג"כ הבטחה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. לכן אמר כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מית יומת כפי ההבטחה. והבן: סב) עי"ל דהנה המפו' מקשים למד"א ב"נ מותר באחותו מה הועיל יצחק בהתנצלות שאמר אחותי היא פן אמות עלי' דהא יאמרו שאע"ג שהיא אחותו היא ג"כ אשתו ותירצו דאמר יצחק אבינו ג"כ שדינו כדין ישראל שאסור באחותו ע"ש. והכה מבואר לעיל דלכן אמר אבימלך כל הנוגע מות יומת כפי ההבטחה שגם את הגוי דן אנכי במיתה כנ"ל. והכה הקשו איך אפשר לומר דהי' הבטחה דגם את הגוי דן אנכי במיתה וגם יצאו ברכוש [כמו שהי' באמת] הא קיימ"ל דאין אדם מת ומשלם דקלבדר"מ ותירצו דישראל קדושים הם דכ' קודש ישראל לד' ומבואר בתוס' כתובות [ל' ע"ב] דבהקדש ל"א קלבדר"מ לרנבה"ק עי' בפר"ד ובייטב פנים לכ"ק מוחז"ל ובשם משמואל מזה. וזש"א ויאמר אליו יצחק כי אמרתי [אחותי היא] פן אמות עלי' ודיני כדין ישראל כנ"ל ולכן כאשר שמע אבימלך שיש להאבות דין ישראל א"כ שפיר הי' ההבטחה שידין הקב"ה את הגוי במיתה ובממון דבהקדש ל"א קלבדר"מ כנ"ל. לכן אמר כל הנוגע באיש הזה מות יומת. והבן: סג) ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ונ"ל ההמשך עפי"ד התפ"י דלכן אמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת דידע אבימלך בחכמת אצטגנינות כי הגלות מתחיל משנולד יצחק להיות הגלות ת' שנים כמש"כ רש"י ונאמר לאברהם בהבטחה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לכך הזהירם מבלי לעשות להם אפילו דבר קטן שלא יהי' מרה אחריתם עכ"ד. והטעם של הגלות ת' שנים אחז"ל בדרים [לב ע"א] שנענש אברהם בשביל שעשה אנגריא בתלמידי חכמים ע"ש וכ' באו"ת פ' לך [אות מ"ב] החשבון מדוע הי' העונש ת' שנים בשביל שבטל אותם מת"ת בשעת מלחמת המלכים כמ"ש במגילה [ג' ע"א] ע"ש. דהנה לפי"ד הלבוש המובא במעיו"ט ברכות [פ"א מ"ו] הוי היום מעה"ש עד צה"כ ט"ו שעות וממילא הוי הלילה רק ט' שעות ומבואר במדרש הובא ג"כ ברש"י ויחלק עליהם לילה שלא רדף רק עד חצות א"כ הי' המלחמה ארבע שעות וחצי והנה בילקוט פ' ויקרא עה"פ נפש כי תמעול מעל מכאן אתה דן לצדקה מעל שוה פרוטה משלם אשם בשתי סלעים וכמה פרוטות בשתי סלעים אלף תקל"ו ומדה טובה מרובה ממדת פורעניות חמשה מאות פעמים ע"ש. נמצא שכר מצוה תשס"ח אלף פעמים ממילא אאע"ה שבטל ת"ת ארבע שעות וחצי הפסיד תשס"ח אלף פעמים ארבע שעות וחצי והנה בס' הקנה כתב דיש לחשוב שנה ש"ס ימים דשנה י"ב חודש וכל חודש שלשים יום והכה בשלשים יום מעל"ע של כ"ד שעות עולה שבע מאות וכ' שעות וכאשר יחלק לד' שעות וחצי ימצא בחודש ק"ס פעמים ד' שעות וחצי וממילא בשנה שהיא י"ב חודש יש י"ב פעמים מאה וששים דהיינו אלף תשע מאות ועשרים פעמים ארבע שעות וחצי נמצא דארבע מאות הוה במכוון חמש תשס"ח אלף פעמים ארבע שעות וחצי לכך נענש שיהי' בניו בגלות ד' מאות שנים והוא דבר נפלא ושפ"י. ונקדים עוד דברי האו"ת תולדות [אות י"ח על דברי המדרש ויזרע יצחק וכו' וימצא מאה שערים דיצחק זרע שיהי' לו כור אחד ומצא מאה שערים מאה כורים וכמ"ש בכתובות