בנין דוד א קנא

על אידך תיתי לי דחשב שם וראיתי בשם זקיני הגאון מו"ה שאול קאצינעליבוגין ז"ל עפימש"א חז"ל שאין מגיע להאדם שכר מצוה בהאי עלמא כדי שישאר לו שכרו לעוה"ב אך השכר של חיבת ת"ח דהשכר הוא בנים מהוגנים כשאחז"ל שבת [כג ע"ב] דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן שכר זה נותן הקב"ה בעוה"ז כי בנים הגונים הוא השכר להאבות בעוה"ב דברא מזכה אבא בעוה"ב ע"כ פרש"י רק בזה ישולם שכרי שחיבת ת"ח עלי אבל בשאר מצות אין השכר בעוה"ז ודפח"ח. וזש"א והתברכו בזרעך כל גויי הארץ וברש"י אדם אומר לבנו יהי' זרעך כזרעו של יצחק שיהי' לו בנים הגונים. עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו' ותורתי שקיים אפילו ע"ת למען חיבת ת"ת כנ"ל לכן מגיע לו השכר בעוה"ז להיות לו בנים הגונים ונכון בס"ד: נט) וישקף אבימלך וכו' וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך אשתך הוא ואיך אמרת אחותי היא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עלי' וכו' ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת. ונ"ל דהנה זקיני הטו"ז ז"ל בדברי דוד הקשה כיון שאמר יצחק אחותי היא והוחזקה כן איך הי' מהימן לומר אח"כ שאשתו היא הא מבואר בקידושין [פ ע"א] דשורפין על החזקה כגון אם באת עם תינוק מורכב על כתיפה ואומרת בנה הוא ואח"כ בא עלי' חייב סקילה ע"ש. [ועי' בת' הרמ"א סי' ב' דהי' מועיל האמתלא דאמר אחותי היא פן אמות עלי' ואכמ"ל] וכ' לת' דהי' מהימן במיגו דאמר אחותי בת אבי היא דב"נ מותר באחותו מן האב ע"ש. ולכאורה יש להעיר הא האבות קיימו את התורה בארץ ישראל עכ"פ כש"כ הרמב"ן ז"ל א"כ לא הי' לו ליצחק מיגו דהא אחותו מאב ג"כ נאסרה לו. אולם הד"נ לפימש"כ הקדמונים דדברי הרמב"ן ז"ל נאמרים למד"א דא"י מוחזקת מאברהם אבל למד"א דלא קנה אאע"ה את א"י לא קיימו האבות גם בא"י רק הז' מצות ולא יותר דארץ כנען ג"כ אין לה דין א"י א"כ למד"א דא"י איכה מוחזקת שפיר הי' יצחק מהימן במגו דאמר אחותי מאב היא דמותרת לו. והנה מבואר ביפ"ת דהפלוגתא אי א"י מוחזקת מאאע"ה או לא תלי' בפלוגתת ר"י ור' יאשי' חולין [עח ע"ב] אי אמרינן וי"ו מחלקת או וי"ו נוספת דהא הקב"ה אמר שילך בהארץ לארכה ולרחבה והוא לא הלך אלא לארכה א"כ למד"א וי"ו מחלקת שפיר זכה אברהם בארץ אע"ג שלא הלך לרחבה אבל למד"א וי"ו נוספת הוא והי' צריך לילך לארכה ולרחבה והוא לא הלך לרחבה ע"כ אין א"י מוחזקת תאאע"ה דלא זכה בהארץ ע"ש. והנה בתפ"י כ' דלכן אמר אבימלך כל הנוגע וכו' מות יומת כי ידע דהגזירה כי גר יהי' זרעך חל ג"כ על יצחק והבטחה היתה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לכן אמר כל הנוגע באיש הזה מות יומת כי מרה יהי' אחריתו כפי ההבטחה ע"ש והנה ראיתי בס' דברי אמת מהגה"ק מ' יוסף אשר ז"ל מפרעמיסלא שהביא הא דאמר הקב"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אי הי' הבטחה על שניהם שדן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש או הבטחה היתה רק על אחד מהם או שדן אנכי או שיצאו ברכוש. תלי' ג"כ בפלוגתא הנ"ל אי וי"ו מחלקת או נוספת דאי נימא דוי"ו מחלקת הי' הבטחה רק על אחד אבל א"כ דוי"ו נוספת הי' הבטחה על שניהם ע"ש דפח"ח. ולפי"ז מובן הפ' ויאמר וכו' ואיך אמרת אחותי היא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עלי' ולכן אמרתי אחותי היא אבל באמת אשתי היא ואני מהימן במגו דאמרתי אחותי בת אבי היא דמותרת לי דא"י אינה מוחזקת מאברהם דאמרינן דוי"ו נוספת היא כנ"ל. ולזה אמר אבימלך כיון דאמרינן דוי"ו נוספת כל הנוגע באיש הזה מות יומת כדברי התפ"י כפי ההבטחה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כנ"ל. דאע"ג דהבטחה הי' ג"כ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אין יכולה הבטחה להתקיים פ"י הרכוש בלבד אלא ע"י שידון הקב"ה ג"כ את הגוי. דהא אמרינן דוי"ו כוספת היא והבן וב"ה הוא דבר נחמד: ס) עי"ל עפי"ד המדרש שראה אבימלך את יצחק מצחק ששימש ביום והנה מבואר בזרע ברך השלישי דמד"א דאשה לא נצטווה על פו"ר ס"ל דהוה מצעשהז"ג דאסור לשמש ביום אבל מד"א דאשה נצטווה על פו"ר ס"ל דלא הוה מצעשהז"ג דנוהגת גם ביום ע"י שמאפיל בטליתו ע"ש. והכה באוהב ישראל ז"ל כ' דלכן ישמעאל הוא בן האמה ולא בן אברהם ול"א דשחרר אברהם להגר שלא יעבור על איסור שפחה דאע"ג דלא שחררה לא עביד איסורא דעשה דפו"ר דוחה הל"ת דשפחה כמש"כ התוס' גיטין [מ"א ע"א ועי' שם במהר"ם לובלין ז"ל דהכוונה על העשה דלשבת דקיים המצוה בשפחה ג"כ והבן] אמנם יתכן הדברים למד"א דאשה מצווה על פו"ר אבל למד"א דאשה אינה מצווה על פו"ר א"כ לא שייך לומר עדל"ת כיון דבדידה ליכא עשה כמש"כ התוס' שם. והכה בתפ"י כ' דלכן אמר אבימלך כל הנוגע באיש הזה מות יומת כי ידע שלא דהי' בנ"י במצרים אלא רד"ו שנים ועכצ"ל דמתחיל הגלות מיצחק א"כ הי' הבטחה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי על מי שיצער גם את יצחק ע"כ אמר כל הנוגע מות יומת. והנה כ"ז נכון אי