בנין דוד א קנ

עצה בנפשו שלא יצטרך כלל לע"ת כי הוא לא הי' צריך הכנה רק לסעודת לילה ואחז"ל דרב צלי של שבת בע"ש א"כ הי' יכול לאכול הסעודה בעוד יום שהוא עדיין יו"ט ואין כאן הכנה מיו"ט לשבת רק על יו"ט עצמו. אמנם לא רצה בזה שהי' חביב אצלו כל המצות אפילו מצוה דרבנן שהי' מביא עצמו לידי חיוב ועשה הסעודה בליל שבת שיתחייב לעשות ע"ת ולכן נקטו חז"ל דקיים אפילו ע"ת ודפח"ח. ונודע ד' ז' המהרש"א ז"ל דבמצוה שמביא אדם על עצמו לידי חיוב יש שכר מצוה גם בה"ע וזש"א כי לך ולזרעך אתן כל הארצות האל והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך וכו' עקב אשר שמע אברהם וישמור וכו' ותורותי דקיים אפילו מצות ע"ת דמזה כשמע שאפילו במצות דרבנן הכניס עצמו לידי חיוב לקיים המצוה כש"כ במצות דאורייתא א"כ מגיע לו שכר בה"ע. ושפיר קנה את א"י להוריש לבניו דבשכר פעולה נקנה אף דבשלבל"ע כנ"ל. ונכון בס"ד: נז) ונתתי לזרעך את כל הארצות האל וכו' עקב אשר שמע אברהם בקולי. ונ"ל דהנה השל"ה ז"ל הקשה איך נתן הקב"ה לנו את א"י ונטלה מאוה"ע וכי דינא הוא שאם אחד נתן מתנה ליטלה ממנו. וכ' לת' דהא אחז"ל בהבראם בה"א נברא העולם וה"א לשון קלילא דלית בי' ממשא כמבואר במדרש והוה כדבר שאין בו ממש ע"כ יכול הקב"ה לחזור [עי' לעיל לך אות מ"ו]. ולכאורה מנ"ל דבה"א כה"ע דילמא כ' בהברא"ם דבשביל אברהם נברא העולם כמד"א במדרש אולם הדבר. נכון לפי"ד הירושלמי פ"ק דברכות דהעולם נברא בשביל האבות מדכתיב כימי השמים על הארץ דהמהלך מן השמים לארץ הוא ת"ק שנים נשנית האבות דבשביל האבות נברא העולם ע"ש. א"כ לא נברא העולם בשביל אברהם והא דכ' בהברא"ם לומר דבה"א נברא העולם ע"כ שפיר נתן הקב"ה לנו את א"י כנ"ל והנה ביפ"ת כ' דס"ל להירושלמי הנ"ל כמד"א מדכ' עקב אשר שמע אברהם בקולי דמבן ג' שנים הכיר את בוראו כמנין עק"ב א"כ חי אברהם קע"ג שנים דשני שנים הראשונים לא קחשיב ויצחק חי ק"פ שנים ויעקב קמ"ז שנים ועולה מספר שנותיהם ת"ק שנים ומוכח דבשביל האבות נברא העולם ע"ש. וזש"א ונתתי לזרעך את כל הארצות האל דיכול הקב"ה לחזור מהנתינה לאוה"ע דהעולם נברא בה"א מדכ' בהברא"ם ולא אתי בהברא"ם לומר דבשביל אברהם נברא העולם אלא דנברא בשביל האבות דלכן הי' מספר שנותיהם ת"ק כהמהלך מהשמים לארץ ולכאורה יקשה הא מספר שנותיהם הי' יותר מת"ק שנים דהא אברהם חי קע"ה שנים ולז"א עקב אשר שמע אברהם בקולי שחבן ג' שנים הכיר את בוראו ע"כ לא נחשבים השני שנים הראשונים ושנותיהם ת"ק שנים כמהלך מן השמים להארץ דבשביל אבות נברא העולם ולא בשביל אברהם והא דכ' בהברא"ם לומר דבה"א נברא העולם. ע"כ שפיר יכול הקב"ה ליתן לנו את א"י והבן. ונכון בס"ד: נח) והתברכו בזרעך כל גויי ארץ עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי וביומא [כח ע"ב] אמר רבא קיים א"א אפילו עירובי תבשילין שנאמר עקב וכו' ותורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה. ונ"ל דהנה בתוס' ישינים שם הקשה אמאי נקט הך מצוה אמאי קילא לי' טפי מכלהו וראיתי בשם כ"ק ש"ב הגה"ק מסאכאטשוב ז"ל בעל האבני כזר לת' בדבר נחמד דהענין של ע"ת משום דאין יו"ט מכין לשבת עי' פסחים [מ"ו עב] ובהראשונים ולכאורה מדוע אין יו"ט מכין לשבת הא קדושת יו"ט קלה מקדושת שבת דביו"ט הותרה מלאכה לצורך אוכל נפש ולא בשבת. וצ"ל עפימ"ש התו' פסחים [קכ ע"ב] ד"ה רב אמאי לא תקנו בשמים במוצאי יו"ט ואם נאמר דביו"ט ליכא כשמה יתירה א"כ אם יום הראשון הוא יו"ט ליתקנו בשמים במו"ש שהוא יו"ט ותי' הרמב"ן ז"ל דבאמת גם ביו"ט איכא כשמה יתירה רק במו"ש אמרינן כיון ששבת אמרה וי אבדה נפש אבל במוצאי יו"ט אין נאבדה הנשמה ונשאר אצלו ע"כ לא תיקנו בשמים. והטעם דביו"ט אין הנשמה יתירה נאבד דקדושת שבת שנתן הקב"ה הוה קבועה וקיימה לכן בהסתלקות הזמן נסתלק הקדושה לא כן ירט דבי דינא מיקדשא להו לכן כשאר הקדושה גם להלאה והנה איתא בנזיר פ"ג מ"א כהן ונזיר שהי' מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה אמרו חכמים יטמא הנזיר אע"ג שקדושתו חמור מקדושת כהן מ"מ קדושתו אין קדושת עולם אבל כהן קדושתו לעולם ע"ש. ע"כ שפיר תקנו רבנן ע"ת דאין יו"ט מכין לשבת דקדושתו חמיר משבת דנשאר הקדושה מצד הנשמה יתירה לעולם לא כן שבת דכאשר כלה השבת כלה הנשמה יתירה וכלה הקדושה ג"כ אבל אאע"ה שגם מצות שבת נטל בעצמו א"כ כשאר אצלו ג"כ קדושת שבת לעולם א"כ שוב הי' אצלי קדושת שבת חמור מיו"ט ולא שייך לומר דאין יו"ט מכין לשבת ולא הי' צריך לעשות ע"ת. ואפ"ה עשה ע"ת למען חבת ת"ח שאמרו חז"ל לעשות ע"ת וזהו הרבותא שכ"כ הי' חביב אצלו לחבב רבנן עכדפח"ח. והנה איתא בשבת [קי"ט ע"א] אמר רבא תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישא אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותי' ופרש"י תיתי לי ישולם שכרי שחיבת ת"ח עלי. ותמהו המפורשים מדוע לא פרש"י כן