בנין דוד א קמח

דלא הוה קני את וחמור לענין ירושה דהא אינו יורש כלל ב' חלקים. והנה כבר כ' הקדמונים דלכן יצאו בנ"י ממצרים קודם הזמן דחצי גלות חל על עשו דגם עליו לשלם החוב כמו על יעקב. אמנם לכאורה יקשה הא יעקב קנה הבכורה ליטל פי שנים א"כ חל עליו ב' חלקים ועל עשו רק חלק אחד א"כ שוב יצאו קודם הזמן. אמנם להנ"ל א"ש דהא קודם מתתן תורה לא הי' נוטל בכור פי שנים ע"כ אינו חל על יעקב ג"כ רק חצי הגלות לכן שפיר נשלם הזמן. ומבואר באות הקדום דלכן רצה יצחק לירד למצרים למען השלם הזמן והיינו שחשב שחל על יעקב ב' חלקים להיות בגלות ע"כ רצה לירד לפחות הזמן אבל באמת לא הי' צורך שירד למצרים דבלא"ה אינו חל על יעקב רק חצי גלות ולזמן כזה הי' יכולים להתמהמה כנודע ולפי"ז א"ש הסמיכות וימכור את בכירתו ליעקב דהיתה מכירה כדין דהקב"ה הסכים על המכירה דלא הוה כקני את וחמור דקודם מתן תורה אין הבכור נוטל פי שנים כנ"ל א"כ אין ליעקב חוב על הגלות רק החצי וממילא כשיהיו רד"ו שנים יהי' כשלם הזמן א"כ אין מהצורך ליצחק לירד למצרים כנ"ל. לכן אמר הקב"ה ליצחק אל תרד מצרימה. והבן וב"ה הוא דבר נכון: מז) ויהי רעב בארץ וכו' כי אמרתי פן אמות וכו' הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת וכו' ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ד' ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד ואחז"ל שאמרו זבל פרידותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. ונ"ל עפי"ד המגיד הק' מקאזניץ ז"ל [הובא לעיל פ' לך אות כ"ג] דאם האדם צריך להנצל מרעב וממות לוקח השי"ת אות עי"ן של תיבת רעב ונותנה להצדיק ליתן העי"ן לתיבת מות א"כ ממילא סר הרעב שנעשה מרעב תיבת רב וסר המות שנעשה ממות מעות ונעשה צירוף מעות רב שכדה"ק. והנה אז הי' שורר הרעב וגם הי' צריך יצחק אבינו להנצל ממות כמש"א פן אמות ע"כ עשה צירוף הנ"ל ונעשה מרעב ותמות תיבות מעות רב כי סר הרעב והמות וזש"א ויהי רעב וכו' כי אמרתי פן אמות. ע"כ עשה צירוף הנ"ל לכן אמר אבימלך כל הנוגע באיש הזה מות יומת וסר המות. וגם סר הרעב כי ויזרע וכו' וימצא מאה שערים ונעשה הצירוף מעות רב לכן ויגדל האיש וכו' עד שאמרו זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך ונכון בס"ד: מח) ולפי הנ"ל יל"פ תהז"ל [אבות פ"ה] עין טובה תלמידיו של א"א עין רעה תלמידיו של בלעם הרשע. הכונה עי"ן טובה תלמידיו של א"א שעושין צירוף הע"ין לטובה לעשות מרעב ומות מעות רב כנ"ל. עי"ן רעה תלמידיו של בלעם הרשע דעושין מצירוף מעות רב העי"ן לרעה שיהי' צירוף. רעב מות כמח"זל רשעים מהפכים מדה"ר למדה"ד וצדיקים מהפכים מדה"ד למדה"ר: מט) וירא אליו ד' ויאמר וכו' גור בארץ הזאת ואהיה עתך. וכ"ל עפי"ד האלשיך ז"ל לפי הפ' ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתנם דהנשמה שבאדם מבקשת בכל עת לצאת מגוף האדם שהוא עלי ארץ ולעלות למעלה אל מקורה אך שהיא רואת דגם השכינה הקדושה שוכן בגוף האדם נשארת היא ג"כ אצל האדם וזש"א ונתתי משכני בתוככם בתוך גופיכם ועי"ז ולא תגעל נפשי אתכם לצאת כי תשארה הנפש אצליכם ע"ש. וזש"א גור בארץ הזאת ר"ל שלא תרצה הנשמה בכל עת לעלות למקורה כי ואהיה עמך שגם אני שוכן בגופך ע"כ תשאר הנשמה ג"כ בגופך: נ) וירא אליו ד' ויאמר וכו' לך ולזרעך אתן את כל הארצות ונ"ל דהנה כ"ק מוח"זל בי"ת פ' וארא הקשה לפי"מ דקיי"מל בחו"מ סי' רמ"ה דאם אמר הנותן לשון נתתי מהני אבל לא לשון אתן א"כ הרי הקב"ה לא הבטיח להאבות ליתן את הארץ רק בלשון אתן דאינו מועיל וכ' לתרץ דשאני אמירתו של הקב"ה דעבר ועתיד אחד אצלו כי הוא למעלה מהזמן ע"כ אתן הוי כמו נתתי וכ"ז אם האמירה הי' בשם הויה ב"ה וב"ש שהוא הי' והוה ויהי' משא"כ אם האמירה הי' בשם שדי על שם שאמר לעולמו די א"כ הוא תואר מחודש בבריאה הנופל תחת הזמן לא הוי אתן כמו ונתתי ע"ש דבריו העמוקים. וזש"א וירא אליו ד' ויאמר וכו' לך ולזרעך אתן את כל הארצות דכיון דהאמירה הי' ע"י שם הויה ב"ה וב"ש. לכן ויאמר לך ולזרעך אתן דאתן הוי כמו ונתתי: נא) ולפי"ז יל"פ הפ' והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ד' דבר. דהנה כ"ק תוחז"ל הקשה הא הקב"ה הבטיח להאבות בלשון אתן ואתן לא מהני רק לשון ונתתי ואע"ג דמ"מ צריך הקב"ה לקיים השבועה לתת הארץ מ"מ הלא לא קנו ע"י קנין א"כ אינו נופל לומר לשון ירושה ונחלה הוא לנו מאבותינו וכ' לת' כנ"ל דאם הי' האמירה בשם הויה ב"ה וב"ש דעבר ועתיד אחד אצלו הוי אתן כמו ונתתי ע"כ זכו האבות בהארץ ונופל לשון כחלה וירושה לנו מאבותינו ע"ש דפח"ח. וזש"א והאכלתיך כחלת יעקב אביך ולכאורה איך שייך לומר כחלת יעקב אביך הא לא קנה את הארץ אלא הקב"ה הי' צריך לקיים השבועה איכ אינו נופל לשון נחלה וירושה כדברי מוחז"ל הנ"ל. ולוא כי פי ד' דבר שהי' האמירה ע"י שם הויה ב"ה וב"ש